כביש 44
פעולות נוספות
| מחלף נשרים: מבט דרומה מכביש 431 לעבר כביש 44 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| כינוי |
"כביש הגבורה" (החצי הראשון) "דרך השבעה" (בין חולון לצריפין) "דרך החשמונאים" (מצומת הקרח עד לכניסה לרחוב החשמל בלוד) |
| סיווג | כביש ארצי |
| ציר | כביש אורך |
| אורך | 39.1 ק"מ |
| מיקום | |
| ערים ראשיות | חולון, ראשון לציון, אזור, בית דגן, רמלה, לוד |
| נקודת התחלה | מחלף חולון |
| נקודת סיום | מחלף שמשון |
| מזהים לא נמצאו עבור מידע חיצוני. | |
כביש 44 הוא כביש אורך בישראל, המחבר בין מחלף שמשון הסמוך לאשתאול ובין מחלף חולון בצפונה של חולון. אורכו הכולל של הכביש 39 קילומטרים. הכביש חוצה את העיר רמלה וחולף בסמוך לבאר יעקב, ראשון לציון, כפר חב"ד ובית דגן. הכביש גם עובר בגבול בין אזור לחולון. מרמלה עד מחלף חולון יש קטעים רבים העוברים בשטח בנוי.
המשך הדרך ממחלף חולון מערבה נקרא דרך בן צבי המסתיימת ביפו. בהמשך מתפצל התוואי: הראשון מוביל ליפו העתיקה דרך רחוב עולי ציון, והשני דרך רחוב יהודה הימית מתחת לגשר ישירות לנמל יפו. קטע הכביש לנמל דרך יהודה הימית היה הכביש הראשי שהוביל לנמל יפו עד לסגירת הנמל בשנת 1965.
כביש 44 הוא כביש אלכסוני שהמרחק שהוא עובר בכיוון צפון-דרום גדול בכ-20% מהמרחק בכיוון מזרח-מערב, ועל כן הוא מסווג ככביש אורך ומספרו זוגי. סיווג זה עלול לבלבל מכיוון שבגלל המרחק שהוא עובר בכיוון מזרח-מערב הוא נפגש עם כבישי אורך רבים (שגם מספרם זוגי) בהם כביש 4 וכביש 412, כביש 40 וכביש 38.
היסטוריה עריכה
קטע צפוני מערבי עריכה
הקטע הצפון מערבי של הכביש, ממחלף חולון עד מחלף השבעה, היה חלק מהדרך הראשית מיפו לירושלים עוד בימי המנדט הבריטי, ונקרא אז, וגם בראשית ימי מדינת ישראל, "כביש ירושלים"[1]. בשנת 1961 הוסב שם הקטע ל"דרך השבעה" על שם שבעת הנוטרים שנפלו בסמוך לעיירה הערבית יאזור שהכביש עבר דרכה[2].
עם פרוץ מלחמת העצמאות רבו ההתקפות על כלי רכב יהודיים בכביש. שלטונות המנדט הבטיחו לאבטח את הכביש וראשי היישוב דרשו ממנה לעמוד בהתחייבות או לאפשר לארגון ההגנה לאבטח את הכביש[3].
בראשית ימי מדינת ישראל עבר הכביש דרך העיירה אזור. בתחילת 1963 הוחל בהרחבת הכביש לשני נתיבים בכל כיוון, וסלילת כביש עוקף לאזור, מדרום[4]. הכביש העוקף הושלם לקראת סוף 1964[5] ובאוקטובר 1965 חנך שר העבודה יגאל אלון רשת תאורה חדשה שהותקנה לכביש[6].
קטע דרומי מזרחי עריכה
חלקו המזרחי של הכביש, מצומת שמשון לצומת נחשון, נסלל כחלק מכביש הגבורה בספטמבר-אוקטובר 1948 במטרה שישמש כדרך הראשית לירושלים במקום כביש 424 שנחסם על ידי הלגיון הערבי בלטרון.
החלק המרכזי מצומת נחשון לרמלה נסלל מאוקטובר 1949[7] ונפתח לתנועה בספטמבר 1950. אורך הקטע היה 12.5 קילומטר ורוחבו 6.5 מטר, מתוכם 5 קילומטר מכוסים באספלט[8]. התנועה לירושלים עברה על כביש 44 עד למלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה חודשה התנועה בכביש 424 ועיקר התנועה לירושלים עברה בכביש זה, עד פתיחת כביש 1.
מחלפים וצמתים לאורך הכביש עריכה
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- מיכאל יעקובסון, חלון אחורי, סיבוב בתחנת האוטובוס הכי מוזרה, פברואר 2021
- אסתר זנדברג, מפלצות לא מתות, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2003 - על מבני תחנת אוטובוס בכביש 44
- צילום נסיעה בכביש 44 מצומת שמשון לצומת נחשון
- צילום נסיעה בכביש 44 מצומת נחשון לצומת רמלוד
- צילום נסיעה בכביש 44 מצומת רמלוד למחלף חולון
- כביש 44 ישודרג בהשקעה של 2 מיליארד שקל, באתר פןרט2פורט, 29 ביולי 2025
הערות שוליים עריכה
- ^ א. ומ. תלמי, ישראל דרכים ויישובים, 1960, עמ' 53-55
- ^ א. פלג, אזור מעלה זכר השבעה שנפלו בהגנת הדרך לבירה, מעריב, 30 בינואר 1961
- ^ הבטחון מסתאב והולך - היכן אמצעי הממשלה, דבר, 29 בדצמבר 1947
- ^ יורחב כביש ירושלים - ת"א בין אזור והצטלבות חולון, מעריב, 5 בפברואר 1963
- ^ דן מירקין, המלחמה על כביש הנקניק, חרות, 16 באוקטובר 1964
- ^ רשת תאורה חדשה נחנכה בכביש תל אביב אזור, דבר, 8 באוקטובר 1965
- ^ מערכת כבישים חדשה תקצר את המרחקים, על המשמר, 20 באוקטובר 1949
- ^ כביש רמלה - הגבורה ייפתח לתנועה ביום ו', דבר, 30 באוגוסט 1950
