מרטיר (נצרות)
פעולות נוספות
.jpg){kind=link}
בנצרות, מרטיר (באנגלית: Martyr; בעברית: קדוש מעונה) הוא אדם שנהרג בשל עדות או אמונה בישו. בתקופת הנצרות הקדומה, מרטירים הוגדרו כמי שמתו בדרכים קשות, כגון סקילה, צליבה ועוד. מקור המונח מרטיר היא במילה היוונית קוינית "μάρτυς", שמשמעותה "עדות". המונח נקשר לשליחים בברית החדשה (אנ') אשר סבלו מרדיפות לאורך המאה ה-1 לספירה, אך כיום המונח משמש לתיאור רדיפת נוצרים. תקופת הנצרות שלפני קונסטנטינוס נקראת "תקופת המרטירים" מסיבה זו.[1]
באמנות נוצרית (אנ') מערבית, מרטירים מחזיקים ענף של דקל, המסמל את הניצחון של הרוח על האדם. לעיתים, נוצרים אף היו מניחים ענפי דקל על קברים של מרטירים נוצרים.[2]
רקע עריכה
על פי המסורת, שליחי הברית החדשה עמדו בפני סכנות חמורות עד שבסופו של דבר כמעט כולם נהרגו. הברית החדשה מעידה על לפחות 2 שליחים שנהרגו ומכנה אותם כמרטירים. ההגדרה המדויקת למרטיר על פי הספרות הנוצרית היא אדם הסובל מוות במקום להכחיש את אמונתו. השליח יוחנן נלקח לרומא בתקופת הקיסרות. המסורת מספרת כי ברומא הוא עבר ניסיון הוצאה להורג באמצעות טבילה בשמן רותח, אך יצא מן האירוע ללא פגע.[3]
המטיף והמיסיונר פאולוס לימד כי צריך להיות כנועים לישו "עד המוות", תוך ציטוט הכלל ההלכתי היהודי ייהרג ואל יעבור. בשל כך, ישנם חוקרים המאמינים שישו היה מרטיר יהודי. הכנסייה הקתולית מכנה את ישו "מלך המרטירים" (King of Martyrs).[4]
מרטירים ידועים עריכה
סטפנוס הקדוש עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – סטפנוס הקדוש
סטפנוס הקדוש היה דיאקון ואחד מראשיה הראשונים של הקהילה הנוצרית בכלל, ובירושלים בפרט. סטפנוס עמד בראש שבעת הדיאקונים הראשונים, נושאי הבשורה, שקיבלוה ישירות משליחיו של ישו ומונו על ידם להיות אמונים על כלכלת עניי הנוצרים בירושלים. במשפטו נשא סטפנוס נאום ארוך המופיע במלואו בברית החדשה בספר מעשי השליחים פרק ז', שבו סקר את תולדות עם ישראל, תוך שימת דגש על הכפירה של העם היהודי לדורותיו. הוא הוצא להורג על ידי הסנהדרין בשנת 34 לספירה.
פטרוס הקדוש עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – פטרוס
פטרוס הקדוש היה הבכיר בשנים-עשר השליחים של ישו, ונחשב למנהיג המרכזי של הקהילה הנוצרית הקדומה לאחר הצליבה. על פי המסורת, פטרוס הוצא להורג ברומא בזמן רדיפות הקיסר נירון (סביב שנת 64 או 67 לספירה). הוא ביקש להיצלב כשראשו מטה, מתוך ענווה וחוסר רצון למות בדרך זהה למורו.
קלמנס הראשון עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – קלמנס הראשון
קלמנס הראשון האפיפיור הרביעי ונחשב אחד מהאבות האפוסטליים ביחד עם פוליקרפוס ואיגנטיוס מאנטיוכיה. על פי המסורת, קלמנס גורש מרומא אל צ'רסונסוס בתקופת שלטונו של הקיסר טראיאנוס והוצב לעבוד במחצבת אבן. כשגילה שהאסירים סובלים ממחסור במים, הרים את מבטו, ראה טלה על גבעה, הלך למקום בו עמד הכבש ופגע באדמה במכוש שלו, בעקבות כך זרמו מים צלולים. נס זה הביא להמרה של מספר רב של עובדי האלילים המקומיים ושל חבריו האסירים לנצרות. כעונש, קלמנס נרצח והושלך מסירה לים השחור.[5]
אגאתיוס הקדוש עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – אגאתיוס הקדוש
על פי המסורת, אגאתיוס הקדוש היה יווני מקפדוקיה בדרגת קנטוריון בצבא הרומי. הוא נאסר בשל אמונתו הנוצרית שהייתה אז אסורה באימפריה הרומית ונשפט במרמרה שבתראקיה. הוא עונה והובא לביזנטיון, שם הולקה וראשו נערף. חגו חל ב-8 במאי, אז על פי המסורת הוצא להורג.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ What Is a Christian Martyr?, Shaun Groves (ב־English)
- ^ Catholic Encyclopedia (1913)/Palm in Christian Symbolism - Wikisource, the free online library, Wikisource (ב־English)
- ^ CATHOLIC ENCYCLOPEDIA: Martyr, New Advent
- ^ Directory on popular piety and the liturgy. Principles and guidelines, Vatican
- ^ CATHOLIC ENCYCLOPEDIA: Pope St. Clement I, New Advent