Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

למי קראת פשיסט?

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
למי קראת פשיסט?
עטיפת המהדורה העברית של הספר
עטיפת המהדורה העברית של הספר
הוצאה
מספר עמודים 496
הוצאה בעברית
הוצאה סלע מאיר
תאריך 2019
תרגום אורי רדלר
קישורים חיצוניים
מסת"ב {{#property:P212}}
הספרייה הלאומית {{#property:P3959}}

למי קראת פשיסט? ההיסטוריה המוכחשת של השמאל ממוסוליני ועד פוליטיקת הזהויותאנגלית: Liberal Fascism: The Secret History of the American Left, from Mussolini to the Politics of Meaning, בתרגום מילולי "פשיזם ליברלי: ההיסטוריה הסודית של השמאל האמריקאי, ממוסוליני ועד לפוליטיקה של המשמעות") הוא ספר מאת ג'ונה גולדברג, הטוען כי תנועות פשיסטיות היו ועדיין שייכות לשמאל הפוליטי. הספר יצא לאור בינואר 2008 והגיע למקום הראשון ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס (לספרי כריכה קשה לא בדיוניים) בשבוע השביעי אחרי פרסומו.[1] גולדברג הוא כותב טור ועורך ה־National Review Online.

תוכן הספר עריכה

בעוד מקובל להגדיר את הפשיזם בעיקר בהדגשת הצדדים הלאומניים והמיליטריסטיים שלו, הספר מגדיר את הפשיזם בהדגשת הנקודה שהוא דוגל במדינה ריכוזית שבעזרתם של מומחים תצליח ליצור "עולם טוב יותר":

צורות שונות של פשיזם נבדלות זו מזו משום שהן צומחות בקרקע שונה. מה שמשותף להן הוא הדחף הרגשי או האינסטינקטיבי, כמו החתירה לקהילתיות, הדחף "להתעלות" מעל לפוליטיקה, האמונה ביכולתו של האדם להפוך מושלם ובסמכותם של המומחים, וקיבעון לאסתטיקה של הנעורים, לפולחן הפעולה ולצורך במדינה כול-יכולה שתתאם את החברה ברמה הלאומית או הגלובלית. מעל לכול, לכל זני הפשיזם משותפת האמונה — מה שאני מכנה "הפיתוי הטוטליטרי" — שעם מספיק כוונון נוכל לממש את החלום האוטופי "ליצור עולם טוב יותר".[2]

הגדרה זו מביאה את הספר להגדיר את הניו דיל של רוזוולט[3] ואת תוכניות החברה הגדולה של לינדון ג'ונסון[4] כפשיסטיות.

הפרקים הראשונים בספר עוסקים בהוכחת הטענה שהתנועות הפשיסטיות ה"קלאסיות": הפשיזם באיטליה והנאציזם בגרמניה היו תנועות שמאל, בעיקר בכך שהוא מראה כיצד הושפעו מהגות קומוניסטית. בפרקים האחרים הספר עובר על מספר נשיאים דמוקרטיים ומסביר כיצד מדיניותם הייתה למעשה פשיסטית.

ביקורות עריכה

הספר זכה לביקורות שליליות מצד היסטוריונים רבים. מת'יו פלדמן (אנ') טען שמדובר ב"מחקר דל ובמסקנות שגויות".[5] רוג'ר גריפן (אנ') טען כי הספר אינו עומד בסטנדרט אקדמי.[6] רוברט פקסטון (אנ') הצביע על כשלים רבים וסיכם ”אם אתם מחפשים להשליך ביקורת מעליבות [brickbats] על דמוקרטים, רפורמים, שוחרי איכות הסביבה ועושי-טוב אחרים, תיהנו מהספר הזה. אם אתם מחפשים כמה טיעונים מנומקים על הפוליטיקה של זמננו, תמצאו במסה הזו ליברליזם ופאשיזם מעוותים בגסות.”[7]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

ביקורות

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  2. ^ מתוך הקדמת הספר.
  3. ^ פרק רביעי בספר.
  4. ^ פרק שישי בספר.
  5. ^ https://archive.today/20130719003021/http://www.hnn.us/articles/122247.html
  6. ^ https://archive.today/20130419034354/http://www.hnn.us/articles/122473.html#selection-1516.0-1516.1
  7. ^ https://archive.today/20130506171901/http://www.hnn.us/articles/122231.html