יעקב פנקס
פעולות נוספות
אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך.
| ||
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
יעקב פנקס (1912 – 9 בנובמבר 2000) היה חבר ההגנה, סגן הקונסול הבריטי בחיפה, בעל תואר MBE של האימפריה הבריטית ובעל 5 מדליות משירותו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה.
תולדות חייו עריכה
פנקס נולד בסטניסלבוב (Stanislawow) שבגליציה שהייתה אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית. הוא היה האמצעי במשפחה בת שבעה ילדים, שהולידו מרים לבית גלאס ובצלאל פנקס. המשפחה הייתה בעלת עסקי נגרות, ציונית ודוברת עברית. בשנת 1925 החליטה המשפחה לעלות לארץ ישראל, שהייתה אז תחת שלטון המנדט הבריטי. המשפחה התיישבה בחיפה, שהייתה אז עיר נמל צעירה ומתפתחת ומעורבת אוכלוסיות, ופתחה נגרייה ברחוב אלנבי.
פנקס היה בן 12 כשעלה ארצה, והתערה במהרה בארץ. חייו התנהלו בין בית המשפחה ברחוב פרישמן בשכונת הדר לבין חוף הים והטבע הסובב את העיר. משפחת פנקס הייתה פעילה במגוון ענפי ספורט. הם טיילו בארץ רכובים על אופנועים, שחו, שיחקו כדור מים, שוטטו בהר הכרמל, והיו פעילים ב'אגודת 'דולפין' לשייט מפרשיות.
בשנות ה-30 של המאה ה-20, הצטרף יעקב לארגון ההגנה בחיפה. בעיר שהיו בה כבר אז אוכלוסיות גדולות של יהודים וערבים, היו מתחים בין קהילתיים הולכים וגוברים. באותה תקופה הייתה חיפה הנמל המרכזי, מוקד כלכלי חשוב ובעלת חשיבות אסטרטגית[1].
במהלך שנות ה-30 התחיל פנקס לעבוד בעבודה משרדית בחברת נפט בחיפה. היו אז שתי חברות נפט ולא ברור באיזו מהשתיים עבד.
בשנת 1935, בהיותו בן 23 וחצי, נסע פנקס לפולין כדי להציל את עמליה בת דודתו, בנישואים פיקטיביים, כדי שתוכל לעלות ארצה בעזרת 'סרטיפיקט'. בדרכונו היא רשומה כ-Mrs Amalia Pinkas.
זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, לאחר קריאת ההגנה[2] ליישוב היהודי בארץ ב־18 באוקטובר 1939[3], התגייס פנקס לצבא הבריטי. הוא הוצב בחיל ההנדסה המלכותי (Royal Engineers), עבר הכשרה בצריפין שנקראה אז סרפאנד, שובץ בפלוגה 738[4], שהייתה יחידת ההנדסה היהודית הראשונה Artizan work Coy.,R.E. 738 הפלוגה הזו עברה גיבוש בגדרה. יום אחד פגש פנקס את מרדכי לרנר[5] שהיה חקלאי, יזם ואיש ציבור, סוחב רדיו. הוא הציע לו את עזרתו וליווה אותו עד ביתו ושם הכיר את בתו של מרדכי לאה. היא הייתה אז רק בת 17 והוא היה בן 27. לימים היא הייתה לרעייתו. לאחר מכן הוצבה הפלוגה בחיפה, ולאחר אימונים והיערכות היא ירדה למצרים, ומשם נשלחה למדבר המערבי. שם פעלה הפלוגה במסגרת ההכנות לקראת קרב אל עלמיין,[4] תוך כדי ביצוע עבודות הנדסיות חיוניות, סלילת כבישים, הכשרת עמדות, פריסת קווי תקשורת והנחת מוקשים. קרב אל עלמיין באוקטובר 1942 היה נקודת מפנה חשובה ומשמעותית. הצבא הבריטי בפיקוד הגנרל מונטגומרי הצליח לבלום את כוחות רומל הגרמניים, והניצחון הביא לנסיגת כוחות הציר מצפון אפריקה. פלוגה 738 הייתה חלק חשוב בהכנות הלוגיסטיות וההנדסיות שעזרו לניצחון. משם המשיכה היחידה ללוב, קודם למרסא מטרוח ואחר לבנגאזי, שם סייעה בשיקום תשתיות, סלילת דרכים, והכנת מתקנים צבאיים באזורים שנכבשו מחדש על ידי הבריטים.
באוגוסט 1944 הועברה היחידה לזירה האיטלקית, שם שותפה במסע הלחימה הארוך צפונה – מבארי ועד ונציה. בין השאר עסקו בתיקון תשתיות, בנית גשרים ועוד, תוך כדי הפצצות בלתי פוסקות של הגרמנים. למזלם התמקמו בלידו בוונציה ונהנו גם מחיים יותר שקטים.
יחד עם עבודתם ההנדסית, סייעו אנשי היחידה גם לקהילה היהודית המקומית ועסקו בפעולות הומניטריות. הם טיפלו בפליטים ששרדו מחנות ריכוז, ארגנו חגיגות בחגים לבני הקהילות, וחלקם, וביניהם גם פנקס, השתתפו בפעולות של ארגון 'הבריחה'. במסגרת זו עזרו להעברת פליטים יהודיים בעזרת תחבולות שונות, הלבישו אותם במדי חיילים בריטיים, הסיעו אותם במשאיות צבאיות וציידו אותם בתעודות שחרור או זהות מזויפות, כדי לאפשר את תנועתם ולהצילם ממעצר או גירוש. פעולות שביצעו תוך סיכון עצמם ומתוך תחושת שליחות עמוקה לעמם.
לאחר כניעת גרמניה, הוענקו לחיילי הפלוגה אותות הערכה מטעם הצבא הבריטי, ולחלק מהחיילים אף ניתנו המלצות לאותות כבוד מהמלך ג'ורג' השישי. בינואר 1946, השתחרר פנקס בדרגת סמל משנה עם חמשה עיטורים רשמיים: 1939/45STAR, Africa Star[1] & 1st Army Clasp, Italy Star, Defence Medal, War Medal 1939/45. בשנת 1972 קיבל פנקס מכתב מ-Army Records Centre, המפרט את דרגתו, תקופת שירותו הצבאי, דרגת אופיו ופירוט המדליות שלו.
בשנת 1947 נישא ללאה לבית לרנר (נולדה בגדרה ב-1923, נפטרה בחיפה ב-2020). לאה הייתה אחות במקצועה, בוגרת בית הספר לאחיות של 'הדסה' בהר הצופים בירושלים.
במאי 1948 עם הכרזת המדינה פנקס, שעבד אז במשרד הממונה על המדינה, הגיש מועמדות לעבודה[3] בקונסוליה הבריטית בחיפה שברחוב לוקאס בעיר. ידיעתו את השפה האנגלית משירותו בצבא האנגלי אפשרה לו להתקבל למשרה במחלקת הוויזות במשכורת של 40 ליש"ט, סכום שנחשב מכובד למדי באותה התקופה. לדבריו, הוא לא חש בימי הצנע וכי עקב היותו היהודי היחיד בקונסוליה הוא נהנה מסוף שבוע ארוך במיוחד, משישי בצהריים עד יום ראשון[3].
בשנת 1959 התמנה פנקס לסגן הקונסול הבריטי (Vice Consul) על ידי וולטר מנינג, הקונסול הכללי דאז. אחד התפקידים שהוטלו עליו היה ניהול 'יום שביתת הנשק'[3] של מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה שנערך כל שנה בבית הקברות הצבאי הבריטי בחיפה.
עד לכינון היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לגרמניה ב-1965, ייצגה הקונסוליה הבריטית את גרמניה וטיפלה בכל העניינים הקונסולריים בין ישראל לגרמניה. התפקיד הוטל על פנקס. באותה עת החלו מכירות הנשק הגרמני לישראל, ונציגי הרכש של משרד הביטחון היו מופיעים אצלו בשבתות כדי להחתים את הדרכונים של השליחים. עם כינון יחסי ישראל גרמניה הוזמן פנקס לארוחה מיוחדת אצל השגריר הגרמני החדש רולף פאולס לאות הערכה והוקרה על שירותיו.
לאחר 27 שנים של עבודה בקונסוליה הבריטית, ב-10 במאי 1974 קיבל פנקס בנוכחות רעייתו לאה ובנותיהם דליה רוזנטראוב וארנה איזנמן, בטקס צנוע במעונו הרשמי של שגריר בריטניה דאז, W.B.J. Ledwige, תואר MBE-member of the Most Excellent Order of the British Empire[6] ותעודה שעליה חתומים המלכה אליזבת השנייה ובעלה הנסיך פיליפ[3].
פנקס המשיך לעבוד בביטחון בחברת אלביט[3] עוד כ־10 שנים, ופרש לפנסיה.
פנקס נפטר ב-9 בנובמבר 2000. הותיר אחריו את אשתו לאה, שתי בנות, חמישה נכדים וארבעה נינים.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 תמיר גורן, עינבר דרור לקס, תרגום: לאנגלית רנה מינקוף, שנות השלושים, בשירות הוד מלכותו, סיפורה של חיפה המנדטורית 1918–1947, חיפה: מוזיאוני חיפה, מוזיאון העיר חיפה, 2010, עמ' 10, מסת"ב 978-965-535-005-0. (בעברית, אנגלית)
- ^ התנדבות לצבא הבריטי, באתר ארגון מורשת ההגנה (בעברית, אנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 שלום גלדר, שלום גלדר מציג את יעקב פנקס המכונה יענק'לה, אלביטאון, חשיפה 45 כסלו תשמ"ב דצמבר 1981, 1981, עמ' 8-9
- ^ 1 2 פלוגה 738, באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחמת העולם ה-2
- ^ בנימין פוקס, אביבה הרשקו, שאול מייזליש, ואלה תולדות גדרה 1884–2004, גדרה: המוזיאון לתולדות גדרה והביל"ויים, 2009, עמ' 111,115,146,187,193,197, מסת"ב 978-965-555-402-1. (בעברית)
- ^ , Official Public Record, The London Gazette, Supplement 28/12/1973, London: The London Gazette, 1973, Supplement 46162 page 20