מאדאם ויז'ה-לה ברן ובתה (1789)
פעולות נוספות
| נתונים על היצירה | |
|---|---|
| מיקום | {{#property:P276}} |
מאדאם ויז'ה-לה ברן ובתה או מאדאם ויז'ה-לה ברן ובתה, ז׳אן־לוסי־לואיז, המכונה ז׳ולי (בצרפתית: Madame Vigée-Le Brun et sa fille, Jeanne-Lucie-Louise, dite Julie; ידוע גם בשם : (Self-Portrait with her Daughter Julie (à l’Antique הוא ציור שמן על עץ מאת הציירת הצרפתייה אליזבט ויז'ה-לה ברן, שנוצר בשנת 1789. היצירה שמורה במוזיאון הלובר שבפריז, ומידותיה 130 על 94 ס״מ. הציור נחשב לאחד מדיוקנאותיה העצמיים הידועים ביותר של האמנית, שבו שילבה ביטוי של אימהות, רוך וביטחון עצמי אמנותי.[1]
תיאור היצירה עריכה
בציור מתוארת ויז'ה-לה ברן ישובה על ספסל, כשבתה ז׳ולי נשענת אל גופה בחיבוק מלא חום. זרועותיהן שלובות זו בזו, והבעת הפנים משדרת שלווה ואהבה הדדית. היא לובשת יריעה לבנה העוטפת את גופה באופן המזכיר טוניקה יוונית עתיקה, החושפת כתף אחת ומוחזקת בצעיף אדום הקשור מתחת לחזה. על רגליה מונחת יריעת משי ירוקה, ושערה הפזור קשור בסרט אדום. לבוש זה חושף את אחת מכתפיה ומעניק לדמותה מראה טבעי ופשוט, השונה מהלבוש האלגנטי והצנוע שציירה בעצמה בדיוקנאות קודמים. באמצעות בחירה זו יצרה ויז'ה-לה ברן זיקה לעולם הקלאסי והציבה את עצמה בתוך מסורת אמנותית נצחית.[2]
הקשר חברתי ותרבותי עריכה
במאה ה־18 הייתה ויז'ה-לה ברן אחת מארבע נשים בלבד שהתקבלו לאקדמיה המלכותית לציור ולפיסול בצו ישיר של לואי השישה עשר, מלך צרפת. חוקרת האמנות מרי די. שריף ניתחה את יצירתה כתגובה מורכבת להגבלות המגדריות של זמנה, וטענה כי באמצעות דיוקנאותיה העצמיים יצרה זהות נשית ואמנותית חדשה. דיוקן זה, שנוצר ערב המהפכה הצרפתית, שימש עבורה לא רק ביטוי של רוך אימהי אלא גם הצהרה אמנותית על שוויון ערך בין נשים וגברים בתחום היצירה.[1]
פרשנות עריכה
הדיוקן מציג שילוב של רוך אימהי עם הצהרה אמנותית. האחיזה ההדדית בין האם לבת מבטאת אינטימיות וביטחון, בעוד שמבטה השקט של האמנית מגלם שלווה פנימית וביטוי של גאווה ביצירתה. בחירתה להופיע בלבוש קלאסי ולא באופנת התקופה היא אמירה מודעת, המדגישה את מעמדה כיוצרת החורגת ממוסכמות הנשיות של זמנה. הלבוש בעל המראה העתיק יוצר תחושת נצחיות ומעלה את דמותה למדרגה סמבולית של אם ואמנית כאחד.[2]
השוואות עריכה
הקומפוזיציה המשולשת של האם והבת מאזכרת את ציורו של רפאל המדונה הקטנה קאופר (אנ'), שבו מופיעים צבעים דומים – אדום, ירוק וכחול – ודרפֶּריה[3] רכה בחיקה של האם. בדרך זו מציבה עצמה ויז'ה-לה ברן כיורשת המסורת של הציור הקלאסי. בחירתה בלבוש בהשראת יוון ורומא יוצרת הקבלה לדמויות נשיות מהמיתולוגיה היוונית, כגון דיבוטאדיס הקורינתית, שעל פי פליניוס הזקן יצרה את הציור הראשון, ולצייר אפלס מקורינתוס, שנחשב לגדול אמני העת העתיקה.[2]
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ 1 2 3 Dr Ingrid E. Mida, Vigée Le Brun, Self-Portrait with her Daughter, Smarthistory (ב־English)
- ^ דרפריה היא הדרך שבה האמן מצייר או מפסל את הבגד, הקיפול והנפילה של הבד על הגוף.