Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

כתריאל שלמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
כתריאל פסח שלמון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:WikidataBind בשורה 22<includeonly></includeonly>: אין יישות בוויקינתונים.
שירות צבאי
השתייכות קובץ:Hahaganah.png ההגנה
הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
קובץ:Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
דרגה קפטן (צבא בריטניה) קפטן
אלוף-משנה  אלוף-משנה
19371946
19481957
תפקידים בשירות
  • מפקד גדוד נ"מ
  • נספח צה"ל בבריטניה
  • נספח צה"ל בארצות הברית וקנדה
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים נוספים

כתריאל פסח שלמון (סלומון; 1 בספטמבר 191416 במרץ 1967) היה קצין צה"ל בדרגת אלוף-משנה ודיפלומט ישראלי. שירת כנספח צה"ל בבריטניה ובארצות הברית וציר ישראל בדרום אפריקה וברומניה.

חייו עריכה

שלמון, בנו של אברהם סלומון, נולד בירושלים. הוא נכדו של יוחנן דוד סלומון ונינו של יואל משה סלומון. למד בגימנסיה העברית "הרצליה", ובשנים 1933 עד 1937 למד בבית הספר לכלכלה של לונדון. בשובו לישראל מונה לעוזרו של פנחס רוטנברג בחברת החשמל לארץ ישראל. במהלך תפקידו הצטרף לארגון ההגנה והיה איש הקשר להקמת פלוגה של הפו"ש שתפקידה להגן על מתקני ועובדי החברה. במלחמת העולם השנייה התנדב לשרת בצבא הבריטי, שובץ בחיל התובלה המלכותי, שירת בפלוגת ההובלה 178 ובפלוגת ההובלה 468, לאחר מכן שירת ביחידת תותחנים של הצבא הבריטי והשתחרר בדרגת קפטן. היה מחברי "החבורה" שעסקה באיתור וסיוע לפליטים יהודים ובההעפלה.

לאחר המלחמה חזר לעבודתו בחברת חשמל, ב-1947 מונה למנהל חברת "קרת", החברה לשיכון ולמשכנתאות. במלחמת העצמאות שירת כמפקד גדוד נ"מ בחיל התותחנים, במאי 1948 נפצע כשרכבו עלה על מוקש והוא נפצע ברגלו. הוא מונה ליועץ הכספי לרמטכ"ל. השתחרר ב-1949 ומונה למנהל חברת המלח. בפברואר 1950 חזר לשירות הקבע בצה"ל ומונה לנספח צה"ל הראשון בבריטניה ומאוקטובר 1951 גם בסקנדינביה. היה איש אמונם של נחמיה ארגוב ודוד בן-גוריון, שראה בו "עילוי".[1][2] ב-1951 הציע שלמון לבן-גוריון לבצע "פוטש" בשלטון ולפזר את הכנסת.[3] ב-1954 מונה לנספח צה"ל בארצות הברית ובקנדה ושירת בתפקיד זה במהלך מלחמת סיני. השתחרר מצה"ל ב-1957.

לאחר שחרורו עבד במשרד האוצר, באוגוסט 1959 הצטרף למשרד החוץ, שירת כציר בדרום אפריקה, במרץ 1961 מונה לציר ברומניה, הגיש את כתב האמנתו באפריל,[4] תפקיד שמילא עד 1963. שימש ראש מחלקת קליטה במפא"י. לאחר מכן עסק בהשקעות.

נהרג בתאונת דרכים ב-1967 באיטליה, שם שהה במסגרת פיתוח תעשיית תרכיזים מפרי הדר. נקבר בהר המנוחות בירושלים. הותיר אחריו בן ובת: אילון וגוני.

אילן יוחסין משפחת פרוש עריכה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפתלי צבי פרוש
 
לאה פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שלמה זלמן פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
גרשון פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
נפתלי צבי
פרוש-גליקמן
 
עקיבה פרוש
 
אהרן יעקב פרוש
 
אליהו נחום פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יוחנן דוד סלומון
 
 
 
 
הרב חיים יהודה לייב
אוירבך
 
שינא גיטל
 
מנחם
מנדל פרוש
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה פרוש
 
מרדכי ליבר פרוש
 
זונדל קרויזר
 
בנימין זאב חשין
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב שמואל קלמן מירסקי
 
אברהם סלומון
 
נפתלי סלומון
 
המשך ענף זה ראו:
עץ חיים יהודה לייב אוירבך
 
מרדכי ליבר פרוש
 
ירוחם פישל קרלנשטיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם פרוש
 
חיים קמיל
 
דוד חשין
 
רבי אליעזר אייכלר
 
הרב נחמן
י. יגלניק
 
הרב מנחם
וילהלם
 
שרהכתריאל שלמוןיוחנן דוד סלומוןמשה מנדלבאום
 
שלום חיים פרוש
 
רבי דב צבי
קרלנשטיין
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מאיר פרוש
 
אשר טננבוים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
הרב ניסן
דוד קיוואק
 
הרב נחמיה
וילהלם
 
אהוד חבצלת
 
 
 
 
 
אברהם שינדלר
 
 
 
 
 
הרב משה שמידע
 
הרב ברוך
מרדכי אטינגר
 
 
 
 
 
ישראל פרוש
 


קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ שבתי טבת, קלב"ן - על מה נפל דוד בן-גוריון ?, הוצאת איש-דור, 1992, עמ' 248-252
  2. ^ אייל כפכפי, לבון אנטי-משיח, הוצאת עם עובד, 1998, עמ' 202
  3. ^ עמוס כרמל, הכל פוליטי, הוצאת דביר עמ' 889
  4. ^ ROMANIA – ISRAEL Diplomatic documents vol. 1 1948-1969