Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

מארק סייקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מארק סייקס

מארק סייקסאנגלית: Mark Sykes;‏ 16 במרץ 187916 בפברואר 1919) – או בשמו הרשמי סר טאטון בנוונוטו מרק סייקס, הברון השישי מסלֶדמֶר – היה דיפלומט בריטי שייצג את בריטניה במשא ומתן שהביא לחתימת הסכם סייקס–פיקו.

ביוגרפיה עריכה

מארק סייקס נולד כבן יחיד למשפחת אצולה בריטית ממוצא קתולי, מחבל יורקשייר. הוא למד בקיימברידג'. במלחמת הבורים (18991902) שירת בצבא הבריטי בדרום אפריקה. לאחר המלחמה היה המזכיר הפרלמנטרי של איש המנהל הראשי באירלנד ונספח כבוד בשגרירות בריטניה בקונסטנטינופול.

סייקס הרבה לטייל ברחבי האימפריה העות'מאנית וכתב על כך ספרים. בשנת 1911 נבחר סייקס בבחירות הביניים לפרלמנט הבריטי מהמפלגה השמרנית ממחוז הָאל מרכז.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, סייקס לא נקרא לשירות, אף על פי שהיה בעל דרגת סגן-אלוף ומפקד יחידת מילואים בצבא הבריטי. כיוון שהיה חבר פרלמנט ורכש מוניטין כבעל ידע באזור, מינה אותו שר המלחמה, לורד קיצ'נר, ליועץ לוועדת בונסן (Bunsen), שהתבקשה להנחות את הקבינט בענייני המזרח התיכון. הוא התגלה כחבר הבולט בוועדה, ומשנת 1916 שימש כאחראי לענייני ערב וארץ ישראל במשרד החוץ הבריטי.[1]

סייקס ייצג את בריטניה במשא ומתן שקדם לחתימת הסכם סייקס–פיקו, שנחתם ב-16 במאי 1916 ונועד לקבוע את אזורי השליטה של בריטניה וצרפת בנחלה של האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון (לרבות ארץ ישראל) לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. ההסכם נקרא על שמו של סייקס ושמו של הדיפלומט הצרפתי שארל פרנסואה ז'ורז'-פיקו שייצג את צרפת במשא ומתן.[2]

מארק סייקס תמך בתנועה הציונית ובהצהרת בלפור. בשנים שקדמו למלחמת העולם לא היה סייקס ידיד הציונות. הוא התקרב בהדרגה להבנת העניין היהודי והציוני, הודות לידידותו עם הרברט סמואל, מי שהיה לאחר מכן הנציב העליון הבריטי בארץ ישראל. הוא עמד על כך שהציונות שואפת לא רק לגאול את היהודים מן הגלות, אלא לכונן חברה חדשה עובדת ויצרנית. סייקס לא חשב אמנם על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, אלא על הקמת "מרכז לאומי" יהודי שיחיה בשלום עם "יחידות לאומיות" ערביות שכנות וזאת תחת חסות בריטית. הוא ניסה לשכנע את הערבים לקבל בהבנה את ניסיונם של היהודים לבנות את ביתם בארץ ישראל וכי רק תועלת תצמח להם מכך. חיים ויצמן כינה את סייקס כ"אחת מהגדולות שבתגליותינו".

לפי גרסה אחת סייקס עיצב את דגל המרד הערבי.[3]

מארק סייקס נפטר בשנת 1919 מהשפעת הספרדית בחדר המלון בו שהה בפריז.

בשנת 2008 נפתח קברו של סייקס כדי לקחת דגימות משרידי גופתו. סייקס נקבר בארון עשוי עופרת, המגדיל את הסיכויים למצוא בקברו את וירוס השפעת הספרדית. דגימות מהקבר נלקחו כדי לסייע בטיפול במגפות עתידיות של וירוס השפעת.

לקריאה נוספת עריכה

  • .Christopher Simon Sykes, The Man Who Created the Middle East, William Collins, 2016

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|מארק סייקס]] בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סקוט אנדרסון, תרגום: כרמית גיא, לורנס בחצי האי ערב, תל אביב: עם עובד, 2013, עמ' 182-181
  2. ^ רחלה מקובר, שילטון ומינהל בארץ ישראל 1917–1925, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1988, עמ' 3
  3. ^ William Easterly, The White Man's Burden (2006), p. 295