Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

ישראל לרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
ישראל לרמן
ישראל לרמן, ספטמבר 2014
ישראל לרמן, ספטמבר 2014
פטירה קריית טבעון, ישראל
תקופת פעילות 1965–2018 (כ־53 שנים)
קובץ:Israel Lerman in the Jewish Brigade Group.jpg
לרמן במדי הבריגדה היהודית בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
קובץ:Israel Lerman 1.jpg
לרמן בביתו ברמת אפעל, קורא במחברת המחקר שלו אשר בה כתב את המידע שאסף לכתיבת הספר "המלט ויוצריו נשר ביובלו" שיצא בשנת 1976 (ספטמבר 2014)

ישראל לֶרמן (3 בספטמבר 1923 – 31 באוקטובר 2018) היה סופר ילדים ישראלי.

ביוגרפיה עריכה

לרמן נולד בשנת 1923 בעיר קוסוב שבפולין, בנם הבכור של צפורה ואפרים לרמן. אמו הייתה רופאת שיניים,[1] ואביו, שהיה מוסמך לרבנות, עבד כטכנאי שיניים.[2] הוא נקרא על שם סבו, הרב ישראל לרמן, שהיה אב"ד קוסוב. ב-1925, כשהיה בן שנתיים, עלה לארץ ישראל עם משפחתו. בארץ נולדו שני אחיו, דוד וחגי (נפטר בגיל 19 מפציעה בקרב על גבעת הרדאר).[3] תחילה התגוררה המשפחה בעכו, והוריו עסקו ברפואת שיניים. בשנת 1929, בעקבות מאורעות תרפ"ט, עברה המשפחה להתגורר בנשר, שם שימש אביו פועל במפעל המלט.

לרמן גדל והתחנך בנשר, ואת לימודיו היסודיים למד בבית הספר לילדי העובדים ביישוב. לימודים תיכוניים למד בחיפה בגימנסיה ביאליק שבשכונת הדר הכרמל, ובשנת לימודיו האחרונה יצא להכשרה בקיבוץ אשדות יעקב, שם הכיר את חברתו, שלימים הפכה לאשתו. ב-1942, במלחמת העולם השנייה, התנדב לבריגדה היהודית של הצבא הבריטי. ב-1946 היה בין מייסדי רמות נפתלי. לאחר שנה חזר לנשר וגר בבית הוריו, ששכן ליד בית הכנסת הגדול (כיום דרך השלום). הוא החל לעבוד בבית החרושת נשר בתפקידים שונים. במלחמת העצמאות התגייס לגדוד 23 של חטיבת כרמלי, ולחם בין היתר בקרב על ג'נין. לאחר המלחמה השתקע עם משפחתו בקריית טבעון, והמשיך לעבוד בבית החרושת למלט בנשר עד לפרישתו לגמלאות. היה גם חבר ועד העובדים של נשר, והוציא את הביטאון של המפעל.

לרמן נפטר ב-31 באוקטובר 2018, ונקבר בקריית טבעון.

יצירתו עריכה

קובץ:Israel Lerman grave.jpg
קברו של ישראל לרמן ושל אשתו מרים בבית הקברות בקריית טבעון.

לרמן עסק כל ימיו בכתיבה. בשלב מסוים נוכח שהוא חי בתקופה של שינויים גדולים והיה עד למאורעות גדולים ששינו את פני המדינה, והגיע למסקנה שכדאי לתעד אותם בספריו. על פי עדותו, את ספרו הראשון, כל השבט הזה, שהכיל בתחילה 600 עמודים, ייעד מלכתחילה למבוגרים. כתב היד נשלח לספריית פועלים אך נדחה על ידיה. כעבור זמן עבר לרמן שוב על ספרו, וסבר שיש מקום לפרסמו. הוא שלח אותו להוצאת עם עובד. הספר הגיע לידי ט. כרמי, ששימש אז עורך ספרות הילדים בהוצאה, וזה ביקש לפרסמו כספר ילדים דווקא, ולאור זאת קבע כי יש לקצרו. לאחר עבודת עריכה, יצא הספר במתכונתו הנוכחית בשנת 1966. לדברי לרמן, כל מה שקוצץ והוצא מהספר הראשון יצא לאחר מכן בשלושה ספרי המשך שעסקו בילדותו בנשר: יורים על השכונה או: אסור לאכול חמאה אוסטרלית, דרבנות ליגאל והמורה שלנו חברה'מן. בראיונות עמו סיפר שישנם בסדרה פרטים רבים ששינה מעט (מספר הילדים במשפחתו, שמות הדמויות ועוד), אך שהבסיס העיקרי המתואר בסדרה, וכן חלק גדול מהפרטים שבה, הם תיעוד נאמן לאירועים ולתקופה כפי שהיו.

פרסים עריכה

ספריו עריכה

  • כל השבט הזה; ציורים מאת אורה איתן, תל אביב: עם עובד ("ספריית דן חסכן"), תשכ"ו. (מהדורה חדשה: תל אביב: עם עובד, תשנ"ה 1994) (על זיכרונות ילדותו בשכונת הצריפים של נשר) (175 עמודים)
  • דרבנות ליגאל; ציורים מאת אורה איתן, תל אביב: עם עובד ("ספריית דן חסכן"), תשכ"ח. (על זיכרונות ילדותו בשכונת הצריפים של נשר) (131 עמודים)
  • כל זאת ואף כרמלה: רומן, תל אביב: מחברות לספרות, תשכ"ח.
  • יורים על השכונה: או, אסור לאכול חמאה אוסטרלית; ציורים מאת אורה איתן, תל אביב: עם עובד ("ספריית דן חסכן"), תשכ"ט.[4] (על זיכרונות ילדותו בשכונת הצריפים של נשר)
  • המכונית של ירון; ציירה: הדס בר יוסף, תל אביב: י. שרברק, תשל"ג 1972.
  • המורה שלנו חברה'מן; רישומים מאת גיורא כרמי, תל אביב: עם עובד ("ספריית דן חסכן"), תשל"ד. (על זיכרונות ילדותו בשכונת הצריפים של נשר)
  • בנימין והכלב האדום; [רישומים ועטיפה מאת אורה איתן], תל אביב: עם עובד ("ספריית דן חסכן"), תשל"ה.[5]
  • קיץ של צוענים; ציורים ועטיפה: אורה איתן, תל אביב: עם עובד ("ספריית דן חסכן"), תשל"ח 1977. (על זיכרונות ילדותו בשכונת הצריפים של נשר)
  • אל מעבר שהירה; ציירה: יפה טלרק, תל אביב: מ. מזרחי ("מועדון הספר הטוב לבני הנעורים"), 1979.
  • הלילה קצר, גבעתיים: מסדה (ספריית קיפוד), 1983.
  • הדגל: הרפתקת הגדוד השני, תל אביב: הקיבוץ המאוחד ("סדרת לוחמים ע"ש יגאל אלון"), תשמ"ה. (על מלחמת העולם השנייה)
  • כן אוהבת לא אוהבת; איורים: אורה איתן, גבעתיים: מסדה, 1987.
  • הילד מגדת הנחל, ראשון לציון: מסדה, 1992. (על זיכרונות ילדותו בשכונת הצריפים של נשר) (118 עמודים)
  • רוצה להיות אמא; ציורים: כרמי גל, ראשון לציון: מסדה, 1992.
  • הקרב על המצודה, תל אביב: אופיר ("עלילות כוח המגן"), תשנ"ב 1992.
  • החוליה מכה שנית: סיפורה של חוליית החבלה הימית, תל אביב: אופיר ("עלילות כוח המגן"), תשנ"ג 1992. (על הקומנדו הימי במלחמת העצמאות)
  • מלכת הכיתה, תל אביב: תג, תשנ"ד 1994.
  • שיגעון של זמן, תל אביב: תג, תשנ"ה 1995. ("על ההקמה ההיסטורית של נשר")
  • גשר מול ירדן; אחרית דבר: מאיר פעיל ואברהם זהר, תל אביב: תג ("עלילות כוח המגן"), תשנ"ו 1996.
  • עורב אפור; אייר: יואב בז'רנו, קריית גת: דני ספרים, 1997.
  • רומן זבל, תל אביב: חלונות, תש"ס 1999. (רומן)

לקריאה נוספת עריכה

  • מנחם רגב, "סופר ומספר 'בכל השבט הזה' בספרו של ישראל לרמן", ספרות ילדים ונוער 11, ד (תשמ"ה), עמ' 27–32 (נדפס שוב בספרו תחושתו של אדם המתגנב אל ילדותו: אסופת מאמרים על ספרות ילדים ונוער, ירושלים: כרמל, תשס"ב).

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל לרמן בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ עליה ראו מתתיהו מנדל, לזכר נעדרים | ד"ר צפורה לרמן, דבר, 23 בנובמבר 1964
  2. ^ עוד על אביו ראו מתתיהו מנדל, לזכר נעדרים | אפרים לרמן, דבר, 4 ביולי 1960 (במלאת עשור למותו).
  3. ^ חגי לרמן; חגי לרמן, באתר הפלמ"ח באתר הפלמ"ח.
  4. ^ שולמית לפיד, ספרות ילדים ונוער | ספר שלישי בסדרה, מעריב, טור 2, 24 באוקטובר 1969.
  5. ^ אוריאל אופק, ספרים לילדים ולנוער | מי יציל את 'תקילה', דבר, 29 באוגוסט 1975
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=ישראל_לרמן&oldid=140809"