לאהיג'אן

לאהיג'אן
لاهیجان
	העיר לאהיג'אן. ספטמבר 2011
	העיר לאהיג'אן. ספטמבר 2011
מדינה	איראן איראן
קואורדינטות	Coordinates: חסר קו רוחב; {{#coordinates:\|\|type:city\|\|\|\|\|\| \|primary \|name= }}
	{{#property:P856}}
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת {{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|שם}} רגילה) [[קובץ:{{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|מפה}}\|250px\|]]<div style="position:absolute; left:{{נקודת מיקום/חישוב {{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|חישוב}}\|קו=אורך\|אורך= שגיאה בביטוי: תו פיסוק בלתי מזוהה, "{"\|רוחב=\|עליון={{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|עליון}}\|תחתון={{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|תחתון}}\|ימין={{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|ימין}}\|שמאל={{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|שמאל}}}}%; top:{{נקודת מיקום/חישוב {{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|חישוב}}\|קו=רוחב\|אורך=\|רוחב=\|עליון={{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|עליון}}\|תחתון={{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|תחתון}}\|ימין={{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|ימין}}\|שמאל={{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|שמאל}}}}%;"> {{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|פירוט\|מוגדלת=לא\|פרמטרים={{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|חישוב}}/100///0/0//0/0//0/0/{{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|עליון}}/{{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|תחתון}}/{{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|שמאל}}/{{מפת מיקום/{{#property:P17}}\|ימין}}/לאהיג'אן}} קובץ:אורך או רוחב אינם בגבולות המפה.png מזהים לא נמצאו עבור מידע חיצוני.

לאהִיגָ'אן (בפרסית: لاهیجان) היא עיר בצפון מערב איראן המשמשת כבירת נפת לאהיג'אן במזרח פרובינציית גילאן. העיר מוכרת כאחד המרכזים ההיסטוריים והתרבותיים החשובים באזור שמדרום לים הכספי, היא מכונה בשיח המקומי "עיר המשי" בשל תפקידה ההיסטורי בייצור משי, וכן "בירת התה של איראן" עקב היותה מרכז מוביל של גידול ועיבוד תה במדינה.^[1]

אטימולוגיה עריכה

ההסבר הבלשני ההיסטורי של השפות האיראניות קושר את שם העיר לתפקידה הכלכלי ההיסטורי, כמרכז המוביל של תעשיית המשי בדרום הים הכספי. החלק הראשון, לאה (Lāh), פירושו משי גולמי או אריג משי והחלק השני, ג'אן או גאן (Jān / Gān), הוא סיומת מקום נפוצה בשפות איראניות שמשמעותה מקום, אתר או בית גידול והשילוב הוא "מקום הפקת המשי" או "ארץ המשי".^[2]

לצד ההסבר המדעי, קיימת מסורת מקומית, המייחסת את ייסוד העיר ואת שמה לדמות מקראית-קוראנית בשם לאהיג' בן סאם בן נוח אך אין לכך כל תיעוד או בכתבים המוקדמים.^[1]

מיקום וגאוגרפיה עריכה

לאהיג'אן שוכנת בצפון-מערב איראן, על המדרונות הצפוניים של רכס הרי אלבורז, בגובה ממוצע של כ-4 מטרים מתחת לפני הים. העיר ממוקמת כ-40 קילומטרים מזרחית לבירת המחוז רשת וכ-420 קילומטרים מצפון-מערב לבירה טהראן. הטופוגרפיה העירונית מתאפיינת בשילוב בין אזור מישורי נמוך לבין גבעות תלולות והבולטות שבהן: גבעת שייח' זאהד גילאני (Sheik Zahed Gilani) וגבעת באם-א-סבז (Bam-e Sabz). האקלים בעיר הוא אקלים סובטרופי לח, המתאפיין במשקעים רבים לאורך כל ימות השנה, דבר המאפשר תשתית חקלאית ענפה המבוססת על מטעי תה ושדות אורז.^[1]^[3]

היסטוריה עריכה

האזור שבו שוכנת לאהיג'אן היה מיושב עוד מתקופת הממלכות הקדומות של פרס, אך העיר זכתה למעמד פוליטי וכלכלי מרכזי החל מימי הביניים. במהלך המאה ה-10 והמאה ה-11, תחת שלטון השושלת הבויהיתובהמשך תחת שליטים מקומיים, הפכה לאהיג'אן לבירתה של שושלת קאר-קיה (אנ'), שושלת שיעיית זיידית ששלטה באזור מזרח גילאן. במהלך תקופה זו התבססה העיר כמרכז מסחרי ראשי על דרך המשי, ובמיוחד כמרכז לייצור וייצוא משי גולמי לאירופה ולמזרח הרחוק.^[4]

בשנת 1600, במהלך תהליך ריכוז הסמכויות של האימפריה הספווית, כבש עבאס שאה הראשון את מזרח גילאן, סיפח את לאהיג'אן ישירות לאימפריה הספווית וביטל את האוטונומיה המקומית של שושלת קאר-קיה. בתקופה השושלת הקאג'ארית, בשלהי המאה ה-19, חל מפנה בכלכלת העיר כאשר הנסיך כאשף א-סלטנה (אנ'), דיפלומט איראני ששימש כקונסול בהודו, הבריח 3,000 שיחי תה מאזור אסאם לאיראן ובשנת 1900 החל בגידולם השיטתי בלאהיג'אן, צעד שהפך את העיר למרכז תעשיית התה האיראנית.^[1]^[5]^[6]

אתרים עריכה

המוזיאון (היחיד באיראן) למלחמת העולם השנייה.^[7]

אקלים עריכה

אקלים בלאהיג'אן
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר	שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	11.7	11.9	15.2	18.4	22.9	26.6	28.5	29.1	25.2	21.5	16.5	13.3	20.1
טמפרטורה יומית ממוצעת (C°)	6.6	7.0	10.3	13.8	18.6	22.7	24.9	25.3	21.8	17.8	12.2	8.4	15.8
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	2.0	2.2	5.3	9.0	13.9	18.1	20.9	21.2	18.4	14.2	8.2	4.1	11.5
משקעים אטמוספיריים ממוצעים (מ"מ)	111.35	114.67	116.55	87.02	37.67	57.6	63.22	78.69	145.95	264.9	198.73	140.96	1417.3
ימי גשם ממוצעים (≥1 מ"מ)	8.9	9.8	10.8	12.2	10.6	6.8	8.8	9.8	14.8	15.1	12.9	10.3	130.8
ימי שלג ממוצעים (≥1 מ"מ)	0.9	2.2	0.6	0.0	0.0	0.0	0.0	0.0	0.0	0.0	0.2	0.1	4.0
לחות יחסית ממוצעת (%)	77.0	78.0	78.0	82.0	80.0	74.0	72.0	76.0	84.0	85.0	82.0	78.0	78.8
שעות שמש ממוצעות	110.8	83.7	100.2	111.7	162.1	197.7	196.5	192.4	133.6	126.7	106.7	101.4	1623.5

גלריה עריכה

Lahijan in winter

לאהיג'אן בחורף
The sidewalk around the Lahijan lake

המדרכה סביב אגם לאהיג'אן
Tea plantations at the outskirt hills of Lahijan

מטעי תה בפאתי הגבעות של לאהיג'אן

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לאהיג'אן בוויקישיתוף

סיור וידאו בלאהיג'אן (באנגלית)

הערות שוליים עריכה

^ ¹ ² ³ ⁴ LĀHIJĀN, Encyclopaedia Iranica (ב־English)
^ Lahijan - Wikitravel, wikitravel.org
^ Gīlān-e Gharb Climate, Weather By Month, Average Temperature (Iran) - Weather Spark, weatherspark.com (ב־English)
^ Matthee, Rudolph P, The politics of trade in Safavid Iran : silk for silver, 1600-1730, 1999, עמ' 121-117
^ KĀŠEF-AL-SALṬANA, Encyclopaedia Iranica (ב־English)
^ Tea tradition in Iran, Path of Cha, ‏2023-01-22 (ב־English)
^ Lahijan; Inside Iran's Only WWII Museum, iranpress.com (ב־English)

[:0-1] ¹ ² ³ ⁴ LĀHIJĀN, Encyclopaedia Iranica (ב־English)

[2] Lahijan - Wikitravel, wikitravel.org

[3] Gīlān-e Gharb Climate, Weather By Month, Average Temperature (Iran) - Weather Spark, weatherspark.com (ב־English)

[4] Matthee, Rudolph P, The politics of trade in Safavid Iran : silk for silver, 1600-1730, 1999, עמ' 121-117

[5] KĀŠEF-AL-SALṬANA, Encyclopaedia Iranica (ב־English)

[6] Tea tradition in Iran, Path of Cha, ‏2023-01-22 (ב־English)

[7] Lahijan; Inside Iran's Only WWII Museum, iranpress.com (ב־English)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]