מכשיר פיננסי

בתחום החשבונאות ושוק ההון, מכשיר פיננסי^[1] הוא כינוי כולל לחוזים כספיים שמטרתם השגת מימון למנפיק והשגת תשואה לרוכש. לדוגמה, מניה המונפקת על ידי חברה יוצרת תזרים מזומנים נכנס, ורוכש המניה זוכה לתשלומי דיבידנד.

המונח מוגדר בתקן חשבונאות בינלאומי 32 כחוזה היוצר נכס פיננסי בישות אחת והתחייבות פיננסית או מכשיר הוני בישות אחרת. כל מונח בפני עצמו, נכס פיננסי, התחייבות פיננסית ומכשיר הוני, מוגדרים אף הם בתקן.

מאפיינים עיקרים עריכה

נזילות: היכולת למכור או לקנות את המכשיר במהירות ובקלות.
תשואה: הרווח הפוטנציאלי מההשקעה.
סיכון: מידת אי-הוודאות לגבי התשואה העתידית.
מועד פירעון: הזמן עד שהמכשיר מגיע לבשלות או מסתיים.

מכשירים פיננסיים נפוצים עריכה

תעודות סל, אופציות, וחוזים עתידיים עשויים להיות צמודים למדד פיננסי כגון מדד תל אביב 35.

בארץ מכשירים פיננסיים נסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב, ואופציות וחוזים עתידיים בשוק המעו"ף.

מכשיר פיננסי מורכב עריכה

מכשיר פיננסי מורכב הוא מכשיר פיננסי הכולל שני מרכיבים: מרכיב הוני ומרכיב התחייבותי. דוגמה למכשיר מעין זה הוא אג"ח להמרה (איגרות חוב שניתן להמירה למניה של הישות המנפיקה), בתנאים מסוימים. אם התנאים מתקיימים, הישות המנפיקה נדרשת לחשב את מרכיב ההתחייבות על בסיס איגרת חוב דומה ללא מרכיב ההמרה. המרכיב ההוני (המייצג את אופציית ההמרה) הוא ערך שייר. חישוב זה יבוא לידי ביטוי בספרי החברה המנפיקה, ואילו בספרי החברה הרוכשת יוצג נכס אחד כרגיל.