Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

לעבור את הקיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
לעבור את הקיר
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי רמה בורשטין
הופק בידי אסף אמיר
תסריט רמה בורשטין
עריכה יעל חרסונסקי
שחקנים ראשיים נועה קולר
עמוס תמם
עוז זהבי
דפי שושנה אלפרן
רוני מרחבי
עירית שלג
עודד לאופולד
ארז דריגס
מוזיקה רועי אדרי
צילום עמית יסעור
מדינה ישראלישראל ישראל
חברת הפקה נורמה הפקות
חברה מפיצה נורמה הפקות
הקרנת בכורה 31 באוגוסט 2016 (ונציה)
27 באוקטובר 2016 (ישראל)
משך הקרנה 110 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה דרמה, ישראלי
תקציב {{#property:P2769}}
הכנסות באתר מוג'ו קובץ:Box Office Mojo Neto Logo.png {{#property:P1237}}
דף הסרט ב־IMDb

לעבור את הקיר הוא סרט קולנוע ישראלי העוסק בסיפורה של חוזרת בתשובה בשנות השלושים לחייה, המחפשת שידוך לעצמה. הסרט בבימויה, של הבמאית החרדית רמה בורשטין, הוצג לראשונה בפסטיבל ונציה, כמו סרטה הקודם "למלא את החלל".

הסרט זכה בשלושה פרסי אופיר בשנת 2016: בפרס עיצוב התלבושות (חוה לוי רוזלסקי), השחקנית הטובה ביותר (נועה קולר), ופרס התסריט לרמה בורשטין.[1]

בהמשך עובד על ידי תיאטרון בית ליסין כמחזמר, שבו את הדמות הראשית, מיכל, מגלמת חן אמסלם-זגורי.

עלילת הסרט עריכה

מיכל (נועה קולר) היא חוזרת בתשובה ממשפחה חילונית. היא מתפרנסת מהפעלה של פינת ליטוף ניידת, שבה יש לילדים הזדמנות ללטף בין היתר נחש זעמן שחור. בגיל 32 היא עומדת להתחתן סוף סוף עם גידי (ארז דריגס) חוזר בתשובה, אך חודש לפני המועד, בעודם טועמים את המנות באולם השמחות, גידי חוזר בו ומבטל את החתונה, בנימוק שאינו אוהב את מיכל.

מיכל מסתייעת בסגולות ובשדכנים, וחוזרת למסלול של פגישות מייאשות עם שלל חתנים פוטנציאליים, אך ללא תוצאות - האחד מסרב להביט בה משיקולי צניעות, האחר הוא חירש המדבר איתה באמצעות מתרגם לשפת הסימנים וכך הלאה. ברגע של ייאוש ואמונה גם יחד היא מחליטה שתתחתן בנר שמיני של חנוכה, ואף מזמינה אולם שמחות למטרה זו, אף שאין לה חתן. "יש אולם, יש לי שמלה, קטן על אלוקים להמציא לי חתן", מכריזה מיכל וממשיכה בהכנות לחתונה בתאריך המיועד. בני משפחה, מכרים ואף רב מנסים להניא אותה מהמהלך, אך בליווי חברות קרובות היא ממשיכה בו. בין השאר היא עולה לקברו של רבי נחמן מברסלב באומן, ושם פוגשת זמר חילוני (עוז זהבי) המגלה בה עניין, אך היא דוחה אותו. בהגיע המועד שנקבע לחתונה מיכל לובשת שמלת כלולות ואחיותיה מסיעות אותה לאולם השמחות. שם הכל ממתינים להתפוצצות הבועה, אך בפתרון של "האל מתוך המכונה" (דאוס אקס מכינה)[2] שימי (עמוס תמם), בעליו של אולם השמחות, שאותו הכירה מיכל כנשוי, מודיע לה שהתגרש שבוע קודם לכן, ומבקש ממיכל שתינשא לו.

שחקנים עריכה

שחקנ/ית דמות
נועה קולר מיכל
עמוס תמם שימי
עוז זהבי יוס
עירית שלג אימה של מיכל
רוני מרחבי פייגי
דפי שושנה אלפרן נועם, אחותה של מיכל
קארין סרויה זיו
סיון מסט פרל
ארז דריגס גידי
עודד לאופולד אסף
יונתן רוזן דייט חירש
אודי פרסי דייט עיוור
אודליה מטלון אימו של שימי
אבי טנג'י שוטר

דבר המבקרים עריכה

המבקר צביקה אנגל–ינובר רואה את הסרט כעוסק בחוויה הדתית:

על אף שהסרט יכול היה להיתפס כקומדיה קלילה וקיטשית משהו, הוא נוגע בשאלות עמוקות וקיומיות של המעשה הדתי, של החוויה הדתית, ואולי אף של החוויה האנושית הכללית. מיכל מחפשת כנות, רוצה קרבה ואהבה, עובדת בעבודה לא שגרתית כמעבירה סדנאות בליטוף חיות ויש לה הסתכלות מעניינת על העולם. היא מסוגלת לסחוף אותנו לעולמה ולחשוב שמעשיה הם מעשים נורמטיביים ונורמליים.[3]

גם המבקר תומר קמרלינג סבור שהסרט עוסק בחוויה הדתית, ובפרט במשבר אמונה:

זה סרט על משבר אמונה, וכשקוראים אותו ככה הוא ההפך ממקומם. הוא מקסים. שלושה מפתחות גלויים למדי משכנעים אותי שזה הסיפור פה. הראשון הוא הפיתוי, שמיוצג כאן פעמיים – הן על ידי נחש (מיכל מתפרנסת מתפעול של פינת ליטוף ניידת) והן על ידי ברנש. את האחרון מגלם עוז זהבי, ואני לא חושב שזה מקרי שדמותו – מוזיקאי חילוני-מתחזק - עושה את הכניסה שלה בדיוק ברגע המפתח השני: סצנה אדירה, פשוט אדירה, שבה מיכל מתייפחת על קברו של רבי נחמן מברסלב ומאשימה את עצמה בשקר. "אני לא מרגישה אותך", היא אומרת ומשאירה לנו להחליט את מי היא לא מרגישה – הרב או הערכאה הדתית הגבוהה יותר. המפתח השלישי הוא הרגע שבו הרבי המאוד חי של מיכל עושה לה נו-נו-נו לאמור, "מה שאת עושה נקרא 'לסמוך על הנס'".[4]

המבקר אורי קליין כתב:

"הסרט מתיימר לגעת באובססיה הישראלית לנישואים בכל מחיר, אך במקום לעסוק בנושא זה לעומק, הוא מתאר כיצד בכוחה של אמונה לממש אובססיה זו, והוא אף בוגד בגיבורה שלו בתארו אותה כאשה דתייה שרוצה להתחתן מאהבה, אך לבסוף מוכנה להתחתן עם מי שרק יתייצב לצדה מתחת לחופה במועד שנקבע", והוסיף "זהו סרט שכולו מניפולציה, כשם שערמומיות ותעמולה הן שם המשחק בסרטיה של בורשטיין"[5].

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ איתמר חדד ואבנר שביט‏, פרסי אופיר 2016: "סופת חול" הוא המנצח הגדול, באתר וואלה, 22 בספטמבר 2016
  2. ^ אתר למנויים בלבד שחר קדרון, השגחה פרטית וסינדרלה, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2016
  3. ^ צביקה אנגל–ינובר, עכשיו רק חסר שיבוא החתן, מקור ראשון, מוסף "שבת", 4 בנובמבר 2016
  4. ^ תומר קמרלינג, אמונה שלמה, באתר מאקו, 27 באוקטובר 2016
  5. ^ אתר למנויים בלבד אורי קליין, סרטי השבוע בטלוויזיה, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2017
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=לעבור_את_הקיר&oldid=510741"