מלח הרחה
פעולות נוספות
מלח הרחה הוא תרכובת כימית המשלבת אמוניום פחמתי ובושם, ומשמש ממריץ כדי להחזיר את ההכרה לאחר התעלפות[1].
בדרך כלל מורכב מלח ההרחה מאמוניום פחמתי (אנ') - מוצק גבישי חסר צבע עד לבן, המעורב במים, ובתוספת חומר נוסף לצורך בישום, כמו שמן לבנדר או שמן אקליפטוס[2].
שימוש עריכה
בעבר שימש מלח ההרחה אנשי רפואה כדי לאושש אנשים מחולשתם, ולהעיר אנשים מהתעלפות או חוסר הכרה על ידי גירוי במלח זה.
מלחי ריח משמשים לעיתים קרובות עבור ספורטאים שאיבדו את הכרתם כדי להחזיר את ההכרה ואת הערנות המנטלית. מלחי ריח אסורים כיום לשימוש בטיפול בפציעות ברוב תחרויות האגרוף בשל החשש שהשפעתם עלולה להסתיר פציעה חמורה יותר[2].
הם משמשים גם כסוג של ממריץ בתחרויות אתלטיות (כגון הרמת כוח, היאבקות, רוגבי והוקי קרח) כדי לעורר את המתחרים ולסייע להם להגיע לביצועים טובים יותר. בשנת 2005 העריך מייקל סטרהן כי 70–80% משחקני ליגת הפוטבול הלאומית משתמשים בהם כממריצים[3].
יש שמשתמשים במלח הרחה כדי להקל בשעת צום, כגון ביום כיפור, במטרה להקל על תחושת הרעב וכאבי הראש.
היסטוריה עריכה
מלחי ריח היו בשימוש מאז התקופה הרומית ומוזכרים בכתביו של פליניוס הזקן בשם מלח אמוניה (Hammoniacus sal). קיימות עדויות לשימוש במאה ה-13 על ידי אלכימאים בשם מלח אמוניה. במאה ה-17, היו מזקקים תמיסת אמוניה נוזלית (שנקראה Aquila Coelestis) משבבי קרניים ופרסות של איילים[2].
הם היו בשימוש נרחב בבריטניה הוויקטוריאנית כדי להחיות נשים מתעלפות[2], ובאזורים מסוימים, שוטרים היו נושאים עימם מכל מלח הרחה למטרה זו. במהלך תקופה זו, מלחי ריח היו מומסים בדרך כלל עם בושם, בתערובת חומץ או אלכוהול, והושרו על ספוג, אשר לאחר מכן נישא במכל דקורטיבי שנקרא "קופסת ויניגרט" (Vinaigrette box).
השימוש במלחי ריח הומלץ באופן נרחב במהלך מלחמת העולם השנייה, על ידי הצלב האדום הבריטי להחזיק בו בערכת עזרה ראשונה[4].
פעולה פיזיולוגית עריכה
מלחי הריח המעורבים במים משחררים במהירות גז אמוניה (NH3), המפעיל רפלקס שאיפה הגורם לשרירי הנשימה לעבוד מהר יותר, על ידי גירוי ריריות האף והריאות.
התעלפות יכולה להיגרם על ידי פעילות פאראסימפתטית וואגאלית מוגזמת שמאטה את קצב הלב ומפחיתה את אספקת הדם למוח. האפקט המגרה של מלח ההרחה משמש כדי לנטרל את ההשפעות הללו ובכך למנוע התעלפות[5].
סיכונים עריכה
גז האמוניה רעיל, ובריכוז גדול לתקופה ממושכת עלול להיות קטלני. אם ריכוז גבוה של אמוניה נשאף קרוב מדי לנחיר, הוא עלול לשרוף את רירית האף או הפה. המרחק המוצע הוא 10–15 סנטימטרים[2]. אידי התערובת חריפים ביותר וכן נדיפים במהירות וצריך להיזהר בשימוש בחומר.
השימוש במלחי אמוניה להחייאת אנשים שנפגעו במהלך פעילות ספורטיבית אינו מומלץ בשל החשש שהשפעתם עלולה להסתיר פציעה חמורה יותר[2].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ מלח הרחה במילון אוקספורד
- ^ 1 2 3 4 5 6 מאמר בכתב עת בריטי לרפואת ספורט באתר הספרייה הלאומית במרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגיה בארצות הברית
- ^ מאמר בטיימס יוניון, 3 בפברואר 2005
- ^ המלצות בחיל האוויר הבריטי לתיק עזרה ראשונה במלחמת העולם השנייה
- ^ מדוע מלחי הרחה מעירים אתכם?