Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מרדכי מורטרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי מורטרה
קובץ:מרדכי הלוי מורטארה.png

הרב מרדכי (מרקו) בן יוסף הלוי מורטרה (כ"ז בניסן ה'תקע"ה, 7 במאי 1815כ"ו בשבט ה'תרנ"ד, 2 בפברואר 1894) היה רב, אספן ספרים, חוקר, ביבליוגרף, ביבליופיל ומשורר יהודי איטלקי, שכיהן כרב העיר מנטובה.

תולדותיו עריכה

נולד בויאדאנה (אנ') הסמוכה למנטובה ליוסף ולשמחה. עבר למנטובה להשתלם בלימודי חול והיה מתלמידיו הראשונים של שד"ל בבית המדרש לרבנים בפדובה. בי"א בסיוון ה'תקצ"ו נסמך לרבנות בתואר "מעלת מורינו הרב".

בשנת תר"א 1841 נפטר רבי יעקב קאזיס, רבה של מנטובה, ובשנה שלאחריה בחודש סיוון נבחר מורטרה במקומו. מורטרה החזיק ספרייה גדולה, אשר כללה כתבי יד רבים. לאחר פטירתו נמכרה הספרייה לדוד קאופמן. הוא היה שמרן בדעותיו הדתיות, וניהל ויכוח עם חכמי יהדות איטליה בנוגע לביטול יום טוב שני של גלויות, והחזיק בדעה שאין לבטלו[1].

כתלמידו המסור של שמואל דוד לוצאטו, היה מורטארה מתנגד נחרץ לקבלה, דבר שהוביל למחלוקת חריפה עם הרב אליהו בן-אמוזג.

מלבד דרשות ומאמרים שפרסם בכתבי עת בגרמנית, עברית, צרפתית ואיטלקית, כתב ספרי לימוד להוראה דתית, מסות בנושאים אקטואליים, מאמרים אפולוגטיים, וחיבורים ביבליוגרפיים, עיונים במקרא ובמחשבת ישראל ותירגם לאיטלקית ספרי תפילה. יותר מכל ספריו נודע "מזכרת חכמי איטאליא" (איטלקית, פדובה 1886).

בנו לודוביקי (אנ') היה מדינאי ומשפטן, ושימש כחבר הפרלמנט האיטלקי והיה שר המשפטים בממשלת איטליה.

ספריו עריכה

  • מזכרת חכמי איטאליא, פאדובה, 1886.
  • רוח ישראל, קראקא תרנ"ד.

לקריאה נוספת עריכה

  • משה ריינעס, דור וחכמיו: לחקר תולדות ספרות ישראל וגדולי סופריה בדור הזה. חלק א. קראקא, תר"ן. עמ' 133–140.
  • יצחק חיים קסטיליוני, פאר האדם, עמ' 6.
  • הערך: מרדכי מורטרה, יודיאקה לקסיקון, (עורך: יובל קמרט), ירושלים: הוצאת כתר, 1976.

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מרדכי מורטרה]] בוויקישיתוף

קובץ:National Library IL logo.svg מרדכי מורטרה, דף שער בספרייה הלאומית

מכתביו

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ראו: אלעזר הורוויץ, שו"ת יד אלעזר, ווין, תר"ל, סי׳ קל"א.