מערכת הובלת המים לעיר ניו יורק
פעולות נוספות
מערכת הובלת המים לעיר ניו יורק היא שורה של מאגרי מים, אמות מים ומנהרות להובלת מים, הפרושה מצפון לעיר ניו יורק, שתפקידה לספק מי שתייה לתושבי העיר. המערכת מובילה מים משני אגני ניקוז מרכזיים: הקטן מבין השניים הוא אגן הניקוז של נהר קרוטון הפרוס ממזרח לנהר הדסון, והמערכת הגדולה היא אגן הניקוז המשולב של נהר דלאוור והרי קטסקיל, הפרושים ממערב לנהר הדסון. המערכת כוללת 19 מאגרים, שלושה אגמים מבוקרים,[א] שלוש אמות מים גדולות, מנהרות רבות, צינורות סיפון ומבני חיבור וחלוקה, עם קיבולת אגירת מים כוללת של כ-2.2 מיליארד מטר מעוקב.[1]
תהליך טיהור מי השתייה בניו יורק פשוט יותר מברוב הערים האחרות בארצות הברית, כיוון שהעיר הגנה על אגני הניקוז שלה מבעוד מועד. העיר הגבילה את הפיתוח סביבם. זאת בעיקר על ידי תוכנית רכישת קרקעות, שבמסגרתה רכשה או הגנה מחלקת הגנת הסביבה של העיר, באמצעות זיקת שימור[ב] יותר מ-530,000 דונם מאז 1997[4]. המערכת פטורה חלקית מדרישות סינון של הממשלה הפדרלית, ושל מדינת ניו יורק, וחוסכת מיליארדים של דולרים, שהיו מהווים את עלות בניית מפעל סינון ענק, ועוד עשרות רבות של מיליוני דולרים מדי שנה להפעלת מפעל שכזה[5][6]. יתר על כן, פני השטח שעליהם זורמים נתיבי המים, מאפשרים ל-95% ממי המערכת להיות מסופקים באמצעות כוח הכבידה בלבד.[7]
אספקת מי השתייה היא אתגר בעיר המאוכלסת והצפופה ביותר בארצות הברית[ג]. נכון לחודש יולי 2024, יש בה כמעט 8.5 מיליון תושבים[8], שאליהם מצטרפים בכל רגע נתון בממוצע כ-5.3 מיליון תיירים[9]. בנוסף, מספקת המערכת מים לכמיליון תושבים החיים במחוזות הסמוכים לעיר.[ד][10] 86% מהיקף אספקת המים בעיר מגיעים לבתי מגורים, וכ-6% מגיעים למלונות, לבתי חולים ולמבני חינוך[11].
מחלקת הגנת הסביבה של ניו יורק אחראית לאספקה ולבטיחות של מי השתייה, וכן על פעולות פיתוח והתייעלות במערכת. בדוח שפרסמה המחלקה בשנת 2022, דווח על ירידה של כ-30% בביקוש למים החל מתחילת שנות ה-90, לצד עלייה של כ-15% בגודל האוכלוסייה[12]. עם זאת, כ-18.6% מהמים המסופקים לעיר הולכים לאיבוד בדרכים שונות[13]. נתון זה עדיין נמוך מהממוצע בערים גדולות בעולם[14][15], ודומה לממוצע בערים הגדולות האחרות בארצות הברית[16].
אספקת המים לניו יורק עריכה
מערכת אספקת המים של ניו יורק היא אחת ממערכות האחסון והאספקה הגדולות בעולם של מים עיליים. בארצות הברית, העיר ניו יורק היא אחד מחמישה אזורים מטרופולינים שעדיין מספקים מים עיליים לא מסוננים לתושביהם.[ה][17][18][ו]
הערים הללו מתאפיינות במערכות מים טבעיות בעלות איכות גבוהה, ולכן ישנה אפשרות לספק מים ישירות ממאגרים עיליים, בלי הצורך בסינון חזק כמו בערים אחרות.[1] המערכת מספקת באופן מהימן, יותר מ-4.16 מיליון מ"ק של מי שתייה בטוחים מדי יום, ליותר מ-12 מיליון אנשים (תושבים ותיירים)[1] – יותר ממחצית מאוכלוסיית כל מדינת ניו יורק.[19] הקיבולת הכוללת של המערכת מגיעה לכדי 2.195 מיליארד מ"ק של מים.[1]
מקור המים העיליים הללו הוא משְנֵי אגני הניקוז:
- אגן הניקוז של נהר הקרוטון, שמשתרע על שטח של 970.875 קמ"ר ממזרח לנהר ההדסון, מעביר 10% מאספקת המים לעיר ניו יורק.[19]
- מערכת אגני הניקוז המשולבים של הרי הקטסקיל ונהר דלאוור, שמשתרעת על פני 4,134.633 קמ"ר ממערב לנהר ההדסון, מעבירה 90% מאספקת המים לעיר ניו יורק.[19]
שטח הניקוז הכולל הוא 5,105.508 קמ"ר, ובתוכו 19 מאגרי מים ו-3 אגמים מנוטרים.[19][20]
המערכת היא מערכת הזנת כבידה עם ראש הידראולי[ז] המסופקת על ידי הפרש גובה של 300 מטרים בין אגני הניקוז בצפון מדינת ניו יורק, לבין אזור החלוקה בעיר. הפרש גבהים זה מבטיח ש-97% אחוז מהמים בעיר, יגיעו למבני מגורים ועסקים באמצעות כוח הכבידה בלבד. בתוך המבנים, מים בלחץ יכולים להגיע לקומה השישית של רוב הבניינים ללא שאיבה.[22][23] כלור מתווסף למים כדי להשמיד חיידקים, ומוסיפים גם פלואוריד כדי לסייע במניעת עששת.[24]
עד שנת 2007 נעשה בעיר שימוש מועט במי תהום. מערכת אספקת מי התהום בדרום מזרח קווינס מורכבת מ-67 בארות אספקה ב-43 תחנות, ומספר מכלי אחסון מים. היא סיפקה מים לחלק מוגבל ממערכת החלוקה של העיר בקווינס עד שהופסקה פעילותה בשנת 2007.[25] כאשר היא פעלה, תושבים באזור השירות קיבלו מי תהום או תערובת של מי תהום ומים עיליים, בהתאם לביקוש ולזמינות האספקה.[25] אף על פי שלעיר יש היתר להפעיל אספקת מי תהום בדרום מזרח קווינס, היא אינה מממשת אותו[26].
אגן הניקוז של קרוטון עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – נהר קרוטון, סכר ניו קרוטון
מימי נהר קרוטון, כולל יובליו מעמק ההדסון ומאגרי המים שקשורים אליו, מספקים 10% ממי השתייה בעיר.[19] הם מועברים לעיר ניו יורק באמצעות אמת המים החדשה של הקרוטון, שמתחילה מעט מזרחה מסכר ניו קרוטון, ויורדת דרומה לכיוון העיר.[ח] סכר זה יוצר את מאגר ניו קרוטון, שהוא השלב האחרון והסופי של אגירת מי אגן הניקוז לטובת העברתם לעיר. מימי אמת המים החדשה של הקרוטון זורמים למאגר פארק ג'רום בברונקס, לפני שהם נכנסים למפעל סינון המים קרוטון בפארק ואן קורטלנד לצורך טיפול, ואז יוצאים להפצה בעיר.[ט][22] מים עודפים מהמערכת, נשפכים עוד קודם לכן, מעל סכר ניו קרוטון, ומתנקזים לנהר ההדסון בעיירה קרוטון על ההדסון, בנקודה הנקראת קרוטון פוינט, שהפכה לפארק.[19]
היסטוריה עריכה
עד שנת 1848 עריכה
עד שנת 1842, אספקת המים של העיר נשענה על הבארות, המעיינות והבריכות שהיו בעיר.[20][27]
בתחילת המאה ה-16, התושבים הראשונים של מה שהיה ידוע אז כניו אמסטרדם, השתמשו במים ממעיינות, נחלים ובריכות. עם הגידול באוכלוסיית העיר, החלו תושביה לחפור בארות פרטיות רדודות.[1] בסביבות שנת 1677 נחפרה הבאר הציבורית הראשונה מול המצודה הישנה בבאולינג גרין.[י][1] במחצית השנייה של המאה ה-18, חולקו מים ממאגר ברחוב צ'יימברס, דרך תעלות עץ שהונחו ברחובות הראשיים.[1][20] זאת אחרי שבשנת 1776 הושלם מאגר זה, כדי לשרת אוכלוסייה של כ-22,000 תושבים.[1] בשנת 1799 העניק בית המחוקקים של מדינת ניו יורק את הסמכות לאסוף ולחלק מים בניו יורק לחברת מנהטן, חברה פרטית שהוקמה באותה שנה.[י"א][29][1]
המים במערכת זו לא היו בטוחים לשתייה, בין השאר משום שפסולת התנקזה למרזבים פתוחים, וזיהמה אותם. מגפת הכולרה ב-1832 והשריפה הגדולה ב-1835 הביאו לתובנה שמערכת המים הקיימת אינה מתאימה לצורכי העיר.[1][19] לאחר בדיקת מספר חלופות, התברר שרק נהר קרוטון בצפון מחוז וסטצ'סטר, נושא מים בכמות ובאיכות מספיקה כדי לשרת את העיר. בניית מערכת ההעברה החלה ב-1837 והושלמה ב-1848.[1][19][24]
הקמת והפעלת אמת המים העתיקה של הקרוטון עריכה
עד שנת 1898, אמת המים של קרוטון שירתה בעיקר את העיר ניו יורק. באותה תקופה כללה העיר בעיקר את מנהטן, ולאחר סיפוח הברונקס המערבית ב-1874, גם כמה קהילות סמוכות בברונקס. מערכת קרוטון לא סיפקה מים לברוקלין, קווינס וסטטן איילנד, שהיו ערים נפרדות והסתמכו על מקורות מי תהום (בארות) או, במקרה של ברוקלין, מפעלי מים עירוניים נפרדים.[30] העיירה ברוקלין אף הזמינה מחקרים ראשוניים, על האפשרויות להשגת אספקת מים נוספת של 100 מיליון גלונים ליום. עם זאת, מחקר זה נעצר, בידיעה שמיזוג הערים ישנה באופן דרמטי את השיקולים הרלוונטיים להחלטה כזו[31].
ההיצע המוגבר של מים נקיים אִפשֵר לאוכלוסייה לגדול ולהתרחב עוד יותר. התקנת ביוב, אסלות וברזים ביתיים הובילה בתורה לשימוש מוגבר במים ולבזבוז. מיזוג ברוקלין, קווינס וסטטן איילנד עם מנהטן והברונקס לעיר אחת, בשנת 1898, הוסיף ביקוש למים.[30][22]
נהר קרוטון היה המקור העיקרי לאספקת המים של ניו יורק, משנת 1842 ועד אמצע המאה ה-20. מים הובאו לעיר דרך אמת המים של קרוטון, שנקראה לימים אמת המים העתיקה של הקרוטון, ונשארה בשירות עד שנת 1955[32]. האמה הגיעה עד לרובע הברונקס, לאזור שכונת הייברידג' דהיום. כדי לאפשר חצייה של הארלם ריבר לכיוון מנהטן, בנו את גשר היי ברידג', ואליו חוברה אמת המים באמצעות צינור גדול, שהוצמד אל מתחת ובצמוד לגשר. צינור זה הוביל את המים למנהטן. בניית הגשר והעברת קו המים הצמוד אליו הושלמו בשנת 1848[33]. זהו הגשר העתיק ביותר בעיר ניו יורק, מרובת הגשרים, שעדיין עומד על תילו[34]. משנת 1905, כשהושלמה בנייתו של מאגר פארק ג'רום, גם מי אמת המים העתיקה הועברו אליו.[1][35]
בשנת 1863 אישר בית המחוקקים של מדינת ניו יורק לבנות את מאגר הייברידג' שבמנהטן, ומגדל מים כדי לספק לחץ מים לבניינים הממוקמים בגובה רב באזור שמסביב.[36] המיזם תוכנן על ידי המהנדס הראשי של אמת המים קרוטון. הבנייה החלה בשנת 1866 והסתיימה בשנת 1872. מנועי קיטור שאבו מים מאמת המים כ-10 מטר לתוך המאגר, ולאחר מכן שאבו אותם עוד כ-61 מ' לראש מגדל המים, לתוך מכל עם קיבולת של 180,000 ליטר[37][38][39].
אמת המים העתיקה המשיכה למאגר מים בין רחוב 79 לרחוב 86.[1] המאגר התפרס על פני שטח של שבעה מבננים. הוא היה בשימוש עד שמולא וכוסה באדמה במהלך שנות ה-30, כדי ליצור את המדשאה הגדולה ובריכת צבים בסנטרל פארק. מאגר נוסף, הידוע כיום בשם מאגר ז'קלין קנדי אונאסיס, נפתח בשנת 1862, כדי לתת מענה לביקוש הגובר של העיר למים. המאגר תוכנן על ידי מעצבי הסנטרל פארק, כדי לקבל מראה של אגם טבעי[40].
אמת המים העתיקה הסתיימה במאגר הפצה, היכן שנמצאים היום הספרייה המרכזית של העיר ופארק בראיינט.[1][36] המאגר השתרע על פני שטח של כ-16 דונם, בתוך מבנה בעל קירות גרניט בעובי של יותר מ-8 מטרים. צינורות מים מברזל יצוק הסתעפו מהמאגר לרחבי העיר[41][42]. המאגר נהרס בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19[43].
הקמת והפעלת אמת המים החדשה של הקרוטון עריכה
גידול האוכלוסייה המואץ בעיר הביא לביקוש גובר למי שתייה. אם בשנת 1850 – 8 שנים לאחר תחילת הפעלתה של אמת המים העתיקה של הקרוטון – מנתה אוכלוסיית העיר 590,000 תושבים, הרי שבשנת 1880 היא מנתה כבר 1.9 מיליון נפש.[44] כדי לענות על צורך זה, נפתחה ב-1890 אמת המים החדשה של הקרוטון.
מהנדסי ועדת האקוודוקט של העיר תכננו כבר בשנת 1884 סכר בגובה 84 עד 91 מטר, כמה קילומטרים צפונית-מזרחית מהנקודה שבה נשפך נהר הקרוטון לנהר ההדסון. מאגר האגירה שהתקבל מאגן ניקוז של 41 קמ"ר, הכיל 54 מיליון מ"ק בתפוקה מלאה[45]. סכר זה, הידוע כיום כסכר ניו קרוטון, הושלם בשנת 1906. במעלה הזרם נסכרו שני היובלים: המערבי והתיכון של הקרוטון, ויצרו את מאגר מפלי קרוטון, שהוכנס לשירות בשנת 1911.[22] בסוף שנות ה-90 הפסיקה העיר את השימוש במים ממערכת הקרוטון, מכיוון שהם הפכו לפחות ראויים לשתייה. בנוסף, בשנת 1997 הגישו הסוכנות הפדרלית להגנת הסביבה (EPA), משרד המשפטים האמריקאי ומדינת ניו יורק, תביעה נגד העיר ניו יורק בגין הפרת חוק מי שתייה בטוחים, והפרת הקוד התברואתי של מדינת ניו יורק[46][47]. ממשלת העיר הסכימה לשקם את האמה החדשה ולבנות מפעל סינון. מערכת הסינון מגינה על הציבור מפני מיקרואורגניזמים וגורמי מחלות כמו Giardia,[י"ב] ו-Cryptussporidium.[י"ג] בשנת 2004, החל פרויקט השיקום של האמה החדשה, ובניית מפעל סינון המים קרוטון, בפארק ואן קורטלנד, שהחל לפעול במאי 2015.[50][51]
לשם עבודות הקמת מתקן הסינון, הושבתה מערכת הקרוטון, והמאגר התרוקן בדצמבר 2008. הוא התמלא מחדש והוחזר לשירות בתחילת 2015[52][53].
אגני הניקוז המשולבים של קטסקיל ודלאוור עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערכים מורחבים – אמת המים של קטסקיל, אמת המים של דלאוור
.jpg){kind=link}
המערכת של הקטסקיל כוללת שני מאגרים[19] ומספקת עד 40 אחוז מהצרכים היומיומיים של העיר.[1] אגן הניקוז של הקטסקיל נמצא בחלקים ממחוזות גרין, אלסטר וסקוהרי, כ-160 קילומטר צפונית לעיר ניו יורק, וכ-56 קילומטר מערבית לנהר ההדסון.[24] מאגרי המים שמשרתים את המערכת הזו הם מאגר סקוהרי ומאגר אשוקאן. הראשון בראש אגן הניקוז והשני דרומה לו, ואשר מקבל ממימיו, וממנו מתחילה אמת המים של הקטסקיל.[י"ד][19]
המערכת של דלאוור כוללת 4 מאגרים[19] ומספקת 50 אחוז מהצרכים היומיומיים של העיר.[1] הגדול מבין המאגרים הוא מאגר פפאקטון, שיכול להכיל יותר מ-530 מיליון מ"ק של מים – יותר מכל הקיבולת של מערכת הקרוטון. אגן הניקוז של דלאוור ממוקם בחלקים של מחוזות דלאוור, אלסטר וסאליבן מדרום-מערב לאגן הניקוז של קטסקיל.[24]
אמת המים של מערכת הדלאוור מקבלת מים ממאגרי המים: רונדאוט,[ט"ו] קנונסוויל, נברסינק ומאגר פפאקטון בגדה המערבית של נהר ההדסון, דרך תחנת השאיבה צ'לסי על הגדה המזרחית של נהר הדסון, שמצפון לגשר ניוברג-ביקון.[ט"ז] משם המים עוברים אל המאגרים: קנסיקו, ומאגר הענף המערבי (של נהר קרוטון) בגדה המזרחית. משם אל מאגר הילוויו הסופי ביונקרס, לפני חלוקת המים לחלקי העיר השונים. אמת המים נבנתה בין השנים 1939 ל-1945. רוחבה 4.1 מ', ואורכה 137 ק"מ. אמת המים של דלאוור היא המנהרה הארוכה בעולם.[י"ז][24][55][56] יכולה לעבור שנה שלמה מהרגע שטיפת מים מהנגר העילי נכנסת למערכת הזו, עד שתגיע לברז בעיר, דרך רשת של מנהרות, סכרים ומאגרים, המובלים באמצעות כוח הכבידה בלבד.[7]
במאגר קנסיקו, התחנה הראשונה של המים המובלים לעיר אחרי שחצו את נהר ההדסון מזרחה, קיימים מצופים רובוטיים, המעבירים מידע על איכות המים. שם מוסיפים כלור (לחיטוי) ופלואוריד (למען בריאות השיניים), ומנטרים את רמות הטמפרטורה, ה-pH, חומרי ההזנה וחיידקים.[7] המים עוברים דרך מתקן חיטוי באמצעות קרינה אולטרה סגולה הגדול בעולם במחוז וסטצ'סטר[57][58][59]. קרינה אולטרה סגולה נקבעה כטיפול משלים בטוח ויעיל, כל עוד היא מיושמת באופן שווה על מים שנעים במהירות קבועה. המתקן בעלות 1.54 מיליארד דולר, מאט את המים לפני שהם עוברים דרך מכלים גדולים בקוטר של 56 אינץ', שמכילים גופי קרינה העטופים בצינורות קוורץ. לאחר הליך זה, המים מקבלים תמהיל של כלור, חומצה זרחתית ונתרן הידרוקסיד. מלבד חיטוי, חומרים אלה מעלים את רמת ה-pH, כדי למנוע שחיקה של הצינורות ושחרור מתכות מזיקות כמו עופרת. לאחר עצירה במאגר הילוויו המכיל 900 מיליון גלונים (3,406,897 ממ"ק), שלוש המנהרות העיקריות, שדרכן עוברים המים לצרכנים ברחבי העיר, פועלות כמו ניקוז מים בירידה.[26]
היסטוריה ומסלול אמות המים עריכה
בתחילת המאה ה-20, צורכי העיר במים הוסיפו לעלות. בשנת 1900 היקף האוכלוסייה בעיר עמד כבר על 3.8 מיליון נפש, לאחר ש-20 שנה קודם לכן ההיקף עמד על פחות מ-2 מיליון נפש.[44]
לאור זאת, בית המחוקקים של המדינה הקים בשנת 1905 את מועצת אספקת המים,[י"ח] אשר לאחר מחקר מדוקדק זיהה את אזור קטסקיל כמקור מים נוסף. מועצת המנהלים הזו תכננה ובנתה מתקנים בארבעה אגני ניקוז, במה שייקרא בהמשך מערכת הקטסקיל, או אגני הניקוז המשולבים של קטסקיל ודלאוור. זה כלל בתחילה את מאגר אשוקן ואת אמת המים קטסקיל, שהושלמו ב-1915, ולאחר מכן את מאגר סקוהרי ומנהרת שנדאקן שהושלמו ב-1928.[1][24]
בשנת 1930 היקף האוכלוסייה בעיר כבר היה יותר מ-10 מיליון נפש.[44] העיר החלה להתקרב למקסימום התפוקה האמינה של מערכת הקטסקיל והקרוטון גם יחד. על כן, כבר בשנת 1921, החלו מחקרים בדבר מערכת נוספת שתוביל מים לעיר. מסקנות המחקרים הללו היו שניתן לטפל בצורה הטובה ביותר באספקה הדרושה, על ידי שימוש באגן הניקוז של נחל רונדאוט, ובאגן הניקוז של נהר דלאוור. חקירות גאולוגיות ראשוניות החלו ב-1924, וקידוחי ניסויים נעשו בשנים 1927–1928.[22]
אמת המים של קטסקיל עריכה
לקראת העשור הראשון של המאה ה-20 התברר לפרנסי העיר שהמערכת של קרוטון לא תוכל להמשיך ולספק לבדה את צורכי המים של העיר. על כן בשנת 1907, שנתיים לאחר הקמת מועצת אספקת המים של העיר, החלה בניית אמת המים של קטסקיל[61] שאורכה למעלה מ-214 ק"מ, ומורכבת ממספר סכרים ומאגרים גדולים.[22] הבנייה התבצעה בשלבים, כשבשנת 1916 הגיעה אספקת המים הראשונה ממערכת זו לעיר, ובשנת 1924 הושלמה המערכת כולה.[22] היא מתחילה בקצה הצפון מזרחי של אגן הניקוז קטסקיל-דלאוור, שמימיו מועברים למאגר אשוקן באמצעות מנהרת שנדאקן, שהיא למעשה אמת מים שמעבירה את מימיה לערוץ שמתנקז למאגר אשוקן.[19] בפתח היציאה של מאגר אשוקן, מתחילה למעשה אמת המים של קטסקיל. האמה חוצה בכיוון דרום מזרח, וחודרת מתחת לעמק רונדאוט ונחל רונדאוט בעיירה מרבלטאון. לאחר מכן חודרת אל מתחת לנהר וולקיל בעיירה גרדינר במחוז אלסטר, לפני שהיא זורמת לכיוון מחוז אורנג', ניו יורק. היא חוצה בעומק של 340 מ' מתחת לאפיק נהר ההדסון[24] בהר סטורם קינג במחוז אורנג', לפני שהיא מגיעה למחוז פטנאם בצד המזרחי של הנהר, ברכס ברייקנק[62]. לאחר מכן האמה נכנסת למחוז וסטצ'סטר, ניו יורק, וזורמת אל מאגר קנסיקו (המקבל מים גם מאמת המים של דלאוור), ומשם למאגר הילוויו ביונקרס. מאגר הילוויו מזין את מנהרות העיר 1, 2 ו-3, שמביאות מים לעיר ניו יורק עצמה.[22] <mapframe text="Delaware Aqueduct, New York" width="300" height="300"> {
"type": "ExternalData",
"service": "geoline",
"ids": "Q2859238",
"properties": {
"title": "Delaware Aqueduct, New York",
"description": "Delaware Aqueduct in New York",
"stroke": "#0000ff",
"stroke-width": 8
}
} </mapframe>
אמת המים של דלאוור עריכה
לאחר המחקרים וקידוחי הניסיון שבוצעו במהלך העשור השני של המאה ה-20 באגן הניקוז של הדלאוור,[22] הבנייה בפועל של אמת המים החלה בתחילת שנת 1937, והושלמה לחלוטין בשנת 1964. אורכה הכולל של המערכת הוא כ-190 ק"מ. האמה, ממוקמת בעומק הסלע לכל אורכה המקורי בן 137 הקילומטרים[63], ממאגר רונדאוט בקטסקילס, אל מאגר הילוויו בדרום מחוז וסטצ'סטר – בפאתי העיר הצפוניים. אמה זו הוארכה לאורך כולל של 170 ק"מ.[55] אמת המים נבנתה בין 1937 ל-1953, עם הרחבות שנמשכו עד 1965. היא מונחת במקומות מסוימים בעומק של כ-750 מטר מתחת לפני השטח, ולאורכה כולה מונחת בעומקים של כ-90 עד 750 מטרים מתחת לפני הקרקע[24][64][65]. היא מגיעה ב-21 הקילומטרים האחרונים שלה, לקוטר מרבי של 6 מטר.[1]
אמת המים של דלאוור ניזונה ממאגר רונדאוט, שבתורו ניזון מ-3 מנהרות המעבירות מים: מנהרת דלאוור המערבי, המובילה מים ממאגר קנונסוויל;[61] מנהרת דלאוור המזרחי המעבירה מים ממאגר פפאקטון; ומנהרת נברסינק, המעבירה מים ממאגר נברסינק.[61] ביציאה ממאגר רונדאוט, מתחילה אמת המים.[19] משם היא יורדת דרום מזרחה לכיוון נהר ההדסון, וחוצה אותו בעומק של 150 מטר מתחתיו, למאגר הענף המערבי (של נהר קרוטון) במחוז פטנאם, ואז למאגרי קנסיקו והילוויו בדרום מחוז וסטצ'סטר.[1][19]
שיקום אמת המים של דלאוור עריכה
בשנת 2013 החלה הבנייה של מנהרת עוקף אמת המים של דלאוור – פרויקט התיקון הגדול ביותר בתולדות מערכת אספקת המים של ניו יורק, שצפוי לעלות מיליארד דולר[66]. זאת לאחר שתי דליפות משמעותיות באמה המזדקנת המאבדת כ-76 מיליון ליטר (20 מיליון גלונים) ליום, שהתגלו החל משנת 1998, ושרובן "נמלטות" מהקטע של המנהרה ליד נהר ההדסון[67]. פרויקט התיקון, הכולל מנהרה עוקפת באורך 4 ק"מ, ובעומק של 183 מטרים מתחת לנהר, מניוברג לוואפינג'ר, הסתיים בקיץ 2019. זה היה השלב הראשון בפרויקט מיליארד הדולר לשיקום אמת המים, וזו הייתה הפעם הראשונה שנחפרה מנהרה מתחת לנהר הדסון מאז שנת 1957, אז הושלמה חפירת המנהרה הדרומית של מנהרת לינקולן.[24][68]
הובלת המים לבתי העיר עריכה
מימי שלושת אגני הניקוז מגיעים לשני מאגרי מים גדולים וסמוכים: מימי המערכות של הקטסקיל והדלאוור למאגר הילוויו, שנמצא בתחום העיר יונקרס; ומימי המערכת של קרוטון למאגר ג'רום ברובע הברונקס,[19][22][24] שמימיו משתלבים בהפצת המים לבתי העיר בצפון הברונקס וחלקים ממנהטן.[51][69] המים ממאגר הילוויו, שהוא מאגר ההפצה העיקרי, מוזרמים לבתי העיר העיר באמצעות שלוש מנהרות עירוניות:
מנהרה עירונית מס' 1 עריכה
מנהרה עירונית מס' 1, שהחלה לפעול בשנת 1917,[7] יוצאת מהחלק הדרומי של מאגר הילוויו וממשיכה לאורך כ-28 ק"מ מתחת לעיר, בעומק של 60–90 מטרים מתחת לפני הקרקע. נכון לשנת 2007, היא הובילה כ-2 מיליון מ"ק מים בכל יום. המנהרה עוברת במערב הברונקס, וחוצה את הארלם ריבר למנהטן דרומית לגשר היי ברידג';[70] במנהטן, היא עוברת בחלקו המערבי של האי, מתחת לסנטרל פארק, אל לואר איסט סייד בחלקו הדרומי; היא חוצה את איסט ריבר לברוקלין, ומסתיימת בפינת השדרה השלישית ורחוב סקרמרהורן[71]. מנהרה שמסתעפת ממנה מתחת לשדרת פלטבוש, מפיצה מים מתחת לרחוב לפאייט, לפיר טרמינל בפורט גרין פארק. בברוקלין המנהרה מתחברת גם למנהרה העירונית מס' 2,[22][50] ובאמצעותה למאגר תת-קרקעי בסילבר לייק פארק, אשר ברובע סטטן איילנד.[22]
מנהרה עירונית מס' 2 עריכה
מנהרה עירונית מס' 2 נבנתה יחד עם אמת דלאוור, ונכנסה לשימוש בשנת 1936. היא מסוגלת להעביר 2.6–3 מיליון מ"ק מים ביום[72]. המנהרה יוצאת ממאגר הילוויו ועוברת דרך מרכז הברונקס. היא חוצה את איסט ריבר למערב קווינס באזור אסטוריה, וממשיכה דרום-מערבה לברוקלין, שם היא מתחברת למנהרה מס' 1 ולמנהרת ריצ'מונד, שחוצה את מפרץ ניו יורק העליון, ומובילה מים לסטטן איילנד.[22][50][71] כאשר הושלמה, היא הייתה מנהרת המים הרציפה הארוכה ביותר בעולם[73].
מנהרה עירונית מס' 3 עריכה
מנהרה מספר 3 (אנ'), שהושלמה חלקית, היא כאמור במסגרת פרויקט הבנייה הגדול ביותר בהיסטוריה של העיר ניו יורק[74].[75] היא מהווה גיבוי למנהרה מס' 1 "המזדקנת".[7] בנוסף, המנהרה נועדה לספק לעיר חיבור שלישי קריטי למערכת האספקה שלה מצפון המדינה, כך שהעיר תוכל, לראשונה בתולדותיה, לסגור את המנהרות מס' 1 ו-2 לצורך תיקונים. בכך, תתווסף יתירות ואמינות למערכת חלוקת המים של העיר[76].
הפרויקט מתחלק ל-4 שלבים[77]:
- שלב א – הושלם והחל לפעול בשנת 1998, וסיפק מים למרחק של 21 ק"מ מיונקרס, דרך מנהטן ומעבר לסנטרל פארק.
- שלב ב – נמצא בבנייה (אמצע שנות ה-20) ומורכב משני חלקים, אחד מתחת למנהטן ואחד מתחת לקווינס/ברוקלין. המנהרה מורכבת מקדח גס בקוטר 6.2 מטר, עם ציפוי בטון גמור מלא בקוטר 6 מטר (עובי 45 ס"מ).
- שלב ג – מדובר בקטע מנהרה באורך 26 קילומטרים, מתא השסתומים של פארק ואן קורטלנד בברונקס, למאגר קנסיקו במחוז וסטצ'סטר. מים יוכלו להגיע מתא השסתומים למנהרה מספר 3 או למאגר הילוויו למנהרות מספר 1 או 2. בניית הפירים הסופיים למנהרה החלה בשנת 2021[78]. פירים מרכזיים מתחת לאי רוזוולט ובקווינס הם בין מרכיבי הבנייה העיקריים האחרונים, והם בביצוע נכון לאמצע שנות ה-20[75].
- שלב ד – יהיה קטע באורך 22 ק"מ, מתא השסתומים של פארק ואן קורטלנד דרך הברונקס, שיעבור מתחת לאיסט ריבר לאזור פלשינג בקווינס.
המנהרה מתחילה במאגר הילוויו ביונקרס, ניו יורק, ואז חוצה מתחת לסנטרל פארק במנהטן, כדי להגיע לשדרה החמישית ברחוב 78. משם היא עוברת מתחת לאיסט ריבר והאי רוזוולט לתוך אסטוריה, קווינס. משם זה ימשיך לברוקלין.[22] בסופו של דבר המנהרה תהיה באורך של יותר מ-97 ק"מ. הבנייה החלה ב-1970, וחלקים מהמנהרה נפתחו ב-1998 וב-2013. שאר הקטעים צפויים להסתיים עד 2032[76].
בדיקות וניטורים עריכה
מערכת אספקת המים של העיר ניו יורק, מנוהלת על ידי לשכת אספקת המים של מחלקת הגנת הסביבה של העיר (NYC DEP). משרד הגנת הסביבה של ניו יורק הוקם בשנת 1977 על ידי איחוד פונקציות אספקת המים והטיפול בשפכים של הנהלת העירייה.[1] משימתו של משרד הגנת הסביבה של ניו יורק היא להעשיר את הסביבה, ולהגן על בריאות הציבור עבור כל תושבי ניו יורק, על ידי אספקת מי שתייה איכותיים, ניהול מי שפכים ומי סערה, והפחתת זיהום אוויר, רעש וחומרים מסוכנים. מי הברז בניו יורק זכו לשבחים כ"מי הברז הטעימים ביותר" באזור בשנים 2008 ו-2018[79][80], וברמה הארצית בשנת 2017 על ידי ה"הפינגטון פוסט"[81].
המערכת מנוהלת על ידי צוות רב-תחומי של מחלקת אספקת המים של ניו יורק, הפועל בכל אזורי אגני הניקוז. זאת כדי להבטיח אספקה אמינה של מים באיכות גבוהה. לשכת אספקת המים כוללת שלוש קבוצות האחראיות על תפעול המערכת: 1. מחלקת תפעול מקורות מים, עם 279 עובדים במשרה מלאה (FTE), אחראית על תפעול אספקת מים, תפעול מאגרים ותפעול מתקן טיהור שפכים (WWTP) שבבעלות מחלקת אספקת המים של ניו יורק; 2. יחידת איכות המים, עם 222 עובדים במשרה מלאה, אוספת ומנתחת עשרות אלפי דגימות איכות מים מיותר מ-450 מיקומים ברחבי אזורי אגני הניקוז ומערכת החלוקה; 3. יחידת תפעול טיפול במים, עם 269 עובדים במשרה מלאה, מפעילה מתקנים כגון מתקן חיטוי אולטרה סגול (UV), מתקן הסינון קרוטון, פיר 18[82] במאגר קנסיקו ומאגר הילוויו.[1][83] המים נבדקים באופן קבוע לאיתור מזהמים, ואף על פי שיש צינורות המכילים עופרת במערכת, הם עדיין לא מהווים בעיה. לפי המחלקה להגנת הסביבה של העיר, כל קווי השירות הידועים המכילים עופרת ומובילים מים לנכסים הציבוריים בעיר כמו: בתי ספר, ספריות ופארקים, הוחלפו עד שנת 2010. מדעני שטח מבקרים מדי יום בתחנות הדגימה בעיר, כדי לבדוק את הטמפרטורה והרמות הכימיות. מדענים מחפשים גם חיידקי E. coli שעלולים להצביע על זיהום ביוּבִי במים ו-Cryptosporidium וג'יארדיה, הגורמים למחלות קיבה, וחיידקים אחרים. על פי דוח איכות המים השנתי לשנת 2024, ניו יורק עמדה בכל המגבלות הכימיות שקבעו המדינה והשלטון הפדרלי.[26] זאת ועוד, מחלקת הגנת הסביבה (DEP) מוסיפה חומצה זרחתית בדרגת מזון, נתרן הידרוקסיד ופלואוריד למים, לפני שליחתם לחלוקה.
חומצה זרחתית מתווספת מכיוון שהיא יוצרת שכבת מגן על צינורות, אשר מפחיתה את שחרור המתכות כגון עופרת, מקווי שירות וצנרת ביתית. נתרן הידרוקסיד מתווסף כדי להעלות את ה-pH, מה שמפחית קורוזיה בצנרת ביתית. בסוף חודש אוקטובר 2025, במסגרת שבוע מניעת הרעלת עופרת הלאומי[84], משרד התחבורה של ניו יורק מרחיב את תוכנית החלפת צינורות עופרת (בבתים הפרטיים) בחינם[85]. מבצע זה הגיע אחרי שבין השאר' האתר החברתי CityLimits הצביע על כך שעד 21% מתושבי ניו יורק נמצאים בסיכון של שתיית מים מצנרת עופרת[86].
מכלי המים על גגות ניו יורק עריכה
לחץ המים שמופעל מכח הכבידה בגין הפרש הגבהים שבין מקורות המים של העיר ניו יורק באזור הקטסקיל וקרוטון (כ-300 מ' מעל פני הים), לבין גובה העיר שהוא כמעט בגובה פני הים, מאפשר הזרמת מים עד לקומה השישית בערך ללא שאיבה.[22][23] בבניינים עם יותר מ-6 קומות, נדרשים הדיירים להתקין מכלי מים. רוב המכלים בעיר עשויים מעץ, משום שעלות העץ נמוכה יחסית, והוא מבודד טוב. מים מוזרמים למכלים הללו מהמערכת העירונית באמצעות משאבות, ומהמכלים הם זורמים לקומות הגבוהות של הבניינים בעזרת כוח הכבידה. שימוש נוסף למכלים הללו הוא אפשרות חיבורם לזרנוקים, במקרה של שרפה.[23] גם בגורדי השחקים יש מכלי מים כאלה, והאדריכלים נקטו שיטות שונות כדי להסתירם, או לשלב אותם בצורה אסתטית על הגגות. לדוגמה, מגדל החירות כולל על גגו ובקומות העליונות לא פחות מ-16 מכלי מים גדולים[87].
משבר מי השתייה בניו יורק עריכה
עליית מפלס מי התהום עריכה
בפרק הקודם התברר לכאורה, שלא קיימת בעיר שאיבה (משמעותית) של מי תהום. מאידך, האתר וכתב העת הסביבתי ג'אוגרפיקל (אנ'), דיווח כבר בספטמבר 2023, כי מדינת ניו יורק שקעה במשבר מי שתייה, מלונג איילנד ועד להמפטונס (אנ') בשל שאיבת יתר[88]. אך אלה אינם חלק מהעיר, ולמעט חלקים מקווינס וברוקלין שבמערב לונג איילנד[89], גם לא חולקים את אותם אקוויפרים[90]. חדירת מי המלח "היבשתיים" ההיסטורית בברוקלין ובקווינס[י"ט] לא נסוגה, למרות הפסקת שאיבת מי התהום מתחילת שנות ה-90[90]. מפלס מי התהום שעולה עם גובה פני הים[כ] יכול להציף מרתפים, להרוס תשתיות תת-קרקעיות ולהפוך אסטרטגיות נגד הצפות לחסרות יעילוּת. לאחר הפסקה של כמעט עשור, מאז 2013, הרשויות הפדרליות התחילו שוב לנתר את גובה מפלס מי התהום. גובה פני הים והגשם העז יותר, שניהם תוצאה של שינויי האקלים, גורמים לכך שגם מפלס מי התהום עולה, מה שמהווה סיכון מוגבר לשיטפונות – במיוחד במקומות שבהם מפלס מי התהום כבר גבוה, או שהיבשה נמוכה במיוחד. ישנם פערים בידע לגבי מפלסי מי התהום בחמשת הרבעים של העיר. בברונקס, מנהטן וסטטן איילנד לא היה ניטור עקבי. מחלקת הגנת הסביבה של העיר (DEP), והמכון הגאולוגי של ארצות הברית (USGS), ניטרו את ברוקלין וקווינס במשך כחצי מאה, אך הפסיקו בשנת 2013[91].
הבעיה החלה לראשונה כאשר חברת אספקת המים של ג'מייקה קווינס, הפסיקה לשאוב מי תהום באזור בשנת 1996, לאחר שהתגלה כי אספקת המים מזוהמת. העירייה השתלטה על שאיבת המים באזור, סגרה עשרות בארות, ואז מפלס מי התהום עלה בכ-9 מטרים.[92]
בהצהרה שפורסמה באמצע חודש מרץ 2024, מחלקת הגנת הסביבה של העיר מסרה כי היא מקימה מערכת ניקוז שכונתית בשווי 2.6 מיליארד דולר, והוסיפה שהם משתפים פעולה גם עם סניף המכון הגאולוגי של ארצות הברית בעיר, כדי למדוד ולמפות את מפלסי מי התהום ברחבי העיר. זאת כדי להבין טוב יותר את מפלסי מי התהום בה, דבר שיהווה מפתח לחיפוש דרכים למתן מענה להצפות.[92]
הטיפול במניעת דליפות ואבדנים מהמערכת עריכה
אמת המים של דלאוור ממשיכה לדלוף בהיקף של למעלה מ-35 מיליון גלונים ביום (132,500 מ"ק ביום) מאז שנות ה-90[93]. בשנת 2010, הכריזה העיר ניו יורק על תוכנית של מיליארד דולר לתיקון הדליפות הללו. לאחר יותר מעשור של מחקר, תכנון ומידול טכניים והנדסיים מתואמים, ה-DEP תצטרך לסגור זמנית את אמת המים של דלאוור כדי להשלים את התיקון. בחודשים שייקדמו לסגירה, יהיה צורך להוריד את מפלסי מאגרי אגן דלאוור של המערכת להובלת המים לניו יורק. עונת הסתיו נבחרה להתחלת התיקון, מכיוון שהביקוש למים אז נמצא בשפל. במהלך הסגירה, ה-DEP לא תסיט מים ממאגרים אלה לאספקת מים. עם זאת, הם ימשיכו לשחרר מים ליובלי נהר דלאוור, בהתאם לתוכנית ניהול הזרימה הגמישה, על פי ההסכם משנת 2014 על הקצאת מים בין מדינות ניו יורק, ניו ג'רזי, פנסילבניה ודלאוור לבין העיר ניו יורק[94].
"הסגירה" – השלב הסופי של פרויקט רב שנתי זה, בעלות של יותר ממיליארד דולר, לתיקון דליפות באמה – תוכננה במקור להתחיל באוקטובר 2022, אך נדחתה בשנה אחת ל-2023. ביוני 2023, הפרויקט נדחה שוב בשנה אחת, לאוקטובר 2024[95]. באוקטובר 2023, DEP סגרה זמנית וייבשה חלקית את אמת המים של דלאוור למשך 3 שבועות. זאת כחלק מבדיקות מתוכננות, וכהכנה לסגירה המתוכננת באוקטובר 2024 עד מאי 2025, לתיקון דליפות. ביוני 2024, DEP החלה להוריד את מפלסי מאגר אגן דלאוור של ניו יורק, לקראת סגירת האמה. ההשבתה אכן החלה באוקטובר 2024 ותוכננה להימשך עד אביב 2025. ראש העירייה אריק אדמס השיק בספטמבר 2024, את השלב הסופי של הפרויקט ההיסטורי להבטחת עתיד אספקת המים של העיר ניו יורק[96].
בנובמבר 2024 ההשבתה הושהתה שוב, עקב תנאי בצורת. ראש העירייה אדמס העלה את רמת הבצורת למצב אזהרה, עצר את פרויקט תיקון אמת המים של דלאוור, הורה לסוכנויות העיר ליישם אמצעים לחיסכון במים, וקרא לתושבי ניו יורק להמשיך לחסוך במים[97]. בעקבות גשמים משמעותיים בצפון המדינה, ראש העירייה הוריד בדצמבר 2024 את דירוג רמת הבצורת של העיר. גשמים משמעותיים באגן הניקוז והמסת שלגים באזורים הרריים שיפרו משמעותית את רמות האחסון במאגרים – השהיית פרויקט תיקון אמת המים של דלאוור בשווי 2 מיליארד דולר אפשרה ל-DEP לייעל את הזרימה, לשפר את גמישות אספקת המים, כדי לענות על דרישות המים של העיר[98]. אך עדיין המערכת של אגן הניקוז של דלאוור דולפת בהיקף של מיליוני גלונים מדי יום, והיא זו שמעבירה מחצית מכמות המים שהעיר זקוקה לה. היא הייתה מתוכננת להשבתה משמעותית בסוף 2024, אך כעת נדחתה לאחר 2027, בכפוף לחוזים חדשים ולתכנון טכני[99].
באוגוסט 2025 הכריזה מדינת ניו יורק על השקעה ("היסטורית") של למעלה מ-3.4 מיליארד דולר בתשתיות מים לשנת הכספים 2025, שתממן כמעט 330 פרויקטים המתמקדים בשיפור איכות המים, מודרניזציה של מערכות ותמיכה בחוסן מפני שיטפונות ומזהמים. זה כולל חיסכון למשלמי הארנונה של ניו יורק, ויוזמות להחלפת קווי שירות עופרת ולמיתון מזהמים. הפרויקטים נועדו להפחית את נגר מי הסערה, להרחיב שטחים ירוקים, ולחזק את הצמיחה הכלכלית המקומית[100]. בעת ההיא, מערכת המאגרים של ניו יורק פעלה בקיבולת של כ-91.5% – מעט מעל לרמתה הרגילה – כאשר סטטיסטיקות של מאגרים בודדים מציגות מצבים משתנים. עם זאת, מאגרים ממזרח להדסון, במיוחד אלה במחוז וסטצ'סטר, מתמודדים עם מליחות גוברת הנגרמת מעשרות שנים של נגר מלח מהכבישים, מה שמהווה סיכון ארוך טווח לאיכות המים. מחקרים צופים כי חלק מהמאגרים עלולים להיאלץ להיסגר לשימוש במי שתייה עד אמצע המאה, בעוד שאחרים יעמדו בפני מגבלות עד שנת 2108, אם המגמות הללו יימשכו[101][102].
נכון לסוף אוקטובר 2025, מאגרי המים של ניו יורק עומדים על 67.9% מנפח האחסון השמיש, נתון נמוך מהממוצע ההיסטורי לתקופה זו של השנה (בדרך כלל 74.3%). מערכת קרוטון במצב הרבה יותר טוב, והיא בקיבולת של כמעט 94%, אך מאגרים כמו פפקטון (65%) וקאנונסוויל (43%) השייכים למערכת של קטסקיל ודלאוור, מצביעים על צורך בניטור קפדני, במיוחד, מאחר שסך המִשקעים הנוכחי, נמוך מהממוצעים הרב שנתיים[103].
קישורים חיצוניים עריכה
- מי שתייה בניו יורק, NYC Environmental Protection (באנגלית)
- אספקת מים בניו יורק, NYC Environmental Protection (באנגלית)
ביאורים עריכה
- ^ המונח "אגם מבוקר" מתייחס לשלושה מאגרי מים קטנים ונלווים בתוך אגן הניקוז של נהר קרוטון: אגם גלניידה ואגם גלעד בכפר כרמל (אנ'), ואגם קירק בכפר מאהופאק (אנ'). לכל אחד מהם סכר ושפך השולטים ביציאתו. המונח "מבוקר" מתייחס גם לגישה מבוקרת ולשימוש מבוקר, כדי להגן על אספקת מי השתייה.
- ^ זיקת שימור בארצות הברית היא הסכם שבמסגרתו משלם רוכש הזיקה, במקרה זה עיריית ניו יורק, בתמורה לתנאים ולמגבלות על פיתוח שטח הקרקע, על מנת להשיג מטרות שימור מסוימות. הקרקע נשארת קניינו של הבעלים המקוריים, שיכולים גם למכור אותה, אך התנאים שנקבעו בהסכם חלים גם על בעלים עתידיים[2][3],
- ^ נכון לשנת 2020, צפיפות האוכלוסין בעיר היא 11,232 נפשות לקמ"ר.
- ^ מחוזות וסטצ'סטר, פטנאם, אורנג' ואלסטר.
- ^ ארבעת האזורים המטרופוליניים האחרים הם: סיאטל, פורטלנד (אורגון), סן פרנסיסקו ובוסטון[5].
- ^ המקור השני הוא חברה מסחרית המוכרת מסננים למי ברז. העובדה שהיא מאזכרת את העובדה הזו, שעומדת לכאורה בניגוד לאינטרס שלה למכור באזורים ענקים אלה מסננים, מחזקת את הנתון בדבר חמשת המטרופולינים.
- ^ ראש הידראולי הוא הגובה מעל מישור נתון, כגון פני הים, של עמוד המים שניתן לתמוך בלחץ ההידראולי בנקודה נתונה במערכת מי תהום[21],
- ^ ראו גם מצגת כאן.
- ^ מי השתייה של מערכת הקרוטון עוברים סינון בעקבות משבר מי השתייה של שנת 1997, שמתואר בפרק הקמת והפעלת אמת המים החדשה של הקרוטון, בעקבותיו נאלצה העירייה לבצע פעולות, לְרָבּות הקמת מפעל סינון למימי מערכת הקרוטון.
- ^ פארק באולינג גרין – נקודת ציון היסטורית בעיר ניו יורק – נמצא כיום בקצה הדרומי של רחוב "ברודוויי" ברובע הפיננסי. במקור ליד האתר של המבצר ההולנדי פורט (ניו) אמסטרדם (1624).[28] לאיור המצודה בקצה הדרומי של ניו אמסטרדם (פורט אמסטרדם הוא המבנה המרובע הגדול בעל 4 הכנפות דמויות משולש בכל קודקוד של המרובע) בקצה האי), כשמשמאלה נהר ההדסון, ראו כאן.
- ^ עד אז, וגם לאחר מכן, חולקו המים דרך תעלות עץ שהונחו ברחובות הראשיים. צילום חתך של תעלה כזו, ניתן לראות במקור הצמוד לביאור זה, בעיתון הניו יורק טיימס מ-29 יולי 2016.
- ^ זיהום ג'יארדיה (ג'יארדיאזיס) הוא אחד הגורמים הנפוצים ביותר למחלות הנישאות במים בארצות הברית. הטפילים מצויים בנחלים ואגמים בשטח הרחוק, אך גם באספקת מים ציבורית, בריכות שחייה, ספא ג'קוזי ובארות. זיהום בג'יארדיה יכול להתפשט באמצעות מזון ומגע מאדם לאדם[48].
- ^ קריפטוספורידיום הוא טפיל חד-תאי הגורם לזיהומי מעיים. יש מספר מינים של הטפיל הגורמים לזיהומים אצל בעלי חיים ובני אדם. הטפיל נפוץ בכל העולם ומופץ בעיקר על ידי מי שתייה ומי בריכות מזוהמים, וכן באמצעות מגע ישיר עם הפרשות ועם בעלי חיים נגועים. תיתכן גם הידבקות של אדם מאדם. הטפיל חודר לתאי המעי הדק בעיקר, וגורם לשלשולים, לכאבי ראש, לבחילה, להקאות ולחום. משך המחלה עד שבועיים. אין תרופה יעילה לטיפול נגד הטפיל. הוא עמיד לכלורינציה, אפילו עד 5% כלור חופשי. ניתן לטהר מים לשתייה על ידי סינון במסננים שקוטר הנקבים בהם הוא 1–5 מיקרומטר. ההידבקות עלולה לסכן חיים אצל תינוקות ובאנשים שמערכת החיסון שלהם פגועה[49].
- ^ לצפייה בשני המאגרים הללו ראו המפה כאן, בצד המזרחי של אגן הניקוז קטסקיל דלאוור.
- ^ מאגר רונדאוט נחשב על ידי מחלקת הגנת הסביבה של העיר ניו יורק – NYCDEP כחלק ממערכת דלאוור, למרות היותו בתוך אגן הניקוז של נהר ההדסון [54].
- ^ לצפייה במיקום המדויק של תחנת השאיבה צ'לסי, ראו כאן.
- ^ לצפייה במפה כוללת של אמת המים והמאגרים ממערב וממזרח לנהר הדסון, כאשר אמת המים של דלאוור מסומנת בקו אדום, ואמת המים של הקטסקיל בקו מקווקו בצבע ירוק, ראו כאן. תוואי אמת המים במפה זו, תואם את התוואי המוצג למטה משמאל על מפה מודרנית. שתי אמות המים הללו מסתיימות ומתנקזות למאגר הילוויו ביונקרס, בפאתיה הצפוניים של העיר ניו יורק.
- ^ כמו ערים גדולות רבות, כל תשתית המים והביוב של ניו יורק ממומנת על ידי הכנסות שהיא גובה באמצעות תעריפי מים וביוב. מועצת המים של העיר ניו יורק אחראית על קביעת התעריפים הללו, ועליה להבטיח שהם מסוגלים לממן את מכלול צורכי התפעול וההון של מערכת המים והביוב והפיתוח שלה[60] .
- ^ התקדמות הפן ביני (הממשק בין המים המתוקים למים המלוחים באקוויפר), אל תוך היבשה.
- ^ עליית מפלס מי התהום במקרים אלה, היא עקב חדירת מי ים לאקוויפרים והמלחתם.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 New York City’s Water Supply System: Past, Present, and Future., NIH - National Library of Medicine
- ^ Committee to Review The New York City Watershed Protection Program, 2020, Review of the New York City Watershed Protection Program, National Academy of Sciences., עמ' Chapter 7: pp. 205-228/
- ^ Extended NYC Watershed Land Acquisition Program, NYC Environmental Protection, December 10, 2010
- ^ DePalma, Anthony, New York's Water Supply May Need Filtering, The New York Times, July 20, 2006)
- ^ 1 2 Hu, Winnie, A Billion-Dollar Investment in New York's Water, The New York Times, January 18, 2018
- ^ How Clean is NYC Tap Water?, Hydr8.US
- ^ 1 2 3 4 5 Michelle Cohen, NYC Water 101: From the Catskill Aqueduct and Robotic Measurements to Your Tap, 6sqft - NYC, March 31, 2016
- ^ New York City’s Population Estimates and Trends 2025 May Release, NYC Department of City Planning Population Division
- ^ NYC Tourism on Track to Finish 2024 WITH $79 Billion in Economic Impact and $51 Billion in Direct Spending Across the Five Boroughs, New York City, 12/20/24
- ^ New York City's Land Acquisition Program, NYC.Gov
- ^ New York City Department of Environmental Protection, One Water NYC: 2022 Demand Management Annual Update, p. 11
- ^ NYC Environmental Protection, 2022, One Water NYC: 2022 Demand Management Annual Update, . New York, p. 5
- ^ New York City Department of Environmental Protection, One Water NYC: 2022 Demand Management Annual Update, p. 25
- ^ Abdullah Ghanim Al Hazar Al Kathiri, et al., 2025, Overview of Water Losses From Non-Revenue Water (NRW) in Oman, International Journal of Infrastructure Research and Management 13: pp. 38 - 46
- ^ The Importance of Reducing Non-Revenue Water, State of Green, 3 March 2021
- ^ Water Losses Cost U.S. Utilities US$6.4 Billion Annually, Bluefield Research, 28 Apr 2025
- ^ Erin C. Vintinner, Thirsty Metropolis: A Case Study of New York City’s Drinking Water, Network of Conservation Educators and Practitioners, Center for Biodiversity and Conservation, American Museum of Natural History, p. 122 - The Scenario
- ^ New York City Water - The Largest Unfiltered Water System in the US., The Berkey
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 Croton & Catskill/Delaware Watersheds, NYC Watershed Agricultural Concile
- ^ 1 2 3 History of NYC’s Drinking Water, NYC.Gov
- ^ Hydraulic Head, Water and Sanitation
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 Charles Merguerian, A History of the NYC Water Supply System, Charles Merguerian, Geology Department, Hofstra University, 2000
- ^ 1 2 3 Ariana Milasincic, Why are there so many wooden water tanks in New York?, Medium, Aug 24, 2020
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 DEP Announces Major Milestone For Delaware Aqueduct Repair As Tunneling Machine Completes Excavation, NYC Environmental Protection
- ^ 1 2 Groundwater Supply System, NYC Environmental Protection
- ^ 1 2 3 New York City Drinking Water Supply and Quality Report 2024, NYC - Environmental Protection
- ^ Old Croton Aqueduct Trail, NYC Parks - Official Website of the New York City Department of Parks & Recreation
- ^ Marlin, P., The Fence at Bowling Green Park, Past Prologue
- ^ Schulz, Bill. Hamilton, Burr and the Great Waterworks Ruse. The New York Times.: July 29, 2016.
- ^ 1 2 History of New York City's Drinking Water, NYC - Environmental Protection
- ^ Waterworks: Architecture and landscape, The Archi Tectural LeagueNY, March 1, 1993
- ^ Dechillo Suzanne, Old Croton Aqueduct For Walkers, Not Water, The New York Times. February 20, 1987
- ^ History of the High Bridge, NYC Parks - New York City Department of Parks & Recreation
- ^ The High Bridge, NYC Parks - Official Website of the New York City Department of Parks & Recreation
- ^ Old Croton Aqueduct Trail - Jerome Park, NYC Parks - Official Website of the New York City Department of Parks & Recreation
- ^ 1 2 Croton Water Supply System, ASCE - Metropolitan Section
- ^ Wegmann, Edward 1896. The Water-Supply of the City of New York. 1658-1895. New York: John Wiley & Sons. pp. 76–77
- ^ Gray Christopher, The High Bridge Water Tower; Fire-Damaged Landmark To Get $900,000 Repairs, The New York Times, October 9, 1988
- ^ The Croton Waterworks, High Bridge Reservoir, CrotonAqueduct.wordpress.com
- ^ Old Croton Aqueduct Trail - Central Park, NYC Parks - Official Website of the New York City Department of Parks & Recreation
- ^ The 42nd Street Library - New York Public Library and adjacent Bryant Park, New York City Tour via WayBackMachine
- ^ Leo Castillo, Online Casino NY – Your Ultimate Guide to the Best New York Online Casinos in 2025, New York Architecture, 31 October 2025
- ^ Old Croton Aqueduct Trail - New York Pubkic Library, NYC Parks - Official Website of the New York City Department of Parks & Recreation
- ^ 1 2 3 New York Urbanized Area: - Population & Density from 1800 (Provisional), Demographia.Com
- ^ Wegmann, Edward, .Discussion on Design of Masonry Dams, . American Society of Civil Engineers, 75. pp. 163-164, 220, December 1912
- ^ United States And State Of New York Announce Start Up Of Croton Water Filtration Plant In Compliance With Mandates Of Federal Consent Decree, U.S. Attorney Office Eastern District of New York, by Justice.Gov., May 8, 2015
- ^ Rohde, David. Pressed by U.S., City Hall Agrees To Build a Plant to Filter Water. The New York Times, May 20, 1998.
- ^ Giardia infection (giardiasis), Mayo Clinic
- ^ קריפטוספורידיום (Cryptosporidium), באתר האנציקלופדיה הישראלית לרפואה, הוצאת ידיעות ספרים 2007
- ^ 1 2 3 Emily S. Rueb, How New York Gets Its Water, The New York Times, March 24, 2016
- ^ 1 2 Croton Water Filtration Plant Activated, NYC. Gov, May 8, 2015
- ^ Bronx - Photo #754 (with explanation underlines), Kermit Project.Org
- ^ Dunlap, David W. As a Plant Nears Completion, Croton Water Flows Again to New York City. The New York Times, May 8, 2015.
- ^ Rondout - Rondout Dam, Watershed Protection
- ^ 1 2 Delaware Aqueduct, Britannica Encyclopedia
- ^ Wicklen, Garrett L. Van, Delaware River Project Begins, EBSCO, 2023
- ^ Larry Greenemeier, Turning on the Zap: New York City Readies World's Largest UV Drinking-Water Disinfection Plant, Scientific American, August 31, 2012
- ^ NYC Catskill-Delaware UV Facility Opening Ceremony, Trochan Technologies via WayBackMachine, October 8th, 2013
- ^ Joe Bousquin, Tutor Perini Subsidiary to Dig $1.1B Water Tunnel, Construction Dive, Oct. 24, 2024
- ^ Mission Statement, NYC Water Board
- ^ 1 2 3 Delaware River Project Begins, EBSCO Knowledge Advantage, March 1937
- ^ Arthur G. Adams, 1996, The Hudson Valley - a Very Special Place, The Hudson River Guidebook, p.19-20
- ^ Delaware Aqueduct, Britannica Encyclopedia
- ^ Aqueducts, Public Water
- ^ New York City DEP, Water for the Future Program: Delaware Aqueduct Rondout-West Branch Tunnel Repair FEIS - Executive Summary., New York, 32 p
- ^ Hu, Winnie. A Billion-Dollar Investment in New York's Water. The New York Times, January 18, 2018
- ^ Navarro, Mireya. Bypass Planned for Leaky New York Aqueduct. The New York Times, November 19, 2010
- ^ Tris Thomas, Delaware Aqueduct Bypass Tunnel Breakthrough, Tunnelling Journal, 20/08/2019
- ^ Current Water Distribution, New York City, accessed October 2025
- ^ Michael Minn, Alexander Hamilton Bridge, michaelminn.com
- ^ 1 2 Kate Ascher and Wendy Marech, The Works: Anatomy of a City, (Penguin: 2007), p. 158
- ^ Charles Merguerian, A History of the NYC Water Supply System - City Water Tunnel #2, Duke, 04 October 2000
- ^ World Longest Water Tunnel, Popular Science, December 1932, p.35.
- ^ Chan Sewell, Tunnelers Hit Something Big: A Milestone, The New York Times, August 10, 2006
- ^ 1 2 David Stone, Water Tunnel #3, the largest capital construction project in NYC history, RI Daily - Manhattan's little, quieter island and beyond, Apr 19, 2022
- ^ 1 2 City Water Tunnel No. 3, NYC - Environmental Protection via WayBackMachine, 2013
- ^ Agitors and Maxcretes Handle Harsh Concrete Mix in NYC Water Tunnel - New York City Water Tunnel No. 3, Maxon - Industries Incorporated
- ^ Peter Maloney, New York City Outlines Plan to Complete Third Water Tunnel, ENR - Engineering News-Redord
- ^ Chan S., City’s Water Is Ranked Best in a Taste Test, The New York Times, Aug 27, 2008
- ^ NYC Water Takes First Place in Regional Taste Test, NYC. Gov., August 23, 2018
- ^ Park M., The Top 10 Tap Water Cities in America, HUFFPOST, Dec 6, 2017
- ^ Environmental-Reviews: kensico-Eastview Connection, Chapter-1-Project-Description, pp. I.3 - I.38, NYC.Gov
- ^ Environmental Reviews: Kensico - Eastview Connection CEQR No. 21DEP020U, NYC - Environmental Protection
- ^ National Lead Poisoning Prevention Week - Healthy Communities Start With Lead-Safe Homes, EPA - U.S. Environmental Protection Agency
- ^ In Recognition of National Lead Poisoning Prevention Week, NYC DEP Expands Free Lead Pipe Replacement Program, NYC Environmental Protection, October 21, 2025
- ^ Julia Goldberg, Up to 21% of New Yorkers Could Be Drinking Water From Lead Plumbing, Report Estimates, CityLimits, July 19, 2023
- ^ Ronda Kaysen, Where Do High-Rises Hide Their Water Tanks?, The New York Times, May 26, 2018
- ^ Charlotte Hall, USA Groundwater Reserves being Depleted at Alarming Rate, Geographical, 25 September 2023
- ^ New York Ground-Water Quality, .National Water Summary 1986-Ground-Water Quality: New York, p. 385 via ngwa (National Ground Water Association).org
- ^ 1 2 Groundwater Sustainability of the Long Island Aquifer System, U.S.G.S., August 20, 2024
- ^ Samantha Maldonado, Rising Groundwater Threatens New York City — Researchers to Study How Much, The City, Jan. 18, 2023
- ^ 1 2 Kelly Mena, Residents in Southeast Queens Deal with Serious Groundwater Issues, Look to the City for Help, Spectrum News NY1
- ^ Delaware Aqueduct Repair Project - Project Update: May 2025 - DELAYED, Delaware River Basin Commission, 2025
- ^ Delaware River Basin States and New York City Annolunce One-Year Reservoirs_Operating Plan Agreement, U.S.G.S., May 31, 2014
- ^ Schedule Update: Last Phase of Repairs to Delaware Aqueduct to Start In 2024, NYC - Environmental Protection, June 28, 2023
- ^ Mayor Adams Launches Final Phase of Historic Project to Secure Future of New York City's Water Supply, NYC, September 30, 2024
- ^ Mayor Adams Elevates Drought Level to Warning, Pauses Delaware Aqueduct Repair Project, Orders City Agencies to Implement Water-Saving Measures and New Yorkers to Continue Conserving Water, NYC, November 18, 2024
- ^ Following Significant Upstate Rainfall, Mayor Adams Downgrades City Drought Posture From Warning to Watch, NYC, December 16, 2024
- ^ NYC DEP to Develop New Contract for Final Connection of Delaware Aqueduct Bypass Tunnel Following November’s Project Pause, NYC - Environmental Protection, May 5, 2025
- ^ New York Makes $3.5 Billion Investment in Water Infrastructure in FY 2025, The Peru Gazette, A free community news service for Peru, NY, October 2025
- ^ Thomas C. Zambito,, There's too Much Salt in Westchester County Reservoirs. The Culprit? Rock Salt from Roads, lohud, March 21, 2025
- ^ Associated Press, NYC Will Eventually Have to Abandon Part of its Water Supply if it Keeps Getting Saltier, CNN, March 22, 2025
- ^ Reservoir Levels, NYC - Environmental Protection, October 29, 2025
| ערך מומלץ | שגיאה: התמונה שגויה או שאינה קיימת. |