כלכלת הדונאט
פעולות נוספות
| קישורים חיצוניים | |
|---|---|
| מסת"ב | {{#property:P212}} |
| הספרייה הלאומית | {{#property:P3959}} |
כלכלת הדונאט (באנגלית: Doughnut Economics: Seven Ways to Think Like a 21st-Century Economist) הוא ספר מאת הכלכלנית הבריטית קייט ריוורת' שראה אור בשנת 2017[1]. הספר מציע מסגרת חלופית לחשיבה כלכלית במאה ה־21, המבוססת על מודל ה"דונאט": עיגול חיצוני המייצג את גבולות המערכות האקולוגיות והמשאבים הסביבתיים של כדור הארץ, ועיגול פנימי המייצג את צורכי האדם החיוניים לרווחה אנושית, כגון בריאות, חינוך, שוויון בין המינים וצדק חברתי כפי שסוכמו ביעדים לפיתוח בר קיימא של האו"ם . הספר תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת רדיקל בשנת 2023[1].
על פי ריוורת', המטרה הכלכלית המרכזית צריכה להיות שמירה על פעילות אנושית בתוך "מרחב בטוח וצודק לאנושות" – בין שני גבולות אלו. הספר מבקר את הדגש המסורתי של הכלכלה הנאו־קלאסית על צמיחה כלכלית מתמדת, וקורא לחשיבה מחודשת על תפקידה של כלכלה בהבטחת קיימות סביבתית, שוויון חברתי ורווחה לכלל בני האדם[1].
הספר זכה להשפעה ניכרת בשיח הציבורי, האקדמי והפוליטי, ותורגם לשפות רבות. הוא משמש בסיס לדיונים בנושאי מדיניות ציבורית, כלכלה בת קיימא וכלכלה התנהגותית, ונחשב לאחת התרומות הבולטות לדיון הגלובלי על מעבר לכלכלה צודקת ובת קיימא.
מודל הדונאט עריכה
מודל הדונאט (Doughnut Model) פותח על ידי קייט ריוורת' ומציע מסגרת לחשיבה כלכלית בת-קיימא במאה ה־21. המודל מורכב משני מעגלים בעלי מרכז משותף:
הטבעת הפנימית – יסודות חברתיים עריכה
הטבעת הפנימית מייצגת את צורכי האדם החיוניים לרווחה אנושית, כולל בריאות, חינוך, שוויון מגדרי, דיור, תזונה וצדק חברתי. חוסר עמידה ביסודות אלו פירושו עוני, מחסור וחוסר צדק חברתי. יסודות אלו משקפים את היעדים המרכזיים של SDGs של האו"ם.
הטבעת החיצונית – גבולות הפלנטה עריכה
הטבעת החיצונית מייצגת את גבולות הסביבה שהחברה האנושית חייבת לכבד כדי לשמור על יציבות מערכות החיים של כדור הארץ, כפי שנקבעו במאמרי גבולות פלנטריים החל משנת 2009. גבולות אלו כוללים מניעת שינויי אקלים, מניעת אובדן מגוון ביולוגי, מניעת זיהום מים ואוויר, הימנעות מדלדול משאבי טבע וסחף של אדמות חקלאיות. חציית גבולות אלו עלולה להוביל לקריסה אקולוגית.
המרחב שבין הטבעות – "מרחב בטוח וצודק לאנושות" עריכה
המרחב שבין שתי הטבעות מוגדר כאזור האידיאלי לפעילות אנושית: לפי ריוורת' חברה אנושית משגשגת יכולה להתקיים כאן מבלי לגרום נזק סביבתי משמעותי וללא מחסור חברתי. מודל הדונאט מחליף את המטרה המסורתית של צמיחה כלכלית אינסופית ביעד של שגשוג בתוך איזון בין חברה וסביבה.
המודל משמש כלי חזותי ומושגי למדיניות כלכלית, סביבתית וחברתית, ומסייע למדינות, עיריות וחברות לחשוב על פיתוח שמבוסס על קיימות ושוויון.
תוכן הספר עריכה
מי רוצה להיות כלכלן? עריכה
מתוך תסכולי הסטודנטים שאינם מוצאים תשובות בקורסים שהם לומדים, מספרת ריוורת' על חוויותיה – מהאוניברסיטה, דרך עבודתה בזמביה, ועד כתיבת דו"ח הפיתוח האנושי באו"ם. היא מתארת את החלטתה להתחיל לבחון את הכלכלה דרך יעדיה ולא דרך מנגנוניה, ומשקפת גם על כוחן של תמונות ודימויים.
שנו את היעד עריכה
בסוף שנות ה־50 הפכה צמיחת התוצר ליעד המרכזי של מדיניות כלכלית במדינות התעשייה, כשהמושג "תועלת" במרכז. מדד התוצר המקומי הגולמי נבחר לייצג יעד זה, אף על פי שהוא מציג תמונה חלקית מאוד. כלכלנים בכירים, בהם אמרטיה סן וג'וזף סטיגליץ, טענו כי "מי שמנסים להכווין את הכלכלה ואת החברה דומים לטייסים המנווטים ללא מצפן אמין". מודל הדונאט נועד לשמש מצפן כזה: הטבעת הפנימית כוללת 12 יסודות חברתיים המוגדרים כיעדי פיתוח בר-קיימא, והטבעת החיצונית כוללת 9 גבולות פלנטריים שזוהו על ידי מדעני מערכות כדור הארץ כתנאי ליציבות הפלנטה. כך מוחלפת המטרה הבלתי אפשרית של "צמיחה אינסופית" ביעד של שגשוג בתוך איזון.
ראו את התמונה הגדולה עריכה
הפרק משווה בין האג'נדה הנאו־ליברלית, שהתבססה על דיאגרמת הזרימה המעגלית של פול סמואלסון ועל חזון אגודת מון פלוורין (אנ') של מילטון פרידמן ופרידריך האייק, לבין הכלכלה המשולבת (Embedded Economy), הממקמת את הכלכלה בתוך החברה והעולם החי. הכלכלה, מודגש כאן, איננה מעגל סגור שבו זורם כסף אלא רחוב חד־סטרי של זרימת אנרגיה - שמגיע מהשמש ומתפזרת ביקום בצורת חום המוקרן מכדור הארץ. הכלכלה תלויה גם בתפקוד חברתי תקין, במשקי בית ובאלמנטים שאינם מתוגמלים, ובמשאבים המשותפים שאלינור אוסטרום הצילה מראיית כ"טרגדיה של כר המרעה הציבורי".
טפחו את טבע האדם עריכה
"האדם הכלכלי הרציונלי" היה דימוי שטווה אדם סמית, ונשען על דמות בודדה, מחושבת, תחרותית ובלתי־שבעה. הדימוי עוצב מחדש על ידי ג'ון סטיוארט מיל, פותח על ידי ויליאם סטנלי ג'בונס, והפך לקריקטורה אצל פרנק נייט (מייסד אסכולת שיקגו), שהעניק לו ידע מושלם וצפייה עתידית מושלמת.
אולם בפועל, ריוורת' טוענת, האדם (הומו ספיינס) הוא המין השיתופי ביותר בכדור הארץ, והכלכלה מתפתחת מתוך תלות הדדית.
הבינו מערכות עריכה
מאז גרף ההיצע והביקוש של אלפרד מרשל בשנות ה-70 של המאה ה-19 כלכלנים מעדיפים משוואות פשוטות כדי להסביר רעיונות. המשבר הכלכלי העולמי של 2008 עורר פיתוח של מודלים דינמיים חדשים, והעלה צורך אצל כלכלנים רבים בפיתוח בכלכלה אתית יותר.
עצבו להפצה הוגנת עריכה
תומא פיקטי ערער על האופטימיות של עקומת קוזנץ, שהציעה כי אי-שוויון כלכלי ייפתר מאליו עם עליית השפע. מכאן עלו לדיון מחודש סוגיות כגון מיסוי פרוגרסיבי, מס על ערך קרקע, וכן השלכות המהפכה הדיגיטלית, רובוטיקה, קניין רוחני והשפעתן על הדרום הגלובלי.
צרו כדי לשקם עריכה
העובדה שכלכלות מתועשות פתרו (לפחות חלקית) בעיות זיהום שבעולם המתפתח הובילה כלכלנים לחשוב שזה תהליך טבעי ובלתי נמנע – ולהקל ראש במחקרים כמו גבולות לצמיחה. מערכות תעשייתיות נבנו סביב מודל של "חציבה–ייצור–שימוש–השלכה". הכלכלה פיתחה מנגנונים של מכסות, מיסים ותמחור מדורג כדי למתן בעיות אלו, אך חברות לוביסטיות פעלו נגדם בעוצמה.
היו אגנוסטיים לגבי צמיחה עריכה
אף על פי שצמיחה בלתי מוגבלת היא הנחת יסוד של הכלכלה המודרנית, נדיר למצוא גרף מעריכי בספרי לימוד לכלכלה. מודל "חמשת שלבי הצמיחה" של וולט ויטמן רוסטו דימה מסע מטוס שמגיע לשלב החמישי – "עידן הצריכה ההמונית" – אך נותר תלוי באוויר ללא נקודת נחיתה. בפועל, מערכות טבעיות נוטות לעקוב אחר עקומת S כאשר נישה מתמלאת. קשה לחזות נקודת נחיתה לצמיחה שתתאים ל"תלות הכלכלית בצמיחה". רעיונות שונים נבחנים, ובהם כלכלת מצב יציב (Steady-state economy), מטבעות עם "דמי החזקה" (demurrage currency) ופרישה מתרבות הצרכנות.
כולנו כלכלנים עכשיו עריכה
לפי ריוורת' "המשימה של המאה ה־21 ברורה: ליצור כלכלות שמקדמות שגשוג אנושי בתוך מארג חיים משגשג, כך שנוכל לפרוח בתוך המרחב הבטוח והצודק של הדונאט."[1]