מראת הנפש
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
מראת הנפש (בצרפתית: La Psyché) היא ציור שמן על בד מאת הציירת הצרפתייה ברט מוריזו, אשר נוצר בשנת 1876. היצירה מקשרת בין נושא האישה המתייפה לבין המוטיב המיתולוגי של פסיכה. הציור מוצג באוסף מוזיאון תיסן בורנמיסה שבמדריד.[1]
היסטוריה עריכה
נשים ברגעי התייפותן היו נושא נפוץ בציוריה של ברת מוריזו. מתוך שמונה יצירות שיצרה בשנת 1876, ארבע עסקו בנושא זה, ובהן גם מראת הנפש. מוריזו הציגה את הציור, לצד אישה צעירה מפדרת את פניה (1876), בתערוכה האימפרסיוניסטית השלישית, שנערכה בשנת 1877. היצירה השנייה נרכשה במהלך התערוכה על ידי האספן והפטרון ארנסט אושרדה. כאשר נמכרה מאוחר יותר במכירה פומבית, רכשה אותה הציירת האמריקאית מארי קאסאט, אשר חשה זיקה עמוקה לנושאים ולקו האמנותי של מוריזו.[2]
תיאור היצירה עריכה
בציור מראת הנפש של ברת מוריזו נראית אישה צעירה המתבוננת בבבואתה במראת פסיכה גדולה. המראה ממוקמת בין שני חלונות, והסצנה כולה מוארת באור רך ורב. האישה שקועה לחלוטין בהתבוננותה העצמית. היא נראית כאילו היא מתפשטת, פותחת סוגר בגב המחוך שלה, כאשר אחד משרווליה כבר מחליק מעל כתפה.
כמו תמיד, ברת מוריזו משתמשת במכחול במשיחות רכות וחופשיות. דוגמת הריצוף נוצרת באמצעות פסים וכתמים. פריטים כמו המראה והספה הממוקמת בצד הימני של הקומפוזיציה מופיעים בצורה מטושטשת וללא מיקוד חד. המראה הגדולה בעלת המסגרת הגבוהה, הנחתכת בקצה העליון של הציור, יוצרת תחושה של "תמונה בתוך תמונה", בעמימות המעלה על הדעת את תיאורי הבלרינות של אדגר דגה.[2]
פרשנות עריכה
ממבט ראשון, הקשר בין ציורה של ברת מוריזו לבין המיתוס היווני של פסיכה עשוי להיראות קלוש. הדמות הנשית המתוארת אינה מזוהה באופן מובהק עם דמות מיתולוגית, ואין כל זכר לאהובה אמור. עם זאת, בתקופה שבה יצרה מוריזו את היצירה, הדימוי שיקף הלך רוח שהיה קשור קשר הדוק לחייה האישיים. בשנת 1874 נישאה מוריזו לאז'ן מאנה, אחיו הצעיר של הצייר אדואר מאנה. בכך נכנסה לשלב חדש בחייה, שבו ניסתה לגשר בין תפקידה כאישה נשואה, ובהמשך גם כאם, לבין זהותה כאמנית – תהליך שדרש ממנה מאמצים רבים.[2]
כמו ביצירות רבות אחרות שלה, שואפת ברת מוריזו לגעת ביצירה זו ברובד העמוק של ה"נפש" הנשית. מוריזו האמינה כי אמניות נשים מסוגלות לעשות זאת בצורה אותנטית ומדויקת יותר מגברים. בשנת 1890 כתבה ביומנה: "האמת היא שהכוח שלנו טמון ברגש, באינטואיציה, במבט שלנו, שהוא עדין יותר מזה של הגברים. אנו יכולות לחשב הכול, כל עוד לא נהרוס הכול בגמלוניות, בפדנטיות וברגשנות. הייתי רוצה להמשיך לעבוד עד יומי האחרון. הלוואי שאחרים לא יקשו עליי כל כך."
ההיסטוריונית של האמנות ויטני צ'דויק כתבה בשנת 1990 על מראת הנפש: "ציורים מסוג זה נוטים בדרך כלל להישען על ההקשר המסורתי שבין נשים למראות, ועל התפיסה כי גנדרנות היא תכונה 'טבעית' לנשים. ציורה של מוריזו, לעומת זאת, ניתן להיחשב כייצוג נועז, אמפתי ומשחרר של מודעות עצמית נשית ושל מיניות נשית מתפתחת - בהקשר של תקופתה."[3]
על פי דברי ההיסטוריון לאמנות וו הונג, ברת מוריזו השתמשה באומץ בתבנית המוכרת של "אישה מול מראה", אך ויתרה על הגישה הווייריסטית והחליפה אותה בסובייקטיביות נשית.[4]
הערות שוליים עריכה
- ^ The Psyche mirror - Morisot, Berthe. Museo Nacional Thyssen-Bornemisza, www.museothyssen.org (ב־English)
- ^ 1 2 3 Karin H. Grimme, Impressionism, Taschen, Cologne, 2010, pp. 58-59
- ^ Whitney Chadwick, Women, Art and Society, Thames & Hudson Ltd, London, 1990
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).