ישראל שילוני
פעולות נוספות
| לידה | 23 בינואר 1901 |
|---|---|
| פטירה | 2 בפברואר 1996 (בגיל 95) |
-he.svg){kind=link}
ישראל שילוני (23 בינואר 1901 – 2 בפברואר 1996) היה מייסד המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית. שילוני היה פעיל בשימור ההיסטוריה והתרבות של יהדות גרמניה, ובמיוחד של הקהילות היהודיות דוברות הגרמנית בארץ ישראל ובאירופה.
ביוגרפיה עריכה
ישראל שילוני נולד בגרמניה בשם הנס הרברט המרשטיין. הוא גדל בסביבה יהודית דוברת גרמנית לתרבות הגרמנית המסורתית.
ב-1934 היה שילוני בין מייסדי בית הספר היהודי בבון שבגרמניה,[1] מוסד שהוקם במטרה לשמר את החינוך היהודי והתרבותי בקרב תלמידים יהודים, במיוחד בתקופה שבה האווירה במדינה הפכה להיות יותר עוינת כלפי יהודים. בית הספר שימש כמרכז חינוכי עבור הדור הצעיר, ועסק בהוראת יהדות, היסטוריה ותרבות יהודית, והמשיך לפעול זמן מה לאחר עליית הנאצים לשלטון.
בסוף שנות ה-30, לאחר עליית השלטון הנאצי בגרמניה, נעצר שילוני מספר פעמים והושם במחנה הריכוז זקסנהאוזן. סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה, הצליח שילוני לברוח לבריטניה אך הושם במעצר, לצד אלפי יהודים נוספים שביקשו להגר לבריטניה, בשל חששם של הבריטים כי היהודים שנמלטו מגרמניה בעלי נתינות גרמנית ויהוו סיכון ביטחוני לבריטניה.[2] שילוני נשלח לאוסטרליה ב-14 ביולי 1940, על סיפון האונייה "דונירה", שם שהה מספר שנים. שילוני שוחרר בשלב מאוחר יותר, התגייס לצבא הבריטי והצליח להעפיל כך לארץ ישראל. בישראל שימש כמנהל בית ספר בתל אביב שם הכיר את אשתו השנייה מרים, ולאחר מכן עברו השניים להתגורר בקיבוץ בית זרע. בשנות ה-60, עברו השניים לנהריה שם הקים את "מוזיאון היקים" שהפך לימים למוזיאון ליהדות דוברת גרמנית.
הקמת המוזיאון עריכה
בסוף שנות ה-60 יזם שילוני את הקמת "המוזיאון ליהדות דוברת גרמנית" בנהריה,[3] שהיה למוסד התרבותי המרכזי לשימור זכרונות ומורשת יהודי גרמניה. במשך עשרות שנים, אסף שילוני מסמכים, תצלומים, חפצים ותמונות המתארות את תולדות היהדות הדוברת גרמנית. המוזיאון נפתח בבניין עיריית נהריה ובהמשך עבר למגדל תפן. בימיו של המוזיאון בנהריה, הדריך שילוני את באי המוזיאון. עם השנים גדלה כמות המבקרים והמוזיאון עבר לתפן, הוחלפה ההדרכה בעל פה בכתוביות וקטעי וידאו של הסברים וראיונות שנערכו עמו, שהוצגו במוזיאון, בהם גם הסרט התיעודי "לעצור את הזמן החולף"[4] המגולל את סיפור חייו של שילוני ואת הקמת המוזיאון.
שילוני בחר להציג את תולדות יהדות גרמניה תוך התמקדות בחיי הקהילה הדוברת גרמנית, "את היש ולא את האין", ונמנע מצילומי זוועות של השואה, מתוך רצון להנציח את תרבותם ותרומתם של יהודי גרמניה, ולא רק את חורבן הקהילות.[5]
ב 28.10.2025 נפתח מחדש המוזיאון במשכנו החדש במוזיאון הכט בחיפה.[6]
תרומתו האקדמית והחינוכית עריכה
לצד עבודתו המוזיאונית, תרם שילוני למחקר בתחום יהדות גרמניה וההיסטוריה של היקים. שילוני שימש כמורה ומרצה בחוגים אקדמיים ובאירועים ציבוריים.
הערות שוליים עריכה
- ^ הארכיון לשימור המורשת וההיסטוריה של היהדות הדוברת-גרמנית בישראל (ארכיון הייקים). אוסף משפחת שילוני., בית הספר היהודי בבון, באתר הארכיון הלאומי - אתר הספרייה הלאומית
- ^ תלמה שילוני, אפשרי ובלתי אפשרי : זיכרונות / ישראל שילוני, מגדל תפן: תפן - המוזיאון הפתוח, הגן הטכנולוגי, תשנ"ח 1998, עמ' 9-15
- ^ ראו: מרכז מורשת הייקים, באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה
- ^ קובץ:YouTube full-color icon (2017).svg לעצור את הזמן החולף, סרטון באתר יוטיוב
- ^ עמק ניוז, השואה מזווית אחרת: כיצד נספר להם את זה, באתר חדשות העמק, 1.5.2019
- ^ ריקי לוין, אוצרות הייקים נחשפים מחדש: מוזיאון הייקים נפתח לקהל בחיפה • 23.12.25, באתר חי פֹּה - תאגיד החדשות של חיפה והסביבה, 2025-12-14
.svg){kind=link}