יצחק לכמן
פעולות נוספות
| פרופיל ב-IMDb |
יצחק (איזאק) לכמן (בגרמנית: Isaak Lachmann; 13 במאי 1838 – 15 במאי 1900) היה חזן וחוקר חזנות, מורה ומחנך יהודי שפעל בגרמניה בסוף המאה ה־19. נודע כאחד מגדולי החוקרים והאוספים בני זמנו של מסורות החזנות בגרמניה ובפולין, ובעל חיבורו "עבודת ישראל", שנדפס בחלקו בשנת 1899.
ביוגרפיה עריכה
לכמן נולד בשנת 1838 בעיר דובנו, ליהושע והדוויג לכמן. בהיותו בן 11 התייתם מאביו ומאמו, וגדל בבית דודו.
בילדותו נודע כבעל קול סופרן מרשים. כאשר עבר בעירו החזן המפורסם "זלמן אומאנער", שמע את קולו, והצרפו מיד כמשורר במקהלתו. בהמשך שימש כמשורר אצל החזן פיצ'י אברס, ונסע עמו ברחבי רוסיה ופולין.
לאחר מכן המשיך לשמש כמשורר אצל החזן בצלאל שולזינגר. וממנו נסע לגרמניה כדי ללמוד נגינה בצורה מסודרת. בזמן שהותו שם נישא, ומאוחר יותר התקבל לשמש כחזן בעיר "בערנט". לאחר מכן כיהן כחזן בעיר סטולפ שבפומרניה (כיום סלופסק, פולין), שם למד גם את השפה הגרמנית.
כעבור ארבע שנים, נתקבל כחזן בעיר לויענברג, ושימש שם עד שנת 1873. באותה שנה עבר לעיר הירבן (כיום חלק מקרומבאך, בוואריה), שם השתקע ונותר עד סוף חייו. בהירבן שימש כחזן וכמורה לדת בקהילה המקומית, ועסק בחינוך והוראת הדת ובפיתוח ובשימור מסורת החזנות האשכנזית.
במהלך השנים פרסם מאמרים בעיתוני חזנות ויהדות, בהם "אידישער קאנטאר" ו־"עסטרייכישער אונגארישער קאנטאר".
יצירתו עריכה
לכמן היה חוקר נלהב ואספן של מסורות חזנות, במיוחד ממזרח אירופה (בעיקר סביב דובנה) ודרום גרמניה (בעיקר סביב הירבן). הוא ראה בנוסחים אלו כמדויקים והאותנטיים ביותר, ופעל לשימורם באמצעות מחקר, כתיבה, הוראה וליקוט ניגונים.
חיבורו העיקרי "עבודת ישראל" (גרמנית: "Awodath Jisroel") ביקש לשמר את מסורות החזנות של אשכנז, בעיקר אלו של מזרח אירופה (סביב דובנה) ודרום גרמניה (סביב הירבן), אותן ראה כנוסחים המדויקים ביותר. חלק ראשון של החיבור, שהוקדש לתפילות ימי החול, נדפס בשנת 1899 בהירבן.
התכתב עם הרב מרדכי הורוויץ.
משפחתו עריכה
לכמן נשא לאישה את וילהלמינה ("מינה") ווהלגמוט, ונולדו להם שמונה ילדים, ומהם:
- הדוויג לכמן, משוררת ומתרגמת, רעייתו של הפילוסוף והוגה הדעות האנרכיסט גוסטב לנדאואר.
לקריאה נוספת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- עבודת ישראל בהספרייה הלאומית
- יצחק לכמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)