ללא כותרת (אברהם ויצחק)

ללא כותרת (אברהם ויצחק)

מידע כללי
צלם	עדי נס
נתונים על היצירה
מיקום	{{#property:P276}}

ללא כותרת (אברהם ויצחק) הוא תצלום מאת הצלם הישראלי עדי נס, המשתייך לסדרת "סיפורי התנ"ך" והוצגה בתערוכה הנושאת את שם סדרת הצילומים משנת 2004, שאצר מרדכי עומר. היצירה הוצגה במוזיאון הלנה רובינשטיין בתל אביב וכן בגלריות רבות ברחבי העולם. התצלום מציג עיבוד מודרני לסיפור עקדת יצחק, תוך שימוש באלמנטים חזותיים המרמזים על מסורות אמנותיות קלאסיות ועיסוק בנושאים חברתיים ופוליטיים.

תיאור היצירה

בתצלום מופיע איש מבוגר ומזוקן, לבוש בבגדים בלויים ונועל נעלי בית, הדוחף עגלת קניות ישנה ומחלידה המלאה באשפה – בקבוקים ריקים, שקיות, שמיכות ישנות וחתיכות קרטון ועץ. על הערמה שוכב ילד יחף ומוזנח, שפניו ורגליו מלוכלכות. האיש מביט בו במבט מודאג. הסביבה מתוארת כרחוב צדדי בשכונה מוזנחת עם גגות פח ומדרכה מבוקעת, כאשר מאחוריהם ניצב מכל אשפה צהוב, ומעליהם עצים נוטים. בתצלום ניתן להבחין במגוון אלמנטים אדריכליים וטבעיים היוצרים קומפוזיציה מאוזנת ומרובדת. בצדו הימני העליון של הצילום מופיע מבנה חלקי, שחלקו נסתר וחלקו גלוי. במבנה זה מצוי פתח מלבני כהה יחסית לצבעו של הקיר. משמאל למבנה זה ניתן לראות מספר בניינים נוספים, אשר מופיעים ברקע בצורה מטושטשת ומרוחקת, בעלי מבנה א-סימטרי ובגוונים של אפור ולבן.

במרכז הצילום בולט פח אשפה גדול בצבע צהוב, המהווה מוקד צבעוני בתוך הסביבה המונוכרומטית. משמאל לפח ניתן להבחין בארבעה גזעי עצים – שלושה מהם דקים, בעוד הרביעי, השמאלי ביותר, עבה יותר.

בצדו השמאלי של הצילום מופיעים צמרות עצים בגוונים ירוקים, הנראים מטושטשים. בסמוך להם מצויה חומה מלבנית בצבע לבן, שבמרכזה ממוקם עצם מלבני בצבע אפור. לצד עצם זה נראים שלושה עמודים בגוונים ירוקים, המשתלבים עם צבעי הצמחייה שמסביבם.

הצילום מאופיין במשחק בין חדות לטשטוש, גאומטריה א-סימטרית ושילוב בין אלמנטים עירוניים וטבעיים, היוצרים יחד קומפוזיציה ייחודית.

פרשנות וסמלים

התצלום הוא חלק מסדרת "סיפורי התנ"ך", שבה מציג נס דמויות מקראיות בהקשר עכשווי. נס הדגיש כי הדמויות ביצירותיו חולקות חוויות של משברים משפחתיים וחברתיים. במקרה זה, דמות האב נידונה להוביל את בנו לחיים של עוני ומצוקה, בדומה למעשה העקדה שבו אברהם נדרש להקריב את יצחק.

עגלה עמוסת האשפה מסמלת את עיסוקם של עניים באיסוף בקבוקים למחזור, ומרמזת על חיי מחסור. ייתכן כי הדמות המבוגרת היא חסר בית או אדם קשי יום, שנאלץ להתמודד עם הזקנה ללא אמצעים כלכליים או ביטחון תעסוקתי. התצלום מצביע על כישלון המדינה לספק רשת ביטחון כלכלית לאזרחיה, הן הצעירים והן המבוגרים.

היצירה, מציעה פרשנות חדשנית ומטלטלת לסיפור המקראי. נס בוחר לתאר את הדמויות התנ"כיות באופן עכשווי, תוך הצבתן בהקשר חברתי טעון. בתצלום זה, במקום הדימוי ההרואי המסורתי של העקדה, מוצג "אברהם" כדמות חסרת בית הדוחפת עגלת סופרמרקט עמוסה בשקיות, שבה ישן "יצחק". באמצעות בחירה זו, נס מעורר דיון על גורל, הקרבה, ומקומם של המוחלשים בחברה, ומערער על הנרטיב ההיסטורי המקובל בכך שהוא מעניק פנים חדשות לדמויות התנ"כיות האיקוניות. המתח האסתטי ביצירתו של נס נובע מהשילוב בין הממד התאטרלי של הצילום המבוים לבין האותנטיות המטרידה של המציאות החברתית שהוא משקף. בכך, הוא יוצר חוויית צפייה מורכבת, המניעה את הצופה לבחון מחדש את יחסו למסורת ולמציאות העכשווית. הבחירה לצמד את דמויותיהם של חסרי הבית לדמויות הזכורות ביותר בתרבות היהודית יוצרת הקבלה חזקה בין העבר להווה ומחייבת עימות עם שאלות של נראות, זיכרון ומוסר. נס ממיר את הסיפור המקראי במציאות מודרנית קשה, ומעניק לו רובד ביקורתי-חברתי שמערער על גבולות המוכר והמקודש.

הקשרים אמנותיים

הקומפוזיציה של התצלום מזכירה יצירות רנסאנסיות, בהן תיאורי העקדה של אברהם ויצחק, עם הופעת מלאך בפינה. עם זאת, כאן מופיע במקומו של המלאך עץ דומם, המסמל עדות אילמת למתרחש. כך, המסר של נס הוא כי האחריות לשינוי מוטלת על בני האדם, שאינם נראים בתצלום.

מראהו של האב בתצלום מזכיר את תיאורו של אברהם בציורו של קרוואג'יו "עקדת יצחק". בדומה לקרוואג'יו, גם נס בחר במודלים שאינם שחקנים מקצועיים, אלא אנשים מהרחוב, מה שמחזק את האותנטיות של הסצנה ומדגיש את הרקע החברתי של הדמויות.

השוואות ליצירות אחרות

התצלום מתכתב עם "אישה עם עגלת קניות" מאת הפסל דואן הנסון. בעוד שהאישה בפסל מייצגת את תרבות השפע המלאכותי והנהנתנות, התצלום של נס מציג את ההיפוך הגמור – מי שאינם יכולים למלא את עגלתם אפילו במוצרי קיום בסיסיים. באמצעות דימוי זה, נס מבקר את אי-השוויון החברתי ואת חוסר הביטחון הכלכלי של קבוצות מוחלשות.

מקורות והשפעות

עדי נס נוהג לשלב בתצלומיו רמזים איקונוגרפיים ממסורות אמנותיות מוכרות, תוך שילוב של ביקורת חברתית ופוליטית. יצירתו מבוססת על מסורות קלאסיות אך משקפת את המציאות הישראלית המודרנית, תוך שימת דגש על דמויות השוליים וקשייהן. "עקדת יצחק" ממשיך מגמה זו ומציע פרשנות עכשווית לסיפור המקראי דרך עדשת הצילום המודרני.