Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מרכז הטכנולוגיה של מקלארן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תבנית {{מבנה}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים. מרכז הטכנולוגיה של מקלארן הוא המטה של קבוצת מקלארן וחברות הבת שלה, הממוקם על שטח של 500,000 מ"ר בווקינג, סארי, אנגליה. המתחם מורכב משני בניינים: מרכז הטכנולוגיה המקורי של מקלארן, המשמש כמטה הראשי של הקבוצה, ומרכז הייצור החדש יותר של מקלארן, המשמש בעיקר לייצור המכוניות הסדרתיות של החברה.

הבניין הראשי הוא בניין גדול, בצורת חצי עיגול, בעל קירות זכוכית, שתוכנן על ידי האדריכל נורמן פוסטר. עד שנת 2015, כ-1,500 איש עבדו במרכז הטכנולוגיה. מרכז הטכנולוגיה משמש גם כביתן של קבוצת המרוצים מקלארן, מקלארן אוטומוטיב וחברות אחרות של קבוצת מקלארן.

בשנת 2011 הוכפל גודל המרכז לאחר שנבנה בניין שני, מרכז הייצור של מקלארן בשטח של 34,500 מ"ר (371,000 רגל רבוע). באוקטובר 202 החלה לפעול בבניין מנהרת רוח המשמשת את קבוצות המרוצים.

היסטוריה עריכה

מקלארן הגישה בקשה לבניית המטה בשנת 1995 ולא נתקלה בהתנגדות מצד מועצת רובע ווקינג. אולם פיתוחו של אזור תעשייתי גדול בתוך "חגורה ירוקה"(אנ') הוביל את המשרד לאיכות הסביבה להורות על בדיקה ציבורית של הנושא. במרץ 1997 אישר השר את הבנייה "בנסיבות מיוחדות מאוד" בשל התרומה של המבנים לתעשייה והכלכלה של האזור.

העבודה על הפרויקט, שנודע במקור בשם מרכז הטכנולוגיה פאראגון, החלה בשנת 1998 וכ-4,000 עובדי בניין היו מעורבים בעבודה. בפברואר 2000, דיימלר-קרייזלר רכשה 40 אחוז מקבוצת מקלארן ומקלארן הודיעה לאחר מכן כי תבנה את מרצדס-בנץ SLR מקלארן במתקן החדש.

הבניין, שעלות בנייתו הגיעה לכ-300 מיליון ליש"ט נפתח במאי 2003 בטקס בהשתתפות המלכה אליזבת השנייה[1]

הבניין השני, מרכז הייצור של מקלארן, נבנה לצד מרכז הטכנולוגיה של מקלארן בשנת 2011 ומשמש כאתר הייצור של מכוניות הכביש של מקלארן אוטומוטיב. הבניין נחנך בנובמבר בהשתתפות ראש ממשלת בריטניה דייוויד קמרון[2].

באפריל 2021 מכרה מקלארן את המרכז לקרן הנדל"ן האמריקאית "גלובל נט ליס" תמורת 170 מיליון ליש"ט. העסקה שנעשתה בסגנון "מכור ושכור", נועדה לאפשר הזרמה של כסף מזומן לטובת המשך פעילות החברה, תוך שהיא שוכרת את המקום בעסקת ליסינג מהקונה[3]

מתקנים עריכה

הבניין מלווה בסדרה של אגמים מלאכותיים: אגם גדול שמשלים את הבניין למעגל, ועוד ארבעה אגמים "אקולוגיים". יחד הם מכילים כ-50,000 מ"ק של מים. מים אלה נשאבים דרך סדרה של מחליפי חום כדי לקרר את הבניין ולפזר את החום המופק על ידי מנהרות הרוח. חלל העבודה הראשי של הבניין מחולק לחלקים ברוחב 18 מטר המכונים "אצבעות", המופרדים על ידי מסדרונות ברוחב שישה מטרים המכונים "רחובות". המתקנים לעובדים כוללים מסעדה עם 700 מקומות ישיבה, בר מיצים וקפה, בריכת שחייה וחדר כושר. מרכז מבקרים ומרכז למידה תת-קרקעי מחוברים לבניין הראשי באמצעות שביל.

מנהרת רוח בצורת אליפסה באורך 145 מטר ממוקמת בקצה אחד של הבניין. צוות מקלארן משתמש בה לבדיקות ופיתוח של חלקים אווירודינמיים, כמו גם לבדיקת מערכים אווירודינמיים. המנהרה מכילה 400 טון פלדה והאוויר מונע על ידי מאוורר ברוחב ארבעה מטרים שמסתובב במהירות של עד 600 סל"ד.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מרכז הטכנולוגיה של מקלארן]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה