מקסימינוס תראקס
פעולות נוספות
| לידה | תראקיה, האימפריה הרומית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
יוני 238 אקוויליה, האימפריה הרומית | ||||
| |||||
גַּאיוּס יוּלְיוּס וֶורוּס מַקְסִימִינוּס תְרַאקְס (בלטינית: Gaius Iulius Verus Maximinus Thrax), המכונה מַקְסִימִינוּס הַתֶרַאקִי (לטינית: Maximinus Thrax; לפעמים נקרא מַקְסִימִינוּס תֶרַאקוּס) או מקסימינוס הראשון (173–238), היה קיסר רומא בשנים 235–238. עלייתו לכס השלטון הייתה תוצאה של משבר פוליטי ברומא ובישרה את תחילת האנרכיה הפוליטית הידועה כשנת ששת הקיסרים (אנ') ואת תקופת ההתפוררות הידועה בשם תקופת המשבר של המאה השלישית. הוא ידוע כקיסר של מחנה, כלומר קיסר שהוכתר על ידי חייליו (ולא על ידי הסנאט) ולאחר תקופת שלטון קצרה וסוערת, מת בידי חיילי המשמר הפרטוריאני, לאחר שכשל בניסיון לכפות את שלטונו על הסנאט.
קורות חייו עריכה
על פי המקורות ההיסטוריים וכפי שמשתקף בשמו, שורשי משפחתו של מקסימינוס נעוצים בפרובינקיה הרומית של תראקיה. הוא עצמו נולד ככל הנראה בתראקיה בשנת 172 או 173.[1] על פי ההיסטוריה הרומית הוא היה בן לאב גותי בשם מיקא, ואם מהשבטים האלאנים בשם אבּבּה.[1] עם זאת היסטוריונים מודרניים מטילים ספק בגרסה זו, ההיסטוריון רונלד סיים טוען כי ככל הנראה נולד מקסימינוס בפרובינקיה רומית מואסיה (בלטינית: Moesia) שהוא שמו הקדום של חבל ארץ בבלקן, לאורך הגדה הדרומית של הדנובה, למשפחה ממעמד נמוך וכתוצאה מכך ראה בו הסנאט הרומי - כאשר עמד מולו - כברברי.
מקורות היסטוריים ראשוניים, שנכתבו זמן רב לאחר תקופת שלטונו של מקסימינוס ובראשם היסטוריה אוגוסטה מתארים את מקסימינוס בצבעים עזים אך ככל הנראה לוקים בדיוק ונוטים להגזמה ספרותית. הוא מתואר כענק בעל ממדים על אנושיים, ובגובה 2.5 מטרים. כך למשל מסופר כי הוא יכול היה לחבוש את הצמיד של אשתו כטבעת על אגודלו.[2] לפי תיאורים אלו פניו היו מאופיינים על ידי מצח רחב ובולט אף ולסת גדולים.
בטרם עלייתו לשלטון עריכה
כקיסרים אחרים שבאו אחריו מרקע חברתי דומה, עלה מקסימינוס תראקס ממעמדו הנחות על ידי טיפוס בסולם הדרגות הצבאי מחייל פשוט בלגיון רומאי לשליט של האימפריה. הוא הצטרף לשורות הצבא הרומי בשנת 193/4 כאשר ספטימיוס סוורוס היה קיסר.[1] הוא הוצב בחיל הפרשים (militia equestris) והתקדם לאט,[1] עד שמונה למפקד הלגיון הרביעי איטליקה (Legio IV Italica). בשנים 211–217, בימי הקיסר קרקלה, החזיק בדרגת קנטוריו (centurio).[1] בשנת 217–218 פרש מן הצבא וחזר לכפרו ולעסקיו.[1] בקיץ 218 זכה מידי הקיסר אלכסנדר סוורוס בפס הארגמן הרחב ובתפקיד של ממונה על חיילים מן האומות (praefectus gentium). מאוחר יותר החזיק בדרגה של נציג הלגאט של הפרובינקיה הטינגיטנית (praeses pro legato provinciae Mauretaniae Tingitaneae) כיום בצפון מרוקו. מאוחר יותר שימש הממונה על מסופוטמיה (praefectus Mesopotamiae).[1]
בשנת 230–231, במסע של הקיסר אלכסנדר סוורוס לפרס, שימש בשלב מוקדם מפקד של פלוגות צבא מקובצות ליחידות פעולה משימתיות (preapositus vexillationum).[1] בשנת 234 החזיק בתפקיד הממונה על הטירונים בגזרת הגבול של נהר הריין (praefectus tironibus in limite Rhenano).[3]
בעת התקוממות הלגיונות כנגד הקיסר אלכסנדר סוורוס בחרו החיילים במקסימינוס כקיסר על רקע המוניטין שלו כלוחם קשוח וחסר פשרות. המשמר הפרטוריאני תמך במינוי ובחירת הלגיונות והסנאט נאלץ לאשרר את המינוי.
תפיסת מושכות השלטון עריכה
ב-25 בפברואר 235 הועלה מקסימינוס למעלת קיסר במוגונטיאקום (מיינץ), בתואר: Imperator Caesar Caius Iulius Verus Maximinus Pius Fidelis Invictus Augustus Proconsul Pater Patriae.[3] ב-25 במרס 235 כונה "פונטיפקס מקסימוס", הכוהן העליון. בנוסף על כך, הוא צורף (cooptatio) למסדרי כל אגודות הפולחנים לאלים של רומא.[3]
מקסימינוס גילה חשדנות ועוינות כלפי האליטה הרומאית, הצבאית והאזרחית. גישה זו נבעה ממוצאו הצנוע ומעמדו החברתי הנמוך. גישה זו הדריכה את דרכו בעת שתפס את מושכות השלטון ומאידך מנעה ממנו מלבסס את שלטונו באופן מוחלט. שנות שלטונו הקצרות עמדו בצל ניסיונות הסנאט והאצולה הרומית להורידו מכסאו ולהמליך קיסרים במקביל למקסימינוס.
על רקע זה, ומתוך חשש מבוסס לחתרנות, החל מקסימינוס לבסס את כוחו על ידי הוצאה להורג של יועציו ומקורביו של הקיסר אלכסנדר סוורוס. בין המזימות שנקשרו נגדו הייתה מזימה לבודד את מקסימינוס והחיילים הנאמנים לו בלב טריטוריה עוינת מעבר לנהר הריין. המזימה נחשפה והקושרים, קצינים וסנאטורים, הוצאו להורג. מזימה אחרת הונהגה על ידי יחידות צבא שנותרו נאמנות לקיסר הקודם. אחד הקושרים החליט לשנות את נאמנותו ולגלות את דבר הקשר למקסימינוס, גם הוא וגם מנהיג הקושרים הוצאו להורג.
במקביל פעל מקסימינוס כנגד האיומים על גבולות האימפריה הרומית בעיקר מצד שבטים גרמאניים מצפון. בשנת 235 ניהל מסע מלחמה גדול בגרמאניה, שהתנהל עד לעומק של כ-250 ק"מ מזרחית לנהר הריין וכ-150 ק"מ ממערב לנהר אלבה.[3] בסמוך לכך נפגש הצבא הרומי בפיקודו של מקסימינוס עם שבטים גרמאניים אחרים בסדרת קרבות הידועים היום בשם המדעי קרב הרי הארץ[דרוש מקור] (אנ') (גרמנית: Harzhornereignis). ממצאים ארכאולוגיים שנחשפו בשנת 2008 בסביבת הרצהורן (Harzhorn), כ-40 ק"מ מצפון לגטינגן, מלמדים שבאתר התנהל אחד הקרבות המכריעים במסע זה.[3] שדה הקרב נחשף על ידי ארכאולוגים גרמנים. מדובר בשטח של מספר קילומטרים רבועים שעדיין נמצא בחפירה ומחקר. נחשפו בו שרידי כלי נשק, מטבעות וחפצים אחרים התורמים לידע על ההיסטוריה והתפקוד של הלגיונות הרומאים.
בעקבות ניצחונותיו הוענק למקסימינוס התואר "אימפרטור", ונוסף לו גם התואר "גרמניקוס מקסימוס" (Germanicus Maximus), שמשמעותו "מנצח הגרמנים הגדול מכולם".[3] הוא הצליח להדוף בסדרת קרבות בין השנים 235 ו-236 איום של שבטים אלמאנים על אזורי הספר של האימפריה תוך אבדות כבדות לצבא הרומי. לקראת חורף 235–236 קבע את בסיסו בסירמיום על נהר סאווס (Savus), משם יצא למסעות מלחמה במשך רוב שנת 236 נגד הסרמטים ונגד הדקים.[3]
בשנת 236 שימש כאחד משני הקונסולים של אותה שנה.[3] באביב 236 הכריז על מקסימוס, בנו, כעל "קיסר" ו"ראש הנוער שוחר האימפריום" (Princpes Iuventutis).[3] את אשתו המנוחה קייקיליה פאולינה העלה לדרגת אלה (Diva).[3] בסתיו 236 ניתן לו פעמיים התואר "אימפרטור", בפעם השלישית והרביעית.[3]
-
ממצאים מהחפירה
-
ממצאים מהחפירה
-
אזור שדה הקרב 2012
-
מרכז מידע באזור החפירות
-
חפירות בשדה הקרב
-
סימון לחפצים בטרם חפירתם באתר החפירות
-2.JPG){kind=link}
מלחמה במתנגדים מבית עריכה
בשנת 238 פרץ מרד בפרובינקיית אפריקה לאחר שאצולת הממון המקומית נסחטה על ידי נציגי הקיסרות. ההתקוממות הפכה לעממית והמון מוסת שצויד על ידי האצילים המקומיים עלה על העיר תיסדרוס (Thysdrus) והרג את הפקידים הרומאיים. בשלב הבא פנו בני האצולה המקומית ודרשו ממַרְקוּס אַנְטוֹנְיוּס גוֹרְדִיָאנוּס, אציל רומאי שהיה בעבר מושל הפרובינקיה שייקח על עצמו את משרת הקיסר. בתחילת ינואר 238 הם הכריזו עליו כעל קיסר האימפריה, ובהמשך אותו חודש הכריז הסנאט ברומא על מקסימינוס, הקיסר השנוא, כעל אויב.[3] גורדיאנוס סירב תחילה למשרת הקיסר, בטענה שהוא זקן מדי, אך ב-22 במרץ הוא נטל על עצמו את המשרה המסוכנת תחת השם "גורדיאנוס הראשון", בתנאי שבנו ימשול לצידו בשם גורדיאנוס השני. ימים מספר לאחר מכן הוא נכנס בשערי העיר קרתגו וזכה מייד לתמיכה גורפת של האוכלוסייה וההנהגה המקומית. גורדיאנוס שלח משלחת בראשות פובליוס ליקיניוס ולריאנוס (לימים הקיסר ולריאנוס) לסנאט ברומא וב-2 באפריל הוא ובנו הוכרזו כקיסרים וזכו לתואר אַוּגוּסְטוּס ("Augustus" בלטינית: "הנשגב" או "הנעלה"). מקסימינוס שהה באותה עת עם הלגיונות הנאמנים לו בסִירְמִיוּם, אסף את עצמו והחל לעלות על רומא במטרה להחזיר לידיו את השלטון.
המרד באפריקה דעך באותה מהירות ופתאומיות בה פרץ. גורדיאנוס היה חסר צבא מקצועי שיתמוך בו ונשען על כוחן של מיליציות מקומיות. הלגיון היחיד באפריקה הלגיון השלישי אוגוסטה, היה תחת פיקודו של מושל נומידיה שתמך במקסימינוס, בעיקר בגלל עוינות ארוכת שנים לגורדיאנוס, ובחר לנצל את ההזדמנות ולהתעמת עם הקיסרים לבית גורדיאנוס. הצבאות נפגשו בסמוך לעיר קרתגו. הלגיון הרומי הביס ללא קושי את צבא המיליציות הלא-מאומנות ולא-מצוידות של מקומיים, בפיקודו של גורדיאנוס השני, שעמד מולו. בתום יום הקרב נהרג גורדיאנוס השני ואביו גורדיאנוס הראשון התאבד בתליה לאחר שקיבל את החדשות המרות.
על מנת לקדם את פני מקסימינוס, שעתה עלה על רומא עם הלגיונות הנאמנים לו, מינה הסנאט את פופיאנוס ובלבינוס לקיסרים משותפים ב-22 באפריל 238. ההחלטה לא עברה ללא התנגדות ונאמני הקיסרים הקודמים דרשו כי יורשם החוקי גורדיאנוס השלישי יוכתר. לאחר מהומות ברחובות רומא הסכימו פופיאנוס ובלבינוס לפשרה לפיה יתמנה גורדיאנוס השלישי לתפקיד "קיסר", שבתקופה זו היה תואר כבוד חסר סמכויות.
מותו של מקסימינוס עריכה
צבאו של מקסימינוס נכנס לאיטליה מהצפון ובהגיעו אל מול חומות העיר אקוויליה ציפה כי שערי העיר יפתחו לפניו ללא התנגדות. להפתעתו הוא גילה כי תחת הנהגת סנטורים המתנגדים לו העיר התכוננה למצור וסירבה לאפשר לצבאו להצטייד להמשך דרכו. צבאו של מקסימינוס נאלץ להיכנס למלחמת מצור אך נכשל בניסיונות לעלות על החומות או לשכנע את התושבים להיכנע. הצבא, שלא היה מצויד למלחמת מצור ולהתשה, החל לסבול ממחסור באספקה. בנוסף, הכישלון בכיבוש העיר פגע במורל הגייסות. את הכף הכריעו שמועות, כי צבא הנאמן לסנאט נאסף וצועד צפונה על מנת להתעמת עם חיילות הקיסר ולהכריעם. במהלך חודש מאי, בעת הפוגה בקרבות, הוכה מקסימינוס למוות באוהלו בידי חייליו ועימו נרצחו בניו והקצינים הנאמנים לו.
לקריאה נוספת עריכה
- היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים, "מקסימינוס תרקס", עמ' 18–20; 65–89. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014.
- משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
- אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.
קישורים חיצוניים עריכה
- נעה שפיגל, לראשונה, פוענחה כתובת על אבן דרך רומית סמוך לכנרת, באתר הארץ, 23 באפריל 2019
- מקסימינוס תראקס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- מקסימינוס תראקס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מקסימינוס תראקס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
