מבצע בולמוס 5

מבצע "בולמוס 5" היה פשיטה של שייטת 13 על תחנת משמר של צבא מצרים בראס עדבייה שבצפון מפרץ סואץ שהתרחשה בליל 21 ביוני 1969 במהלך מלחמת ההתשה. המבצע הוא ציון דרך בתולדותיה של שייטת 13, בהיותו הראשון שבו עסקו לוחמי השייטת בלחימה יבשתית.

32 חיילים מצריים נהרגו בפשיטה, וכל חמשת המבנים והמתקנים שביעד פוצצו. לכוח הישראלי היו שני פצועים קל. אחת ממטרות הפשיטה, הריסת תחנת מכ"ם במקום, לא הושגה, מכיוון שהדיווח המודיעיני אודות תחנת מכ"ם במקום התברר כשגוי.

תכנון המבצע

במהלך מלחמת ההתשה שייטת 13 שאפה לבצע משימות רבות ככל האפשר בשביל להחזיר את האמון של המטכ"ל בקומנדו הימי. עקב פעולות שערכה השייטת במלחמת ששת הימים, כמו פעולת פורט סעיד, שבה הכוח הגיע במטרה לפגוע בכוחות ימיים מצריים אך לא מצא מטרות לפגוע בהן, ופעולת אלכסנדריה שבה נשבו שישה מלוחמי השייטת, אמון המטכ"ל בשייטת היה נמוך והם ראו בהם חוסר הצלחה, במיוחד לאחר ההצלחות המרובות אשר קרו במלחמת ששת הימים במערך של צה"ל. בנוסף לכך תפקיד השייטת עד לשנת 1969 היה למקש ספינות ולהביא מידע מודיעיני ולא להילחם ביבשה, מה שמוסיף תורת לחימה שונה לגמרי.

עם תחילת מלחמת הההתשה הועלו הצעות מבצעיות שונות, איך לשלב את כוח השייטת במערך הלחימה, אחד הרעיונות המרכזיים שעלו היה לתקוף את הכוח המצרי שישב במבנה מבוצר על האי גרין. האי הוא מבנה שהוקם על שרטון-אלמוגים בפתחה הדרומי של תעלת סואץ, בהתחלה הרעיון היה לעלות על האי לפזר סביבו מוקשים ולהניח חומר-נפץ מתחת למגדל מכ"ם שנמצא בו, היו עוד מספר רעיונות למבצעים ואחת מהם היא פשיטה על תחנת מכ"ם בראס עדבייה. כאשר הוצגו התוכניות לרמטכ"ל הוא קבע כי יש חשש מהסתבכות בנסיגה ימית תחת אש והחליט שהכוח שיבצע את המשימה הוא השייטת כי הם עושים זאת הכי טוב. סא"ל זאב אלמוג, מפקד השייטת, העדיף את פעולת האי גרין כי סבר שיש לה את סיכויי ההצלחה הטובים ביותר. המטכ"ל אישר את הפשיטה על האי גרין ובליל 20 באפריל 1969 נערך סיור של צוללנים שבדקו את האי ובהמשך ערכו עוד סיור. שתי יחידות נלחמו על ביצוע הפעולה, סיירת מטכ"ל ושייטת 13, ולאחר בדיקה לעומק הבינו שאף אחת משתי היחידות לא מסוגלת לבצע את המבצע עם כוח האדם שיש לה והוחלט לשלב את שתי היחידות. בסוף אפריל בוצעו מספר אימונים והוחלט לדחות את המבצע מתחושה של חוסר מוכנות: הלוחמים היו צריכים לצלול עם ציוד פשיטה כבד וזה יצר בעיות בצלילה, בנוסף התעוררו בעיות הפלגה במבנה של כמה "חזירים" (כלי שיט).

במקום זאת הוחלט שסיירת צנחנים תפשוט מהים על תחנת המכ"ם המצרית בראס עדבייה, ועל כוח השייטת יהיה רק לסייע בתובלה ימית. לביצוע המשימה היה צריך כמאה וחמישים צנחנים שיפליגו בסירות גומי, הרעיון הופסק מכיוון שלא היו אמצעים להשיט את הכוח ביחד עם הציוד המתאים. זאב אלמוג ראה זאת הזדמנות להראות את כוח השייטת ולהוכיח שאין גבול לכושר הביצוע של היחידה, וביקש מהרמטכ"ל משה דיין להעביר את המשימה אליו. בקשה זאת הייתה גדולה מכיוון שכוח השייטת היה אחראי בעיקר על פעולות סיוע, כמה מארבים קטנים ופעולות חבלה, אך לבסוף המבצע הוטל על השייטת. הפשיטה על תחנת המכ"ם המצרית בראס עדבייה יצרה חלון הזדמנויות בו הכוחות יוכלו לפעול בחופשיות מה שיאפשר את ביצוע הפשיטה על האי גרין. בנוסף המבצע ישפיע פסיכולוגית על המצרים ויערער להם את תחושת הביטחון והמורל. המבצע ייצור ניסיון מבצעי לכוחות ויחזק את הביטחון של יחידות מובחרות לפעול בשטח אויב.

ב-19 במאי 1969, כחודש לפני הפשיטה, ערך כוח של 8 לוחמי שייטת 13, שהגיע ליעד בשני "חזירים" בפיקודו של רס"ן עמנואל פז, סיור מקדים בראס עדבייה, לשם איסוף מודיעין.

מהלך המבצע

מבצע "בולמוס 5" נערך בליל 21 ביוני 1969. מפקד הפעולה היה מפקד שייטת 13, סא"ל זאב אלמוג. בראש 25 לוחמי השייטת שהסתערו על תחנת המשמר עמד רס"ן שאול זיו. הלוחמים הגיעו ליעד בשבע סירות גומי, נהוגות בידי 14 מפעילים. באחת מהן שהו במהלך הפעולה סא"ל אלמוג ותא"ל רפאל איתן, קצין חי"ר וצנחנים ראשי. כוחות נוספים של חיל הים, חיל האוויר ופיקוד הדרום נמצאו בכוננות לסיוע.

32 חיילים מצריים נהרגו בפשיטה, וכל חמשת המבנים והמתקנים שביעד פוצצו. לכוח הישראלי היו שני פצועים קל. אחת ממטרות הפשיטה, הריסת תחנת מכ"ם במקום, לא הושגה, מכיוון שהדיווח המודיעיני אודות תחנת מכ"ם במקום התברר כשגוי.

פעולה זו הייתה הראשונה מסוגה בתולדות שייטת 13 וזכתה להוקרת הרמטכ"ל, חיים בר-לב. פעולה זו גם הייתה פעולה קרבית משמעותית ראשונה במסגרת מחלקתית מאז מלחמת ששת הימים. הצלחתה סללה את הדרך לפעולות נוספות, הראשונה שבהן היא הפשיטה על האי גרין.

על היעד: כארבעים לוחמים ומפקדים הוטסו ב־20 ביוני בשעות הצהריים לראס סודר. כאשר הגיעו החלו להתארגן על הציוד, הסוואת כלי הרכב והציוד, בדיקת הציוד האישי, כלי-הנשק והתחמושת. למחרת בשעה 14:00 נערך תדריך אחרון ובו דיבר הרמטכ"ל ואמר שלא מוכן שיהיו פצועים. בליל ה־21 ביוני, בשעה 20:30 היה כל הכוח מוכן, עשרים וחמישה לוחמים וארבעה עשר מפעילי סירות. בשעה 21:00 הכוח עלה על סירות הגובי והחל להתקדם לכיוון עדביה מלווה בשני ספינות, הכוח החל להתקדם לעבר היעד על ידי מערכת כיוון. הכוח נאלץ לעצור בעקבות דיווח בקשר שהמכ"ם הופעל ודבר זה איים על גילוי הכוח, פעולת העצירה חזרה על עצמה מספר פעמים וזה גרם לאיחור בהגעה של הכוח לנקודות הטבילה של השחיינים, לכן ויתרו על שלב התצפית לעבר היעד.

הטבילה נערכה כשש מאות מטרים מהחוף. לא בהתאם למה שהכוח ציפה המים היו רדודים מנקודת הטבילה על היעד מה שאומר שהכוח לא היה צריך להשתמש בסנפירים והחל לצעוד במים לעבר החוף. ההתקדמות הייתה אטית, הלוחמים שנשאו על גבם את מטעני חומר הנפץ התקשו בהליכה. הכוח נחת מזרחה מהמתוכנן. במרחק כמאה מטרים מהיעד התגלו שני שומרים עומדים ומעשנים. הכוח הפושט עבר לזחילה במים, כאשר הגיעו למרחק של כעשרים וחמישה מטרים מהשומרים אחד השומרים צעק בקול והלוחמים הסתערו בעקבותיו ופתחו באש על פי התרגולת שקבעו. שני השומרים הספיקו לברוח וכוח שאול החל להסתער לעבר המבנה הראשון (ניתן לראות בסרטוט), הם הרגו חייל מצרי וסרקו את המבנה, בסריקת המבנה מצאו חייל נוסף וגם אותו הרגו, לאחר מכאן כל אחת מהחוליות נעה לעבר היעדים שלה, כוח החסימה שהיה חוליית אמנון, הגיע לנקודת החסימה וביצע תצפית והחל לבדוק לגבי חוטי טלפון ומיקוש, תוך זמן קצר החוליה הניחה את מטעני החסימה אשר מנעו מהכוח המצרי לנסות לברוח, ובנוסף פזרו מספרים על הכביש הקיים בשטח.

כוח אילן הסתערו לעבר עמדת האבן שבה היו שלושה חיילים מצריים, הכוח ירה לעבר עמדת האבן והרג את שלושת החיילים המצריים במטח יריות ארוך, שניים מהם היו השומרים שברחו. לאחר טיהור העמדה הסתערה החולייה על המבנה המיועד לה, בתוך החדר היו שלושה חיילים מצריים במיטות שלהם והכוח הרג אותם. החוליה הסתערה לעבר פתח של עמדה נוספת, אילן נכנס פנימה וגילה ארבעה חיילים שהצטופפו ליד הקיר הפנימי, הוא ירה צרור בקלשניקוב שלו, והכלי נעצר בגלל חול שנכנס למנגנון היר, אילן קפץ חזרה לפתח וזרק פנימה רימון-יד, אנשי החוליה הסתערו פנימה מיד לאחר הפיצוץ, אולם גם להם היו תקלות בנשק מחמת החול והזפת שחדרו לעוזים ולמחסניות, שלא נאטמו כראוי, הם חזרו החוצה וזרקו רימוני-יד נוספים שהרגו את ארבעת החיילים המצריים.

במקביל לפעולות אלה הסתערה החוליה של סרן דב בר לעבר היעד שלה - עמדת המכ"ם. בדרך הם זיהו כמה חיילים מצריים יוצאים ממבנה שעל-פי הערכת המודיעין היה צריך להיות ריק, החוליה ירתה לעברם והסתערה על המבנה שיועד לה, אחד הלוחמים הרג שני מצרים ליד הקיר המזרחי. שני חיילים הסתערו לעבר עמדת המכ"ם, ובדרך טיהרו כמה מחדרי המבנה בירי וברימונים. אחד מהם נכנס למבנה המכ"ם, וגילה להפתעתו שבמקום מכשיר מכ"ם מוצב בעמדה זרקור גדול. לאחר טיהור העמדה עלה על המעקה הדרומי שלה וגילה ליד פינת המבנה כמה חיילים מצריים. הם נהרגו ברימוני-יד, במשך הלחימה על היעד שהה אמנון עם חולייתו בעמדת החסימה, הוא עקב אחרי רעשי הירי ופרס את אנשיו כך שכיסו גם את ארבעים המטרים שבין הכביש לשפת-הים, ולפתע נשמעו קולות דיבור בערבית. אמנון זיהה ארבע דמויות הוא סובב את יתר אנשי חוליית החסימה לכיוונן, ופתח באש נשק קל ובזוקה ובהסתערות תוך זריקת רימוני-זרחן. שני מצרים נהרגו על קו המים וחייל נוסף נהרג בתוך המים, ולאחר מכאן כוח החסימה חזר לשפת הכביש. מיד עם תחילת ההסתערות פנתה החוליה של יואב לעבר המבנה שלה, לאחר מטרים ספורים של ריצה פגע כדור באנטנת מכשיר הקשר ורסיס שרט את גופו של יואב. הוא מסר את הפיקוד ללוחם בשם גיל ודיווח שהוא פצוע קל וממתין ליד המבנה הראשון. גיל המשיך להוביל את הלוחמים והסתער עם אנשיו לעבר היעד שהוקצה להם. שני מצרים נהרגו, אחד הלוחמים נפצע קל מרסיסי רימון-יד שנזרק לתוך העמדה, פגע בחבית וניתר חזרה החוצה. גיל והחוליה המשיכו לטהר את החדרים שבהם נמצאו החיילים המצריים.

בחדר הצפוני נהרגל חייל מצרי, גיל הגיע לאזור האנטנה ופנה עם אחד מהלוחמים כדי להכין את העמוד לפיצוץ. בינתיים שאר הלוחמים סיימו את ההשתלטות ואת הנחת שקי חומר הנפץ במבנים. במהלך הנחת שקי חומר הנפץ זהה אחד מהחיילים חיל מצרי דיווח לגיל והוא הרג אותו. לפתע שלושה חיילים מצריים יצאו מהמבנה שהיה אמור להיות ריק. שלושתם נהרגו ביריותיהם של שני חיליי השייטת כעבור דקות ספורות יצא מהמבנה חייל מצרי נוסף. אחד לחץ על הדק הקלשניקוב אך הכלי לא ירה והשני הסתער על החייל המצרי כדי להורגו במכת קת. אבל המכה שהחייל קיבל לא הייתה מוצלחת, והוא ברח לאורך הקיר. לבסוף הרג את המצרי בצרור קצר. פעולת הטיהור הסתיימה, ואנשי החבלה הכינו את המבנים שתוכננו לפיצוץ. בגמר ההכנות יצא דב בר לעבר הגג ומצא קרון-גנרטור ולידו חייל מצרי שחוסל. דב ביקש חומר נפץ נוסף כדי לפוצץ גם את הקרון. ההכנות הושלמו, ושאול צעק להפעיל את המטענים. כל הלוחמים נסוגו בריצה ותפסו מחסה מאחורי מבנה. סירות הגומי התקרבו לנקודת האיסוף, השעה הייתה 2:00 ואמנון סופר הפעיל את הפיצוץ. הלוחמים נכנסו למים ולסירות הגומי, זמן קצת לאחר מכאן נאסף גם כוח החסימה. אנשי הכוח החלו לחזור לכיוון ראס סודר תוך כדי פתיחה באש לעבר יעדים בחוף המצרי.

לקריאה נוספת

• זאב אלמוג, עטלפים בים האדום: פעולות הקומנדו הימי במלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים, הוצאת משרד הביטחון, 2007, עמ' 33-29.
• זאב אלמוג, מפקד שייטת 13 - הפלגות חיי, כנרת, זמורה ביתן, 2014, הפרק "עדביה, הנה אנחנו", עמ' 496-470

קישורים חיצוניים

• מאיר שפיר, הפשיטה לראס-עדביה "מערכות ים" 95, אוגוסט 1969, עמ' 14.