מארק האלטר
פעולות נוספות
מארק האלטר (באנגלית: Marek Halter) הוא סופר וצייר, פעיל שלום פוליטי וחברתי יהודי צרפתי, הידוע בעיקר בזכות הרומנים ההיסטוריים שלו, שתורגמו לאנגלית, פולנית, עברית ושפות רבות אחרות.
ביוגרפיה עריכה
האלטר נולד למשפחה יהודית, שלמה (סלומון), צייר ומדפיס, ופירל, משוררת, בוורשה, פולין, בשנת 1936. אביו עסק בדפוס כמו סבו ואבי סבו שיסד את דפוס האלטר בוורשה. במהלך מלחמת העולם השנייה בילה שנתיים בגטו ורשה עם אמו, אחר שאביו הצליח להימלט בסוף 1939 לביאליסטוק שהייתה תחת שלטון סובייטי[1]. באפריל 1941 הצטרפו האם והבן לראש המשפחה. משפחת האלטר נדדה בבריחותיה מהנאצים עד שהגיעה למוסקבה בסוף 1941. אך השלטונות שלחו את המשפחה, שהייתה חסרת כל, לקולחוז ליד הוולגה. אחר כך עברו לטשקנט באוזבקיסטן ונשארו שם עד תום מלחמת העולם. ב-1945 חזרו לפולין והתיישבו בלודג'. מארק הצטרף לתנועת נוער יהודית-בורכוביסטית. רוב חבריה יצאו לישראל כמעפילים באקסודוס[1]. אך האלטר, שלקה באותה עת בדלקת-הריאות, לא הצטרף אליהם. בסוף 1949 נטשה משפחת האלטר את לודג' והיגרה לצרפת והתגוררה בפריז[1].
בשנת 1950 למד פנטומימה אצל מרסל מרסו והחל להופיע איתו, מאחר שעוד לא ידע צרפתית אשתו של מרסו סייע לו בתרגום ההוראות[1].
בשנת 1951 התקבל לבית הספר לאמנויות ולמד שם ציור, אך סולק לאחר זמן קצר, לאחר שהתווכח עם מורה. כדי לפרנס עצמו התחיל האלטר לעבוד בבית דפוס בפריז. שאת המקצוע למד מאביו וסבו. בלילות עבד כסדר בדפוס ביידיש וביום צייר[1].
ב-1954, בהיותו בן 18, קיבל את הפרס הבינלאומי של דוביל[2], וזכה בפרס גם בביאנלה ד'אנקון. בנובמבר 1955 הציג בירושלים, בבית אגודת העיתונאים, תערוכת ציורים בצבעי שמן[3], ואחר כך בגלריה לאמנות ע"ש צ'מרינסקי בתל אביב[4]. התערוכה הבינלאומית הראשונה שלו הייתה ב-1955 בבואנוס איירס, והוא נשאר בעיר זו במשך שנתיים, וחזר לצרפת ב-1957, ושם המשחך לעסוק בציור בעיתונאות ופעילות פוליטית[1][5][6].
בשנת 1991 הקים האלטר את הקולג' הצרפתי במוסקבה. בשנת 2007 התמנה לנשיא המכללה. בשנים האחרונות נקלע האלטר לביקורת בתקשורת הצרפתית. המגזינים הצרפתיים Le Point והנובל אובזרוואטר (Le Nouvel Observateur) האשימו אותו בסילוף פרטים שונים בחייו .
פעיל שלום עריכה
בשנת 1966 החל האלטר להיות מעורב בניסיונות לקדם את תהליך השלום הישראלי-ערבי והיה שותף להקמת "ועד השמאל למען שלום בדרך של משא־ומתן במזרח התיכון"[7][8].
ב-1970 יזם ניסיון להפגיש מנהיג ישראלי ממפלגת העבודה עם שליט מצרים נאצר. בעזרת איש סודו של נאצר, קולונל אחמד חמרוש. הוא השיג את הסכמתו של נאצר להיפגש עם לובה אליאב, שכיהן אז כמזכ"ל מפלגת העבודה ונודע כ"יונה" מדינית. אליאב קיבל את הסכמתם של ראש הממשלה גולדה מאיר, משה דיין וישראל גלילי אבל במהלך הכנותיו למיפגש באוגוסט 1970 לקה נאצר בהתקף לב, ונפטר כעבור שבועות אחדים[9]. ב-1992 יזם האלטר מפגש בין שמעון פרס לבין יאסר ערפאת בביתו בפריז, ולדבריו הדו-שיח בין השניים היה התשתית למגעים ולשיחות שהביאו לחתימת הסכם אוסלו א' שפתח את תהליך אוסלו.
אשתו של האלטר, האמנית קלרה האלטר, גם הייתה פעילת שלום והקימה מונומנטים לשלום ברחבי העולם, בין השאר ב-2006 הציבה בירושלים 20 אוהלים, עליהם המילה "שלום" ב-50 שפות שונות[10].
קריירה ספרותית עריכה
ב-1968 הקים יחד עם אשתו קלרה האלטר, סופרת ועיתונאית מחוגי השמאל, את כתב העת "יסודות" (Élements), שפרסם באופן שווה יצירות ורשימות של סופרים ישראלים, פלסטינים וערבים.
ספרו הראשון, אוטוביוגרפיה פוליטית, Le Fou et les Rois (הליצן והמלכים) זכה בפרס Aujourd'hui ב-1976. עם הנובלות והרומנים שכתב נמנים המשיח, מסתורי ירושלים, ספר אברהם (1986) והמשכו - ילדי אברהם (1990), רוח הכוזרים (2003; נובלה בדיונית היסטורית על ממלכת הכוזרים שהתגיירו), שרה (2004), ציפורה אשת משה (2005), לילה (2006) ומריה מנצרת (2008). ספרים נוספים עסקו בגיבורות מוסלמיות - חדיג'ה, פטימה ועיישה.
בין הכתבים העיוניים שלו בולט הספר "סיפורי גאולה: שיחות עם גברים ונשים שהצילו יהודים מהשואה" (1998). הזר מבירוביג'אן הוא רומן המתאר את אחורי הקלעים של הקרמלין ואת בירוביג'ן, "המדינה היהודית" שיצר סטלין בקצה סיביר. באלה נשזר אפוס מרתק של שחקנית רוסית צעירה.
תרגומים לעברית עריכה
- זיכרון אברהם, תורגם מצרפתית על ידי מרים טבעון, זמורה-ביתן, תשמ"ט, 1988
- מריה הבתולה מנצרת, תורגם מצרפתית על ידי טל פלג, יהל, 2009[11]
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:2021 Facebook icon.svg מארק האלטר, ברשת החברתית פייסבוק
- קובץ:X logo 2023.svg מארק האלטר, ברשת החברתית X (טוויטר)
- קובץ:Telegram logo.svg מארק האלטר, ביישום טלגרם
- קובץ:Instagram logo 2016.svg מארק האלטר, ברשת החברתית אינסטגרם
- קובץ:טיקטוק.png מארק האלטר, ברשת החברתית טיקטוק
- קובץ:VK.com-logo.svg מארק האלטר, ברשת החברתית VK
- קובץ:Linkedin.svg מארק האלטר, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:Linkedin.svg מארק האלטר, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg מארק האלטר, סרטונים בערוץ היוטיוב
- קובץ:Twitch logo 2019.svg מארק האלטר, ערוץ באתר Twitch.tv
- קובץ:Vimeo Logo.svg מארק האלטר, סרטונים באתר Vimeo
- קובץ:Rss-feed.svg [%7B%7B%23property%3AP1581%7D%7D מארק האלטר], הבלוג הרשמי
- קובץ:Goodreads logo 2025.svg מארק האלטר, ברשת החברתית Goodreads
- קובץ:Flickr wordmark.svg מארק האלטר, באתר פליקר
- קובץ:Reddit logo 2023.svg מארק האלטר, באתר רדיט
- קובץ:Pinterest-logo.png מארק האלטר, באתר פינטרסט
- קובץ:National Library IL logo.svg מרק הלטר (1936-), דף שער בספרייה הלאומית
- הצייר מארק האלטר, על המשמר, 12 ביוני 1964
- ישראל נוימן, שמאל חדש, צעיר - ופרו־ישראלי - שיחה עם קלארה ומארק האלטר מ"הוועד הבין־לאומי", דבר, 29 ביוני 1969
.svg){kind=link}
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 4 5 6 יאיר קוטלר, בין שמאל לשמאל - יאיר קוטלר מראיין את מארק האלטר, הארץ, 2 ביולי 1971
- ^ פועל דפוס - הפרס הגדול, דבר, 19 בפברואר 1954
- ^ תערוכות, מעריב, 25 בנובמבר 1955
- ^ יוסף שריק, אזרח־עולם צעיר בישראל - מארק האלטר בגלריה לאמנות ע"ש צ'מרינסקי, תל אביב, הארץ, 16 בדצמבר 1955
- ^ ציור החלונות בבית הכנסת "בני ישראל" בארה"ב לידי מארק האלטר, הארץ, 9 בספטמבר 1966
- ^ ורה לוין, פגישה עם הצייר מארק האלטר, הארץ, 17 ביולי 1964
- ^ קבוצה של אישים שמאליים מצרפת-באה לביקור בישראל, על המשמר, 1 בנובמבר 1968
- ^ ט. כרמל, "מאניפסט השלום" של מארק האלטר, על המשמר, 10 בדצמבר 1976
- ^ "טבעות עדות (2)", אריה לובה אליאב, הוצאת עם עובד, עמ' 122-128; "מפילגש לידועה בציבור", אלי פודה, הוצאת עם עובד, 2022, עמ'2–171
- ^ טלי שמיר, אופטימית, באתר גלובס, 17 במאי 2006
דוד קרויאנקר, שלום לך, ירושלים, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2008 - ^ חגי דגן, "מריה הבתולה מנצרת" מאת מארק האלטר | מריה הקלושה, באתר הארץ, 21 ביולי 2010