ליברל (מגזין)
פעולות נוספות
| מדינה | ישראל ישראל |
|---|---|
| מערכת | רחוב שוקן 21, תל אביב |
| סוג | רבעון בנושאי פוליטיקה, תקשורת ותרבות |
| פורמט | רבעון |
| תקופת הפעילות | מאי 2014 – יולי 2024 (כ־10 שנים) |
| תוכן | |
| שפה | עברית |
| ISSN | {{#property:P236}} |
| עמוד ראשון | עמוד ראשון מהיום |
| בעלי תפקידים | |
| מו"ל | ליאוניד נבזלין |
| בעלים | ליברל תקשורת בע"מ |
| עורך | יהודה שוחט |
| שידור והפצה | |
| תפוצה | 35,000 |
| theliberal.co.il | |
ליברל היה רבעון ישראלי מודפס, שהתמקד בפוליטיקה, תקשורת ותרבות.
היסטוריה עריכה
ליברל נוסד בפברואר 2014 על ידי לאוניד נבזלין ורותם דנון, בהשראת מגזינים פוליטיים מובילים כגון "אטלנטיק", "הניו יורקר" ו"אקונומיסט"[1]. חזון המגזין כפי שהוצג עם הקמתו, הוא לתת במה לסיקור עומק של הפוליטיקה והתקשורת בישראל. המגזין מציג מבט על-זמני, מנותק מהכרוניקה העיתונאית, על סיפורים, תופעות ואישים בתחומים האלה. כך למשל, הוא החזיר את ז'אנר "הפרופיל הפוליטי", כפי שהיה קיים בעבר הרחוק במגזינים כמו "העולם הזה"[2]. בין השאר פורסמו בו פרופילים של אביגדור ליברמן, יצחק הרצוג ונפתלי בנט.
הגיליון הראשון של העיתון יצא במאי 2014. החל מאוקטובר 2021 הפך העיתון מירחון לרבעון, והוא החל להיות מופץ לקוראי עיתון הארץ.
הגיליון האחרון של העיתון בפורמט מודפס יצא ביולי 2024[3], ולאחריו נסגר גם העיתון בגרסתו הדיגיטלית.
צוות הירחון עריכה
מו"ל המגזין היה לאוניד נבזלין, שמחזיק גם ב-20% ממניות עיתון "הארץ".
מנכ"לית הירחון הייתה מירב אתרוג-בר; רותם דנון שימש כעורך עד ליוני 2021; לאחר מכן מונה לעורך רני רביב, לשעבר מפקד עיתון "במחנה" וכותב נאומים בכיר; באוקטובר 2021 מונה לעורך יהודה שוחט.
שער המגזין אויר על ידי דניאל גולדפרב (עד נובמבר 2016 אויר על ידי אלון ברייאר)[4]. האיורים הופיעו גם בפנים המגזין. בין המאיירים במגזין היו: דניאל גולדפרב, עדי אלקין, יונתן פופר, זוהר וינר, רונלי פאר, תום אנגלר, יותם כהן, יניב טורם, רועי הרמלין, עובדיה בנישו, עמרי כהן, ליה רוזנצוויג, אסיה איזנשטיין, שירי אלגור ואחרים.
בין הכותבים במגזין נמנו: ירון דקל, נחמה דואק, יונתן שם אור, שרון כידון, דוב גרינבוים, גרשון הכהן, עמית תומר, גדי להב, פיני אסקל, רותה קופפר, לילך וולך, שי גולדן, בעז גאון, אודי סגל, נינו אבסדזה, רונית ורדי, מנחם גשייד, ירון טן-ברינק, יונתן גת, שרה ליבוביץ'-דר, שלום ירושלמי, נדב איל, נדב פרי, דנה ויס, גבי גולדמן, רן אדליסט, דני קושמרו, אבי בניהו, עמנואל רוזן (צירופו הוביל לפרישתם של טל שניידר ואבנר הופשטיין מהמגזין[5]), אסי שריב, אמנון לוי, אביעד קיסוס, צבי האוזר, ראודור בנזימן, יובל נתן, יאיר רוה, רוגל אלפר, יעל פז מלמד, אלדד יניב[6], שלמה נקדימון, רפי מן, רוביק רוזנטל, ענת קם ואחרים.
קישורים חיצוניים עריכה
- יובל אביבי, היום עיתונאים ציניים עושים עיתונות צינית, באתר גלובס, 19 בפברואר 2014
- אייל דץ, ביקורת מגזין, באתר מאקו, 15 במאי 2014
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg רותם דנון, עורך ליברל, בראיון אישי בתוכנית חיידק פוליטי בערוץ הכנסת, סרטון באתר יוטיוב
- אדי ז'נסקר, ריאיון עם ליאוניד נבזלין, באתר "שיחה מקומית", 12 בינואר 2017
- קובץ:2021 Facebook icon.svg ליברל, ברשת החברתית פייסבוק
- קובץ:X logo 2023.svg ליברל, ברשת החברתית X (טוויטר)
- קובץ:Telegram logo.svg ליברל, ביישום טלגרם
- קובץ:Instagram logo 2016.svg ליברל, ברשת החברתית אינסטגרם
- קובץ:טיקטוק.png ליברל, ברשת החברתית טיקטוק
- קובץ:VK.com-logo.svg ליברל, ברשת החברתית VK
- קובץ:Linkedin.svg ליברל, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:Linkedin.svg ליברל, ברשת החברתית LinkedIn
- קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg ליברל, סרטונים בערוץ היוטיוב
- קובץ:Twitch logo 2019.svg ליברל, ערוץ באתר Twitch.tv
- קובץ:Vimeo Logo.svg ליברל, סרטונים באתר Vimeo
- קובץ:Rss-feed.svg [%7B%7B%23property%3AP1581%7D%7D ליברל], הבלוג הרשמי
- קובץ:Goodreads logo 2025.svg ליברל, ברשת החברתית Goodreads
- קובץ:Flickr wordmark.svg ליברל, באתר פליקר
- קובץ:Reddit logo 2023.svg ליברל, באתר רדיט
- קובץ:Pinterest-logo.png ליברל, באתר פינטרסט
הערות שוליים עריכה
- ^ לי-אור אברבך, שמו של המגזין החדש של נבזלין ליברל, באתר גלובס, 2 בפברואר 2014
- ^ חגי מטר, בדשא אצל נבזלין: ליברלים בעיני עצמם, באתר "שיחה מקומית", 12 במאי 2014
- ^ יהודה שוחט, סוף והתחלה: טור עורך, באתר ליברל, 17 ביולי 2024
- ^ עכבר העיר, ב"ליברל" חוגגים שנה עם תערוכת איורים, באתר הארץ, 15 במאי 2015
- ^ רוגל אלפר, הוא כבר מסומן, באתר העין השביעית, 13 במאי 2014
- ^ לי-אור אברבך, הטורים של אלדד יניב עוברים למגזין ליברל, באתר גלובס, 11 במאי 2014