ירושלים (ז'רום)

ירושלים

נתונים על היצירה
מיקום	{{#property:P276}}

ירושלים הוא ציור שמן על בד מ-1867 שצייר האמן הצרפתי ז'אן-לאון ז'רום. היצירה מציגה סצנה דרמטית מעולם האמנות הדתית־היסטורית, המתארת את הרגעים שאחרי צליבתו של ישו. הציור נחשב לנקודת מפנה ביצירתו של ז'רום ולביטוי יוצא דופן של חדשנות איקונוגרפית במסגרת המסורת הנוצרית של המאה ה־19. הציור נמצא כיום באוסף הקבוע של מוזיאון ד'אורסה בפריז.

רקע והקשר היסטורי

לאחר תקופה שבה הציג בהרחבה נושאים אקזוטיים וחושניים מתוך הרפרטואר של הציור האוריינטליסטי, חזר ז'רום בציור זה לשאיפה המקורית שלו: עיסוק בהיסטוריה ובאמנות דתית. הציור נוצר בתקופה שבה חיפש ז'רום לחדש את המסורת של ציור דתי באמצעות גישה מודרנית, תוך שימת דגש על דיוק ארכאולוגי וטופוגרפי. הגישה הזו נבנתה לא רק על בסיס ידע תאורטי, אלא גם מתוך מסעות שערך האמן למזרח ולארץ הקודש.

השפעה מהותית על היצירה באה מספרו של ארנסט רנן Vie de Jésus ("חיי ישו"), שראה אור בשנת 1863. ספר זה השפיע רבות על האופן שבו יוצגו נושאים דתיים במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, וז'רום אימץ את התפיסה הריאליסטית שהוצגה בו. גישה זו מצאה ביטוי ביצירה הן בבחירת הרקע הגאוגרפי והן בדמותו האנושית של ישו כפי שהיא משתמעת מהציור.

תיאור היצירה

הציור מאופיין בשילוב בין תפיסה ריאליסטית לבין חדשנות קומפוזיציונית. בניגוד למסורת האיקונוגרפית של הצגת סצנת הצליבה עצמה, בוחר ז'רום להותיר את מרכז האירוע מחוץ לשדה הראייה של הצופה. במקום זאת, הוא מתמקד בהשפעה החזותית של הסצנה על הנוף הסובב.

במרכז התמונה נראה נוף קודר תחת שמיים אפלים. על פני הקרקע משתלשלות שלוש צלליות כהות, שנראות כצללים של צלבים. הצללים נמתחים לעבר הצופה ומסמנים באופן עקיף את הצליבה של ישו ושני הגנבים. הבחירה שלא להראות את הצליבה עצמה יוצרת מהלך ציורי חדשני המייצר דרמה מתוך מה שאינו נראה. זוהי אליפסה חזותית שמרמזת על האירוע תוך יצירת אפקט רגשי רב־עוצמה.

הנוף, כנהוג במסורת הקלאסית, תורם למשמעות הדרמטית של התמונה. אך מעבר לכך, ז'רום מציג כאן "חוץ־שדה" קולנועי מוקדם – אלמנט ויזואלי שטרם נראה באמנות התקופה. הפתרון הציורי שמצא לצורך עיצוב הסצנה הדתית מחדד את המסר של הציור וממחיש את עוצמתו הסמלית והרגשית.

ייתכן ובציור מוצגת גבעת גולגולתא מיד לאחר סיום הצליבה. הצופה אינו רואה את שלוש הצלבים עצמם, אלא את צללי שלושתם המוטלים על הקרקע תחת שמיים קודרים המאיימים בסערה. הדמויות שנטלו חלק באירוע – עדים, חיילים או מקורבים – נראות כשהן נסוגות לאיטן מהמקום. הנוף סביב מבטא תחושת כובד וסיום, אך גם אפשרות להתחדשות, בהתאם לשם היצירה – "הושלם". דרך פתרון קומפוזיציוני זה, מבטא ז'רום שבר חזותי ביחס למסורת האיקונוגרפית, אשר לרוב הציגה את הצליבה עצמה. הציור חותר ליצירת כוח דרמטי דרך אליפסה חזותית – תיאור של ההשלכות ולא של המעשה עצמו.

פרשנות

בבחירה להציג את צללי הצלבים בלבד, מתמקד ז'רום לא באלימות עצמה, אלא במשמעות ההיסטורית והרוחנית של המעשה. הקומפוזיציה מעבירה את תחושת הסיום, אך גם את הצל שמטיל האירוע על ההיסטוריה האנושית. במקום לעורר זעזוע, מזמין הציור את הצופה להתבוננות מופנמת ולחוויה של אור הבוקע מן האירוע הרוחני.

כפי שהעיר מבקר האמנות הנק רייטסמה, הצל המוטל מהצלב מרחיב את משמעותו של האירוע לאורך ההיסטוריה, ומספק מבט שונה על הסבל והמוות. כך, הציור מתפקד כמדיטציה חזותית על תקווה והמשכיות, המתבהרת רק דרך אור התחייה.

ביקורת ותגובות

למרות האיכות הטכנית הגבוהה של היצירה והחידוש שהיא מציגה בתחום הציור הדתי, ציור זה עורר ביקורת חריפה במיוחד בקרב מבקרי אמנות בני התקופה. המהלך האיקונוגרפי החריג – השמטת ייצוג ישיר של הצליבה – נחשב לשבירה של מוסכמות, וחלק מהמבקרים ראו בו חריגה בלתי מקובלת מהייצוגים הדתיים המסורתיים.

עם זאת, ניתן לראות ביצירה זו ניסיון להחיות את הכוח הרגשי של האמנות הדתית בדרכים חדשות. ז'רום, באמצעות טכניקה מוקפדת והשפעות מתקדמות של נאטורליזם ותיעוד מדויק, הצליח להציע תחליף מודרני למסורת הקלאסית וליצור דימוי חזק שלא באמצעות אובייקט ממשי, אלא באמצעות צללים.

השוואה ליצירות אחרות של ז'אן-לאון ז'רום

בציור ירושלים (1867) מציג ז'אן-לאון ז'רום גישה חזותית המזוהה עם יצירות אחרות שלו, שבהן נמנע האמן מלתאר את רגע האלימות עצמו, ובמקום זאת מתמקד בתיאור התוצאה או ההשלכות החזותיות והנפשיות של האירוע. שיטה זו ניכרת גם בציורים הוצאתו להורג של המרשל נה, הדו־קרב לאחר נשף המסכות ומותו של קיסר, אשר מתארים סצנות דרמטיות אך מתמקדים ברגע שלאחר המעשה. מבקרי אמנות השוו בין ציורים אלה לבין ירושלים, וראו בהם ביטוי לגישתו של ז'רום המבקשת לעורר הזדהות רגשית ומחשבה מוסרית באמצעות אלמנטים עקיפים, ולא באמצעות הצגת רגע השיא עצמו.

בציור ירושלים, שבו הצללים של שלושת הצלבים מוקרנים על פני האדמה, ממשיך ז'רום בגישה זו ומציג את אירוע הצליבה דרך השלכת האור והצל, תוך השמטה מכוונת של הדמויות המרכזיות. גם בציורים האחרים שצוינו בולט השימוש במתח שבין נוכחות להיעדר, ובהשפעה הרגשית שנוצרת מהצפייה במה שנותר לאחר המעשה. דרך זו מבדילה את ז'רום מאמנים אחרים שפעלו באותה תקופה, ובמיוחד מציבה את יצירתו בניגוד לגישות אימפרסיוניסטיות שהתמקדו ברגע החולף ובאפקטים של אור בלבד.

• הוצאתו להורג של המרשל נה, 1868
  הוצאתו להורג של המרשל נה, 1868
• הדו־קרב לאחר נשף המסכות
  הדו־קרב לאחר נשף המסכות
• מותו של קיסר
  מותו של קיסר

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|ירושלים]] בוויקישיתוף