Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.
מבצר סטריש A11
Ouvrage de Sœtrich
תחנת הכוח של מבצר סטריש
תחנת הכוח של מבצר סטריש
מידע כללי
סוג מבצר צבאי
על שם הכפר סטריש שימוש בתבנית צר עבור "Sœtrich" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')
מיקום אטאנז'-גרנד שימוש בתבנית צר עבור "Hettange-Grande" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')
מדינה צרפתצרפת צרפת
בעלים צבא צרפת
מייסדים צבא צרפת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 19301935 (כ־5 שנים)
חומרי בנייה בטון מזוין
מידות
עומק 30 מטר
קואורדינטות

49°25′48″N 6°10′09″E / 49.43011°N 6.16928°E / 49.43011; 6.16928{{#coordinates:49.43011|N|6.16928|E|type:landmaRk|||| |primary |name=

}}
קובץ:Ouvrage Soetrich carte.png
מפת פרישת הבלוקים במבצר סטריש

מבצר סטרישצרפתית: Ouvrage de Sœtrich) הוא מבצר גדול שנבנה כחלק מקו מאז'ינו, על גבולה של צרפת עם מדינת לוקסמבורג. במהלך המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה במלחמת העולם השנייה פלשו הגרמנים לצרפת דרך בלגיה ועקפו את רובו של קו מאז'ינו. מבצר סטריש לא השתתף במערכה זו וביוני 1940 נאלצו לוחמיו להיכנע עם כניעת צרפת.

בתקופת המלחמה הקרה הועבר המבצר לרשות נאט"ו, שופץ ושימש כמפקדה.

כיום המבצר אינו בשימוש אך נמצא עדיין בבעלות צבא צרפת. ב-1997 ערם הצבא ערימות עפר על הכניסות של המבצר כדי למנוע ממבקרים להיכנס אליו.

רקע עריכה

הדוקטרינה הצבאית שעמדה מאחורי בניית קו מאז'ינו הייתה של הגנה סטטית. גישה זו התקיימה בצרפת עוד מהמאה ה-17 כשסבסטיאן דה וובאן בנה את ביצורי וובאן.

צרפת המשיכה לדבוק בדוקטרינה זו גם בשלהי המאה ה-19, כשבעקבות התבוסה במלחמת צרפת–פרוסיה, הקימה בכל גבולותיה את מערכת הביצורים סרה דה ריבייר. על אף שמבצרים אלו היו כבר מיושנים במלחמת העולם הראשונה הם לקחו חלק במערכה זו וחלקם אף נהרס כליל מאש ארטילריה גרמנית כבדה.

ב-1920, לאחר המלחמה, המשיכו הצרפתים לדבוק בדוקטרינת ההגנה הסטטית כשתכננו את קו מאז'ינו. התכנון הובל על ידי "ועדת ארגון האזורים המבוצרים" (CORF) שימוש בתבנית צר עבור "Commission d'Organisation des Régions Fortifiées" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') כשמבצר אימרהוף היה אחד ממבצרי קו זה שתוכנן על ידי הוועדה.

עקרונות בניית מבצרי קו מאז'ינו עריכה

מבצרי הקו נבנו לרוב לפי עקרונות שהתוותה ועדת CORF והם כללו:

  • קיבוץ מבצרים לסקטורים
  • מרחקים בין המבצרים המאפשרים הגנה הדדית בירי ארטילרי
  • עמדות חיל רגלים בין המבצרים המרכזיים
  • בנייה תת-קרקעית
  • מרחק בין הכניסה למבצר והאזור המנהלי לאזור המבצעי כדי למנוע חדירת אויב לאזור המבצעי
  • חלוקה לבלוקים כשכל בלוק כלל שילוב של תותחים, מקלעים ותצפיות (בהתאם להגדרתו כבלוק ארטילריה, רגלים או משולב)

מקום המבצר עריכה

המבצר נבנה בסמוך לעיירות אטאנז'-גרנד שימוש בתבנית צר עבור "Hettange-Grande" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') וסטריש שימוש בתבנית צר עבור "Sœtrich" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') (ממנה קיבל את שמו) שבמחוז מוזל, חבל גראנד אסט[1].

המבצר היה חלק מסקטור מבצרי טיונוויל שימוש בתבנית צר עבור "Secteur fortifié de Thionville" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר')[2] שהגן על טיונוויל ובירת מחוז מוזל, מץ. המבצר קיבל את המספר A11 ובהתאם לדיסציפלינה בה נבנה קו מאז'ינו קיבל הגנה ארטילרית ממבצרים בסביבתו כמו מבצר אימרהוף A10, מבצר בואה-קאר A12, מבצר רושונווילה A8,מבצר מולבאנז' A9 ומבצר קובנבוש A13.

בסביבת המבצר נבנו מספר מצדיות לחיל רגלים להגן על המרווחים בין המבצרים הגדולים.

מבנה המבצר עריכה

כמו רבים ממבצרי קו מאז'ינו נחלק מבצר מולבאנז' לשלושה חלקים:

  • שערי הכניסה שנבנו בחלקו הדרום מערבי של המבצר. שערים אלו נחלקו לכניסת החיילים וכניסת התחמושת. הגישה לשער התחמושת כללה רחבת משאיות ומסילת רכבת צרה (טרזינה) להכנסת התחמושת לתוככי המבצר. שערים אלו הוגנו במספר אמצעים:
    • שער כניסת החיילים הוגן על ידי עמדה מבוצרת למקלע כפול, עמדה מבוצרת לתותח נ"ט 47 מ"מ וצריח משולב למקלע ותצפית.
    • שער כניסת תחמושת הוגן על ידי עמדה מבוצרת למקלע כפול, עמדה מבוצרת לתותח נ"ט 47 מ"מ ושני צריחים משולבים למקלע ותצפית.
  • מערכות השירות נבנו במנהרות בעומק של 30 מטר מתחת לפני הקרקע. מעליות רגילות ומשא הובילו את החיילים והציוד מהכניסות לחלקו העמוק של המבצר. מסילות הרכבת נבנו כך שניתן היה להוביל קרונות למעלית המשא ולהוריד אותן למנהרות ולמחסני התחמושת. מערך השירות התת-קרקעי כלל מגורי חיילים וקצינים, מטבח, מחסן מזון, שירותים, מרפאה, מכלי מים וסולר, מתקני אוורור וסינון אוויר, מחסני תחמושת (אחד מרכזי שנקרא M1 ומספר מחסנים בקרבת הבלוקים שנקראו M2) ותחנת כוח של ארבעה גנרטורים. לכל אורך המנהרות הותקנו מסילות ברזל.
  • בלוקי הלחימה כללו שישה בלוקים כשמעל כל אחד מהם נבנו צריחי פלדה עבור תצפיתנים וכלי הנשק:
    • בלוק 1 היה בלוק רגלים שכלל צריח מקלע מדגם 1935 שימוש בתבנית צר עבור "Tourelle de mitrailleuses modèle 1935" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר'), צריח למקלע כפול מדגם 1930 שימוש בתבנית צר עבור "Cloche JM" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') וצריח משולב למקלע ולתצפיתן דגם 1930 שימוש בתבנית צר עבור "Cloche GFM" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר').
    • בלוק 2 היה גם הוא בלוק רגלים שכלל צריח מקלע מדגם 1935, צריח תצפית שימוש בתבנית צר עבור "Cloche observatoire" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') וצריח משולב למקלע ולתצפיתן דגם 1930.
    • בלוק 3 היה בלוק משולב לארטילריה ורגלים וכלל עמדה מבוצרת למקלע כפול, עמדה מבוצרת לתותח נ"ט 47 מ"מ, עמדה מבוצרת למקלע כפול, שתי עמדות מבצרות למרגמות 81 מ"מ דגם 1932 שימוש בתבנית צר עבור "Mortier de 81 mm modèle 1932" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ושני צריחים משולבים למקלע ותצפית.
    • בלוק 4 היה בלוק ארטילריה שכלל צריח מדגם 1932 לתותח 135 מ"מ שימוש בתבנית צר עבור "Tourelle de 135 mm modèle 1932" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') וצריח משולב למקלע ולתצפיתן.
    • בלוק 5 היה בלוק ארטילריה שכלל צריח מדגפ 1932 לתותחי 75 מ"מ שימוש בתבנית צר עבור "Tourelle de 75 mm R modèle 1932" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') וצריח משולב למקלע ולתצפיתן.
    • בלוק 6 היה בלוק ארטילריה שכלל צריח לתותחי 75 מ"מ, צריח משולב למקלע ולתצפיתן וצריח לרומה רימונים שימוש בתבנית צר עבור "Cloche LG" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר').

ההיסטוריה של המבצר עריכה

בניית המבצר עריכה

המבצר נבנה בשנים 1930–1935 ועם סיומו הוא אוכלס על ידי 20 קצינים וכ-580 חוגרים מרגימנט הרגלים ה-168 שימוש בתבנית צר עבור "168e régiment d'infanterie (France)" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר') ומרגימנט הארטילריה ה-151 שימוש בתבנית צר עבור "151e régiment d'artillerie" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(צר').

מלחמת העולם השנייה עריכה

במהלך הפלישה של גרמניה לצרפת, במאי ויוני 1940, ספג המבצר אש ארטילרית של תותחים גרמניים אך לא נערך במקום קרב משמעותי. בסופו של דבר, במסגרת חתימת ממשלת צרפת על הסכם שביתת הנשק בין גרמניה הנאצית וצרפת בשלהי יוני, נאלצו החיילים הצרפתים במבצר להיכנע וללכת לשבי.

לאחר המלחמה עריכה

לאחר שחרור צרפת וסיום המלחמה נמצא שבתקופה בה היה המבצר תחת כיבוש גרמני הייתה הפגיעה בו מינימלית ורוב הציוד היה במצב תקין.

בתקופת המלחמה הקרה חששה צרפת ממתקפה של חברות ברית ורשה על מדינות מערב אירופה לכן הפכה רבים ממבצרי קו מאז'ינו למחנות צבא ולעמדות תותחים. גם מבצר סטריש נכלל בתוכנית זו ושופץ, למעט בלוקים 5 ו-6 מהם פורקו התותחים ב-1953.

ב-1960 נמסר המבצר לארגון נאט"ו כמרכז פיקוד ובקרה[א]. במסגרת הכוונה להעבירו לשימוש נאט"ו השקיעה ממשלת צרפת 54 מיליון פרנקים כדי להשמיש אותו כשבעיקר שוקמו הכניסות ומערכות השירותים התת-קרקעיות על חשבון בלוקי הלחימה.

לאחר פיתוח הנשק הגרעיני בצרפת ירד החשש ממתקפה מהמזרח ולאור עלויות תיחזוק המבצרים החל צבא צרפת למכור את המבצרים בשוק הפרטי. ברוב המקרים היו הרוכשים איכרים שרצו לעבד את האדמות שמעל המבצר. במספר מקרים היו אלו עמותות שימור מורשת שרכשו את הזכויות על מבצרים ושיפצו אותם לטובת ביקורים של הציבור.

את מבצר סטריש שמר צבא צרפת ברשותו אך תקופה ארוכה התאפשר לחובבי היסטוריה להיכנס אליו. ב-1997 ערם הצבא עפר על הכניסות למבצר כדי למנוע כניסת אזרחים אל פנים המבצר אולם אתרים באינטרנט מדווחים שעדיין ניתן להיכנס[3]. הבלוקים עצמם מוקפים ביער סבוך שמקשה לזהות את המבנים העל קרקעיים.

לקריאה נוספת עריכה

  • Jean-Yves Mary, Alain Hohnadel, Jacques Sicard et François Vauviller (ill. Pierre-Albert Leroux), Hommes et ouvrages de la ligne Maginot, t. 1, Paris, éditions Histoire & collections, coll. « L'Encyclopédie de l'Armée française » (no 2), 2000 (réimpr. 2001 et 2005), 182 p. (ISBN 2-908182-88-2).
  • Hommes et ouvrages de la ligne Maginot, t. 2 : Les formes techniques de la fortification Nord-Est, Paris, Histoire et collections, 2001, 222 p. (ISBN 2-908182-97-1)
  • Hommes et ouvrages de la ligne Maginot, t. 3 : Le destin tragique de la ligne Maginot, Paris, Histoire et collections, 2003, 246 p. (ISBN 2-913903-88-6)
  • Romain Wagner, Histoire de Soetrich, S.l., Quarto d'Altino, 2019, 220 p. (ISBN 978-2-9554645-1-9)
  • Allcorn, William. The Maginot Line 1928-45. Oxford: Osprey Publishing, 2003. ISBN 1-84176-646-1
  • Kaufmann, J.E. and Kaufmann, H.W. Fortress France: The Maginot Line and French Defenses in World War II, Stackpole Books, 2006. ISBN 0-275-98345-5

קישורים חיצוניים עריכה

ביאורים עריכה

  1. ^ יחד איתו נמסרו לשימוש נאט"ו גם מבצרי רושונווילה ומולבאנז'

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מיקומו של מבצר סטריש, באתר mapcarta.com
  2. ^ צבר מבצרי טיונוויל, באתר darkplaces.org (בגרמנית)
  3. ^ מבצר סטריש, באתר bunkertours.co.uk