מערבון ספגטי
פעולות נוספות
מערבון ספגטי הוא כינוי לתת-סוגה של סרטי המערבונים שצצו בשנות ה-60 של המאה ה-20. כינוי זה נובע מהעובדה שרובם הופקו על ידי אולפנים איטלקיים. בתחילה לרבים מהם היו משותפים השפה האיטלקית, התקציב הנמוך, וצילום מינימליסטי ושוטף ששבר את המוסכמות של מערבונים מוקדמים יותר – לעיתים בכוונה, כתוצאה מהרקע התרבותי השונה של יוצרי הסרט ומהתקציב המוגבל. השימוש במונח נעשה בתחילת דרכה של הסוגה בזלזול, אך משנות השמונים התפתחה הערכה מחודשת לסרטים אלה.
היצירה המפורסמת ביותר של הסוגה היא הטרילוגיה "האיש ללא שם" בבימויו של סרג'ו לאונה ובכיכובו של קלינט איסטווד. היצירה כוללת את הסרטים "בעבור חופן דולרים" (1964), "בעבור חופן נוסף של דולרים" (1965) [שנקרא בישראל "הצלפים"], וכן את "הטוב, הרע והמכוער" (1966). לשלושת הסרטים פסקול שהלחין אניו מוריקונה, שכל הנעימות שכתב לסרטים נעשו סימן היכר של מערבוני ספגטי. "הטוב, הרע והמכוער" היה לאחד מסרטי המערבונים המפורסמים בכל הזמנים, ובאופן לא טיפוסי לסוגת מערבוני הספגטי, הוא הופק בתקציב גבוה יחסית של כמיליון דולר.
מערבון ספגטי אחר שהתפרסם מאוד היה הסרט "ג'נגו" (Django) בבימויו של סרג'ו קורבוצ'י ובכיכובו של פרנקו נרו. גיבור הסרט, ג'נגו, גורר אחריו לאורך הסרט ארון מתים ובו מכונת ירייה, שבעזרתה הוא קוטל עשרות מאויביו במכת אש אחת.[1] הצלחת הסרט הביאה גם להמשך שיתוף הפעולה הפורה של קורבוצ'י עם פרנקו נרו, וגם ליצירת סרטי ג'נגו נוספים, שבהם כיכבו שחקנים אחרים.
כוכבים איטלקים מפורסמים נוספים בסרטים אלה היו ג'וליאנו ג'מה, שסרטו "Day of anger" נחשב לקלסיקה מהתקופה הזו, וטרנס היל ובאד ספנסר, שהתפרסמו במערבונים הקומיים שלהם כגון "קוראים לי טריניטי".
רבים מהסרטים צולמו באזור המדבר הספרדי של אלמריה (Almería), הדומה לנוף המצוי בקליפורניה. בשל אזור הצילום המדברי ומלאי הניצבים דוברי הספרדית באזור, נושא מקובל במערבוני הספגטי היה המהפכה המקסיקנית, שודדים מקסיקנים ואזור הגבול בין מקסיקו לארצות הברית.
"מערבוני אוכל" אחרים עריכה
השם "מערבון ספגטי" הוביל לקשרים בין סרטים אחרים לאוכל:
- לעיתים משתמשים בכינויים "מערבוני פאייה" או "מערבוני צ'וריסו" לסרטים דומים שהופקו על ידי אולפנים ספרדיים.
- יחסי הציבור של הסרט היפני "טמפופו" קראו לו "מערבון הראמן" הראשון.
- מערבוני רוברט רודריגז, "דספרדו", ו"היו זמנים במקסיקו", נקראים לעיתים "מערבוני בוריטו".
- סרטי ויקינגים מסוימים נקראו "מערבוני בקלה".
- טיים מגזין קרא לסדרה סמוראי ג'ק "מערבון סשימי".
- בישראל היו נפוצות בשנות ה-60 וה-70 סוגות של "סרטי בורקס" ו"סרטי געפילטע פיש", שאינם מערבונים.
קישורים חיצוניים עריכה
- ויליאם פרייס-וקס, מערבונים נוסח איטליה, דבר, 27 בספטמבר 1968
הערות שוליים עריכה
- ^ בעקבות הסרט נוצר בסלנג העברי הביטוי "סרט חקלאי", או "מערבון חקלאי", שמשמעותו היא סרט שבו יש "מאה מתים לדונם", ולא מתים בודדים. ראו גם: רוביק רוזנטל, מילון הסלנג המקיף, ירושלים, כתר, 2005, עמ' 269.
| סרט ניצול | |
|---|---|
|
| סוגות קולנועיות וסוגי סרטים | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| סוגות |
| ||||
| סוגים שאינם סוגות | בי מובי ● הנפשה ● טלוויזיה ● ניסיוני ● סטודנטים ● סנאף ● עצמאי ● פולחן ● קצר ● תלת-ממד ● תעמולה | ||||
| שונות | עיבוד קולנועי ● סיקוול ● פריקוול ● אתחול ● רימייק ● סרט אבוד | ||||