Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מרגריטה צרפתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
מרגריטה צרפתי
קובץ:Artgate Fondazione Cariplo - Grosso Giacomo, Ritratto dell'onorevole avvocato Cesare Sarfatti.jpg
פורטרט של בעלה של צרפתי, עורך הדין צ'זארה צרפתי

מרגריטה צרפתי (סרפָטי) (באיטלקית: Margherita Sarfatti;‏ 8 באפריל 1880 – 30 באוקטובר 1961) הייתה פטרונית מבקרת אמנות, עיתונאית, סופרת ואספנית יהודייה-איטלקייה. צרפתי הייתה מאהבת של בניטו מוסוליני, כתבה את הביוגרפיה שלו, והייתה פעילה בניסוח התעמולה של המפלגה הפשיסטית הלאומית[1].

ביוגרפיה עריכה

ראשית חייה עריכה

צרפתי נולדה למשפחת גראסיני (Grassini) בגטו היהודי בוונציה, הוריה היו אמדאו גראסיני ואמה לוי (דודה היה ג'וזפה לוי, אביה של הסופרת נטליה גינצבורג[2] וסבו של קרלו גינצבורג). היא הייתה בת זקונים למשפחה אמידה. אביה היה עורך דין ואיש עסקים. הוא שימש כעורך דין של הממשלה הוונציאנית והיה ידידו הקרוב של ג'וזפה מלכיור סארטו, לימים האפיפיור פיוס העשירי. אביה וגם סבה קיבלו תואר אביר מסדר הכתר של איטליה (אנ')[3].

צרפתי גדלה בבית מפואר על גדות התעלה הגדולה בוונציה ולמדה אצל מורים פרטיים. עם זאת, עד מהרה נמשכה לרעיונות סוציאליסטיים ובגיל 18, חרף התנגדות הוריה, היא התחתנה עם צ'זארה צרפתי ("סרפתי" בהגייה איטלקית), עורך דין יהודי, סוציאליסט, שהיה מבוגר ממנה ב-14 שנים. לזוג צרפתי נולדו שלושה ילדים: רוברטו, אמדיאו ופיאמטה[4]. ב-1902 עברו בני הזוג למילנו, המרכז הכלכלי והתרבתי של איטליה. צרפתי הפכה את ביתה לסלון ספרותי ואמנותי, בייחוד לאנשי האוונגרד והפוטוריזם. ניתן לומר שזרם הנובצ'נטו (Novecento), שבין מבשריו היה ג'ובאני מוציו, התחיל בטרקלין ביתהּ. זהו זרם אמנותי המהווה פשרה בין הנאו קלאסיציזם לבין המודרניזם, ולכן התאים מאוחר יותר לתורה הפשיסטית שקידשה את העבר בכלים מודרניים[4]. עם מות אביה ב-1908, צרפתי קיבלה ירושה גדולה, שאפשרה למשפחה לעבור לדירה גדולה במילאנו, לרכוש בית קיץ ליד אגם קומו ולתמוך באמנים ובפעילות המפלגה הסוציאליסטית של איטליה (אנ')[3].

התקרבות לפשיזם עריכה

ב-1911 פגשה את מוסוליני, לאחר שמונה לעורך ראשי בעיתון הסוציאליסטי "אוואנטי!", בו כתבה צרפתי ביקורת אמנות. מוסוליני היה בן 29, צעיר ממנה בשלוש שנים, ויחדיו התרחקו מהסוציאליזם לעבר הפשיזם. יהודים-איטלקים רבים עברו שינוי אידיאולוגי דומה, בתהליך שהחל בהשוואת זכויות יהודי איטליה באמנסיפציה ב-1848. המהפך החיובי והמהיר במעמדם, אשר התקדם במקביל לתהליך שחרורה ואיחודה של איטליה, הפך אותם לפטריוטים איטלקים נלהבים[5]. בשנה בה פגשה את מוסוליני הוא פרסם ספרון בשם "מחוז טרינטינו בעיני סוציאליסט" (Il Trentino veduto da un socialista). ספר שהתנגד לתעמולה הפאן־גרמנית שהחלה להופיע באזור, אשר אחת ממטרותיה הייתה סיפוח מחוז טרנטינו-אלטו אדיג'ה לגרמניה והפצת האנטישמיות באיטליה[6]. בספר התקיף בעוז ובאירוניה את תורת־הגזע ומוכיח את נאמנותם של היהודים לערכי התרבות באירופה ואת אהבתם למולדתה[6]. צרפתי עצמה כתבה באותה עת מאמרים בשמו של מוסוליני, וייתכן שהייתה מעורבת גם בכתיבת ספרון זה.

בנה הבכור, רוברטו, התגייס לצבא האיטלקי במהלך מלחמת העולם הראשונה, ונהרג בפעולה במונטה באלדו בינואר 1918, בגיל 18. בנאום מיוחד על גבורתם של צעירי איטליה בזמן המלחמה הזכיר מוסוליני ושיבח את רוברטו צרפתי, "הצעיר היהודי שקבל אות הצטיינות גבוה ביותר בצבא האיטלקי"[6]. בתום המלחמה, צרפתי סולקה מהמפלגה הסוציאליסטית בגלל עמדותיה. לאחר מכן היא החלה לעבוד ולשתף פעולה עם איל פופולו ד'איטליה, העיתון הרשמי של התנועה הפשיסטית שהקים מוסוליני ב-1914 (אז סולק מהמפלגה הסוציאליסטית בעצמו). אך גם כתבה מאמרים לעיתונים אחרים, ובכתב עת לתיאוריה פוליטית. בינתיים היא חיזקה את הקשר שלה עם מוסוליני וסייעה לו בארגון המצעד על רומא באוקטובר 1922[4].

קובץ:Monumento a Sarfatti.jpg
אנדרטה שהקימה מרגריטה צרפתי לזכר בנה רוברטו, שנהרג במלחמת העולם הראשונה.

ב-1924 לאחר מות בעלה עברה צרפתי עם ילדיה לרומא, ובתקופה זו הגיעה גם השפעתה הפוליטית לשיאה. היא שימשה כסופרת צללים של הדוצ'ה, כתבה בשמו מאמרים, ערכה את ביטאון המפלגה הפשיסטית וכתבה את הביוגרפיה הרשמית הראשונה שלו, שראתה אור תחילה באנגלית, בבריטניה ב-1925, תחת השם "The Life of Benito Mussolini". לאחר מכן היא תורגמה ל־18 שפות והייתה לרב-מכר. בנוסף באותה שנה הייתה מבין האינטלקטואלים שחתמו על מניפסט האינטלקטואלים הפשיסטים והאישה היחידה שחתמה על המכתב. היא גם קיבלה תפקידים רשמיים בניהול אירועי תרבות ואמנות[7].

ב-1930 התנצרה[8] צרפתי, לאחר שמוסוליני התרחק ממנה ולטש עיניים אל נשים אחרות, צעירות ממנה. היא הפכה לשתלטנית ויומרנית מדי לטעמו. והוא הרחיק אותה מכל עמדת השפעה[9]. עם החלת חוקי הגזע באיטליה בשנת 1938[10], הבינה שחרף התנצרותה עליה לעזוב[11]. צרפתי נמלטה לשווייץ. היא לקחה איתה זוג מזוודות בהן 1,272 מכתבים שכתב לה מוסוליני בתור "תעודת ביטוח". בתה פיאמטה ובעלה נשלחו מטעם מוסוליני לשכנע אותה לחזור[4], אך היא לא שוכנעה ועברה לבדה לארגנטינה. צרפתי חילקה את זמנה בין ארגנטינה לאורוגוואי, ועבדה כעיתונאית[12]. ילדיה שנותרו באיטליה שרדו את המלחמה, אך אחותה וגיסה הוסגרו למשטר הפשיסטי, ונספו בדרכם לאושוויץ[13].

לאחר מלחמת העולם השנייה עריכה

ב-1947 חזרה צרפתי לאיטליה והפכה בשנית לבעלת השפעה בזירת האמנות האיטלקית. צרפתי ביקרה מספר פעמים בישראל. בריאיון לעיתון "חרות" ב-1951 אמרה שראתה בברית החדשה "פירוש לתנ"ך" ובנצרות פירוש הולם לבעיות החברה[14]. צרפתי לא תמכה בציונות אך גילתה יחס חיובי לגורמים בתנועה הרוויזיוניסטית שלהם היו קשרים עם משטרו של מוסוליני. מספר צעירים רוויזיוניסטים אף למדו באוניברסיטאות איטלקיות[15]. אחד מהם, צבי קוליץ, אף פרסם בתום לימודיו את ספרו "מוסוליני: אישיותו ותורתו", שלצד ביוגרפיה מחמיאה כלל גם מבחר מכתביו. בוגר נוסף של אוניברסיטה באיטליה באותו עשור, אברהם שטרן[15], טען שמוסוליני לא היה אנטישמי אך אולץ, מסיבות שסירב לפרסם, להחיל את חוקי הגזע באיטליה[14].

במהלך השנים צרפתי נמנעה מלדבר על העבר או לפרסם מסמכים שהיו ברשותה[16], והוציאה ב-1955 ספר זיכרונות בשם "Acqua passata" (מים שעברו). צרפתי נפטרה בשנת 1961.

לאחר מותה עריכה

ב-1988 עלה במסגרת המרכז לתיאטרון ניסויי, מחזה שכתב וביים מיכאל כהנא, על חייהם של צרפתי ומוסוליני. השחקנית דליה פרידלנד גילמה את צרפתי[17].

ב-1993 יצאה לאור ביוגרפיה של צרפתי שכתבו ההיסטוריונים פיליפ קניסטרארו ובריאן ר. סאליבן[9].

ב-1999 גילמה את צרפתי השחקנית סוזן סרנדון, בסרטו של טים רובינס "העריסה תתנועע". הסרט מתרחש בניו יורק בשנות ה-30, שאליה הגיעה צרפתי לקדם אמנות איטלקית וכדי לגייס תמיכה במשטרו הפשיסטי של מוסוליני[18].

ב-2006 יצאה לאור בספרדית הביוגרפיה "אהובתו היהודייה של מוסוליני: ההשראה הגדולה של מנהיג הפשיזם", שכתב דניאל גוטמן. היא יצאה לאור בעברית ב-2009 בתרגומו של ארז וולק[19].

ב-2014 יצא לאור באנגלית הספר "My Fault: Mussolini As I Knew Him" (אשמתי, מוסוליני כפי שהכרתי), בעריכתו של ההיסטוריון בריאן סליוואן. הספר מבוסס על מאמרים שפרסמה צרפתי בעיתון "קריטיקה" הארגנטיני, שבהן חשפה טפח מיחסיה עם הדוצ’ה. ועל מחקר שערך המחבר במשך כ–30 שנה באיטליה, צרפת, שווייץ, בריטניה וארצות הברית[13].

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מרגריטה צרפתי]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בית התפוצות, שלושה יהודים שנפלו בצד הלא נכון של ההיסטוריה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2019
  2. ^ אמיר קמינר, ונציה, המאהבת היהודייה של בניטו מוסוליני, באתר ynet, 1 באפריל 2026
  3. ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  4. ^ 1 2 3 4 סביונה מאנה, רומא, האמא היהודייה של הפאשיזם, באתר הארץ, 5 ביולי 2006
  5. ^ יוסף כהן, האיטלקים הם אנשים טובים? כך סייעו היהודים להלבין את הפשיזם, באתר "שיחה מקומית", 4 באוקטובר 2022
  6. ^ 1 2 3 באיטליה הפשיסטית לפני חוקי הגזע, הד-המזרח, 1 ביוני 1945
  7. ^ ילקוט קריאה - איך נתנוונה האמנות באיטליה הפאשיסטית, משמר, 8 באוקטובר 1943
  8. ^ מרגריטה צרפתי, תלמידתו של מוסוליני ממירה את דתה, דואר היום, 16 בספטמבר 1930
  9. ^ 1 2 אלאונורה לב, הפילגש היהודיה של הדוצ'ה, חדשות, 13 במאי 1993
  10. ^ על השגעון הגזעי שתקף את איטליה - הגורמים: רעב ללחם ומלחמה באנגליה, דבר, 2 באוגוסט 1938
  11. ^ התנועה האנטישמית באיטליה, הארץ, 30 באוגוסט 1938
  12. ^ La amante judía de Mussolini que vivió en Montevideo (ביקורת בספרדית על ספרו של גוטמן)
  13. ^ 1 2 סביונה מאנה, המאהבת היהודייה של הדוצ'ה, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2014
  14. ^ 1 2 י. בן עמי, מרגריטה צרפתי - יועצתו היהודית של מוסוליני, חרות, 4 במאי 1951
  15. ^ 1 2 דן תמיר, סיפורם של הפשיסטים הראשונים של ארץ ישראל, באתר הארץ, 18 ביולי 2019
  16. ^ איפה המכתבים - נכדתה של מרגריטה צרפתי משוכנעת שמכתבי מוסוליני לאהובתו מצויים בידי קרוביה ברומא, באתר הארץ, 5 ביולי 2006
  17. ^ שוש אביגל, ביקורת - יורים ובוכים - "בניטו" מחזה ובמימוי מיכאל כהנא, תיאטרון הסימטה, חדשות, 12 ביוני 1988
    הדיקטטור הגדול - "בניטו", מיום ד' בהבימרתף, מעריב, 14 במרץ 1988
  18. ^ עכבר העיר, לנענע את העריסה, ערוץ 4, שישי 22:00, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2001
  19. ^ נעמה שפי, לימינו של הדוצ'ה | "אהובתו היהודייה של מוסוליני", באתר הארץ, 9 בספטמבר 2009
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=מרגריטה_צרפתי&oldid=75687"