לוחמה אווירית במלחמת העולם הראשונה
פעולות נוספות
.jpg){kind=link}
המערכה האווירית במלחמת העולם הראשונה הייתה המערכה האווירית הראשונה בעלת היקף משמעותי בהיסטוריה. עוד קודם למלחמת העולם הראשונה היה שימוש בבלוני תצפית, אולם במהלכה היה שימוש רב בבלוני תצפית לצורך תצפית ארטילרית קדמית. גרמניה עשתה שימוש בצפלינים למשימות איסוף מודיעין בים הצפוני ולהפצצות אסטרטגיות באנגליה.
רקע עריכה
בתחילת המאה ה־20 גבר החשש מפני השימוש במטוסים לצורכי לחימה. בוועידת המכון למשפט בין־לאומי שנערכה במדריד בשנת 1911 הוצעה חקיקה שנועדה להגביל את השימוש במטוסים למשימות סיור בלבד ולאסור על שימוש בהם כפלטפורמות לנשק. יוזמה זו נבעה מחשש שמטוסים ישמשו להפצצת ערים חסרות הגנה, בניגוד לחוקי המלחמה של אמנת האג.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התנהל ויכוח בנוגע ליעילותם של מטוסים בשדה הקרב. קצינים בכירים רבים הטילו ספק בערכם הצבאי, אך המערכות הראשונות של 1914 הוכיחו כי חיל הפרשים כבר אינו מסוגל לספק את המודיעין שנדרש לצבאות המודרניים לנוכח עוצמת האש הגוברת של המאה ה־20. עד מהרה התברר כי מטוסים מסוגלים לפחות לאתר את מיקומו של האויב, אף שסיירות האוויר הראשונות הוגבלו בשל חוסר הניסיון והטכנולוגיה הראשונית. הספקנות הראשונית התחלפה במהירות בדרישות מוגזמות שהמטוסים הפרימיטיביים של התקופה לא יכלו לעמוד בהן.
למרות מגבלותיהם, מטוסי הסיור מילאו תפקיד מרכזי במלחמת התנועה של 1914, במיוחד בסיוע למדינות ההסכמה לבלום את הפלישה הגרמנית לצרפת. במהלך קרב מונס השתמשה הארמייה הראשונה הגרמנית בפיקודו של אלכסנדר פון קלוק במטוסים כדי לכוון את הארטילריה שלה לעבר עמדות הקורפוס הבריטי השני.
מאוחר יותר, במהלך הקרב הראשון על המארן, חשפו מטוסי תצפית חולשות באגפים הגרמניים ואפשרו למדינות ההסכמה לנצלן. בגרמניה האפיל הצלחת ספינות האוויר מסוג צפלין על חשיבותם של מטוסים כבדים מן האוויר. מתוך כ־230 מטוסים שהיו רשומים בצבא הגרמני באוגוסט 1914, רק כ־180 נחשבו כשירים לשירות. לעומת זאת, צרפת הייתה חלוצה בשיתוף פעולה בין מטוסים לחיל הפרשים ולארטילריה כבר בתרגילים שנערכו בשנים 1911–1913, אם כי תנופת הפיתוח החלה להיחלש.
הממלכה המאוחדת נכנסה לתחום התעופה הצבאית באיחור יחסי והסתמכה במידה רבה על תעשיית המטוסים הצרפתית, בעיקר בתחום המנועים. התרומה הבריטית הראשונית למאמץ האווירי של מדינות ההסכמה באוגוסט 1914 הסתכמה בשלוש טייסות ובכ־30 מטוסים מבצעיים. עם זאת, עד סוף המלחמה הקימה בריטניה את חיל האוויר העצמאי הראשון בעולם — חיל האוויר המלכותי.
גם ארצות הברית פיגרה מאחור בתחום התעופה הצבאית. אפילו לאחר כניסתה למלחמה בשנת 1917, היא נותרה תלויה כמעט לחלוטין בתעשיות המטוסים של בריטניה וצרפת לצורך אספקת מטוסי קרב.
אחת ההצלחות האוויריות הגרמניות הבולטות של 1914 התרחשה במהלך קרב טננברג בפרוסיה המזרחית. שם דווח על מתקפה רוסית בלתי צפויה, מידע שסייע לגרמנים להגיב במהירות והוביל לנסיגת הצבא הרוסי הקיסרי.
תחילת הקרבות האוויריים עריכה
בראשית המלחמה היו קרבות האוויר נדירים מאוד ונחשבו למשניים ביחס למשימות הסיור. קיימים אף סיפורים על צוותי מטוסי סיור יריבים שהסתפקו בהחלפת חיוכים ונפנופי ידיים זה לזה במקום בלחימה של ממש,בהמשך החלו צוותי האוויר להשליך לעבר מטוסי האויב רימונים וחפצים שונים.
המטוס הראשון שהופל בידי מטוס אחר היה מטוס סיור אוסטרי שנוגח ב־8 בספטמבר 1914 בידי הטייס החלוץ הרוסי פיוטר נסטרוב בגליציה שבחזית המזרחית. שני המטוסים התרסקו בעקבות ההתנגשות וכל אנשי הצוות נהרגו.
בהמשך החלו טייסים לירות לעבר מטוסי אויב באמצעות כלי נשק אישיים. עם זאת, אקדחים היו בלתי מדויקים ורובים בעלי ירייה בודדת העניקו סיכוי נמוך מאוד לפגיעה. ב־23 באוגוסט 1914 פתח לוטננט לסלי דה קוסטה, תצפיתן מטייסת מספר 5 הבריטית, באש ממקלע לעבר מטוס גרמני — אחת הפעמים הראשונות שבהן נעשה שימוש במקלע בקרב אווירי. בכך החל עידן הלחימה האווירית, כאשר יותר ויותר מטוסים צוידו במקלעים.
הקרב על הסום עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – הקרב על הסום
הקמת יחידות אוויר חדשות הייתה קלה יותר מאשר ייצור מטוסים עבורן והכשרת טייסים שיאיישו אותן. כאשר החל הקרב על הסום ביולי 1916, רוב טייסות חיל האוויר המלכותי הבריטי עדיין היו מצוידות במטוסים שהיו מטרות קלות עבור מטוסי הקרב הגרמניים. דגמים חדשים נאלצו להגיע ממלאי שיועד במקור לשירות האוויר של הצי המלכותי. חמור מכך, טייסי תגבורת נשלחו לצרפת עם שעות טיסה מועטות ביותר.
למרות זאת, העליונות האווירית ואסטרטגיית ההתקפה אפשרו לחיל האוויר המלכותי לקחת חלק ישיר הרבה יותר בלחימה עצמה, במה שכונה אז תקיפות אוויריות על חפירות — וכיום מוגדר כסיוע אווירי קרוב. במהלך שאר המלחמה הפכו תקיפות מסוג זה לדבר שבשגרה, כאשר כוחות רגלים תוקפים או מגינים היו חשופים באופן קבוע לירי מקלעים ולהטלת פצצות קלות מן האוויר. באותה תקופה האש הנגדית מן הקרקע הייתה עדיין בלתי יעילה יחסית לעומת השנים המאוחרות יותר, שבהן פותחו טכניקות ירי מתקדמות נגד מטוסים.
הצעד הראשון לקראת הקמת יחידות קרב ייעודיות בחיל האוויר הגרמני היה הקמת יחידות קרב חד־מושביות בפברואר 1916. יחידות אלו התבססו על מטוסי הקרב החדשים של גרמניה, שהופרדו מיחידות הסיור ורוכזו בקבוצות קטנות באזורים אסטרטגיים לאורך החזית המערבית. מטרתן הייתה לשמש כיחידות הגנה אווירית המורכבות ממטוסי קרב בלבד.
במרץ 1916 הגה הטקטיקן האווירי הגרמני אוסוולד בלוקה רעיון חדשני להצבת תצפיתנים קדמיים סמוך לקווי החזית, שתפקידם היה לאתר מטוסי בעלות הברית המתקרבים ובכך למנוע שחיקה מיותרת של מטוסי הקרב הגרמניים. עד אפריל 1916 נשחקה בהדרגה העליונות האווירית שהשיגו הטייסים הגרמנים, במיוחד עם כניסתם לשירות של מטוסי הקרב הדו־כנפיים הראשונים.
בהמשך נכנסו לשירות דגמי קרב חדשים וגרמניה קבעה יעד להקים 37 טייסות חדשות בתוך שנה אחת. הטייסות הללו נועדו להיות מצוידות כולן במטוסי קרב חד־מושביים ומאוישות בטייסים שנבחרו והוכשרו במיוחד כדי להתמודד עם הצלחת טייסות הקרב של בריטניה וצרפת.
עד סוף 1916 החלו להופיע במספרים גדולים יותר מטוסי קרב גרמניים חדישים וחמושים בשני מקלעים, שנחשבו למתקדמים ומסוכנים בהרבה מן הדגמים הקודמים. מטוסים אלו סייעו לגרמניה להשיג מחדש עליונות אווירית במהלך המחצית הראשונה של 1917.
במהלך הקרבות שמרו בעלות הברית על עליונות אווירית משמעותית, והיעילות הגוברת של פעילותן האווירית הדאיגה את הפיקוד העליון של הצבא הגרמני. בעקבות זאת עבר חיל האוויר הגרמני ארגון מחדש מקיף עד אוקטובר 1916.
הארגון מחדש הוביל להקמת טייסות הפצצה אסטרטגיות גרמניות וכן להקמת טייסות סיוע קרוב מיוחדות שנועדו לתמוך בכוחות הקרקע. אולם השינוי המשמעותי ביותר היה הקמת טייסות קרב ייעודיות, כשנה לאחר שטייסות דומות כבר הוקמו בבריטניה ובצרפת.
בתחילה צוידו יחידות אלו במטוסי הקרב הדו־כנפיים הראשונים של גרמניה ובמטוסי הקרב המוקדמים שנותרו בשירות, עד להגעתם של דגמים מתקדמים וחמושים יותר לחזית.
מתקפת האביב עריכה
- קובץ:Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מתקפת האביב
.jpg){kind=link}
כניעת רוסיה וחתימת הסכם ברסט-ליטובסק במרץ 1918 אפשרו לגרמנים להעביר כוחות רבים מן החזית המזרחית לחזית המערבית. בעקבות זאת סברה גרמניה כי ניתנה לה "הזדמנות אחרונה" לנצח במלחמה לפני שמעורבותה של ארצות הברית תהפוך למשמעותית. מצב זה הוביל לפתיחת מתקפת האביב ב־21 במרץ 1918. עיקר המתקפה הופנה נגד הכוחות הבריטיים, מתוך הנחה שתבוסת הצבא הבריטי תוביל גם לקריסת הצבא הצרפתי, שכבר סבל ממשברי משמעת ומרידות.
באוויר התאפיינה המתקפה בשימוש מתואם ביחידות תקיפה אוויריות גרמניות, שפעלו בסיוע מטוסי תקיפה דו־מושביים קלים. מטוסים אלו הוכיחו את יעילותם כבר במהלך מתקפת הנגד הגרמנית בקרב קמברה בשנת 1917.
מטוסי הקרב הגרמניים החדשים היו עשויים להשיב לגרמניה את העליונות האווירית בזמן למתקפה, אך הם לא הגיעו במספרים מספקים לטייסות הקרב. בדומה למתקפות גדולות אחרות במהלך המלחמה, גם כאן התכנון וההכנות המדוקדקות הביאו בתחילה להצלחה משמעותית ולהתקדמות עמוקה יותר מזו שהושגה מאז שנת 1914. שדות תעופה בריטיים רבים ננטשו מול ההתקדמות הגרמנית במסגרת חזרתה של מלחמת התנועה לחזית המערבית. שני הצדדים ספגו אבדות כבדות מאוד במטוסים ובצוותי האוויר, בעיקר כתוצאה מאש נ"מ קלה.
עד למותו של מנפרד פון ריכטהופן, "הברון האדום", ב־21 באפריל 1918, כבר נעצרה המתקפה הגרמנית ברובה. מטוסי הקרב הגרמניים החדשים עדיין לא הגיעו בכמויות מספיקות, בעוד הבריטים המשיכו לשמור על עליונות אווירית כללית.
באפריל 1918 אוחדו שירותי האוויר הבריטיים השונים לחיל האוויר המלכותי — חיל האוויר העצמאי הראשון בעולם שלא היה כפוף לצבא היבשה או לצי. עד סוף החודש החלו מטוסי קרב גרמניים חדשים להחליף בהדרגה את הדגמים המיושנים בטייסות הקרב, אך המחסור הגובר באספקה בקרב מעצמות המרכז האט את התהליך. טייסות גרמניות רבות המשיכו להפעיל מטוסים מיושנים עד שביתת הנשק.
חלק ממטוסי הקרב הגרמניים החדשים סבלו מבעיות אמינות ומאורך חיים קצר של המנועים בשל שימוש בשמני קיק חלופיים, שנועדו להתמודד עם המחסור בחומרי גלם. בשל כך נעשה לעיתים שימוש במטוסי מדינות ההסכמה שנפלו שלל, לא רק עבור חלקי חילוף ומנועים אלא גם עבור חומרי הסיכה שלהם.
קישורים חיצוניים עריכה
.
