לא לעולם חוסן

לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן הוא ביטוי תנכי, שמשמעותו היא שאף אם לאדם יש כוחות רבים (למשל: כוחות נפשיים, שכליים, פיזיים, חברתיים או כלכליים) הכוחות הללו אינם קיימים לנצח, והם עשויים לעזוב אותו ביום מן הימים. הדברים נועדו לסגל לאדם את מידת הענווה, כיוון שיחשוב על הכוחות שבידו מתוך פרספקטיבה עתידית.

מקור הביטוי והשימוש בו

מקור הביטוי הוא בספר משלי:

כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר.

— ספר משלי, פרק כ"ז, פסוק כ"ד

בתלמוד מובא שמר זוטרא היה אומר פסוק זה לעצמו כאשר היה זוכה לכבוד גדול:

מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא אמר הכי: "כִּי לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן וְאִם נֵזֶר לְדוֹר וָדוֹר".

— תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ז', עמוד ב'

לעיתים משמש הביטוי כדגש על הטעות של מי שחושב שהצלחתו נצחית. כך למשל בפסיקתא זוטרתא:

"וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב", ולא היה יודע כי לא לעולם חוסן ואם נזר לדור ודור.

— פסיקתא זוטרתא על מגילת אסתר, פרק ה', פסוק ט'

בעל שבט מוסר מביע ביטוי זה כך:

ואפילו בטוחים הייתם שימשוך לכם העושר והכבוד כל ימיכם, מה בכך? כי לא לעולם חוסן, כי אם שנים רבים יחיה האדם, ואילו חיה אלף שנים פעמים, אחר שיש מספר לשנים, יכְלה המספר וסופו כלֹא היה. אף כי ימי אדם כצל עובר וכעוף הפורח, אם כן למה יתגאה אדם להבל דמה, עפר מן האדמה?

— שבט מוסר, פרק מ'

רש"ר הירש רואה בכך גם ברכה לאנושות:

קיצור חיי האדם הוא סייג לקץ הרשעה. אכן, לא לעולם חוסן שלטון הרשע; גם העז שבעריצים לא יאריך ימים על ממלכתו. לא ימשול הרבה יותר מחמשים שנה.

— רש"ר הירש על ספר בראשית, פרק ח', פסוק כ"ב

ראו גם

• ממנטו מורי

קישורים חיצוניים

• לא לעולם חוסן, באתר "מילון השפה העברית"
• לא לעולם חוסן, באתר "ניב שפה"