יעל סרלין
פעולות נוספות
| לידה |
5 בספטמבר 1983 (גיל: 43) כ"ז באלול תשמ"ג חיפה |
|---|---|
| מקום מגורים | ירושלים |
| פעילות בולטת | קולאז', מיצב, וידאו ארט, רישום |
| השכלה | M.Ed באמנות, המדרשה לאמנות בית ברל ו-B.Ed באמנות, מכללת אמונה ירושלים |
| עיסוק | מרצה בכירה לאמנות ואמנית |
| בן זוג | רן סרלין |
| מספר ילדים | 7 |
| פרסים והוקרה | פרס בקי דקל, ציון לשבח לאמנית מצטיינת לשנת 2025, פרס קרן רבינוביץ לאמנויות לשנת 2025. |
| yaelserlin.com | |
יעל סרלין (נולדה ב-5 בספטמבר 1983) היא אמנית ישראלית רב תחומית העוסקת ברישום, קולאז', הדפס ומיצבי וידאו. מתגוררת ועובדת בירושלים.
ביוגרפיה עריכה
סרלין נולדה בקיבוץ יראון שבגליל העליון. הוריה יצחק אלקובי וסמדר הסנוט (ורול) התגרשו כשהייתה בת עשר. לאחר התיכון הלכה לשנת שירות במכינת הקיבוץ העירוני "בית ישראל" שבירושלים, מכינה מעורבת לדתיים וחילוניים שם החלה בתהליך חזרה בתשובה. רן בן זוגה, יליד קיבוץ סאסא הצטרף לתהליך. לאחר שחרורה מהצבא נישאו השניים והפכו לחלק מקהילת בית ישראל.[1] לבני הזוג נולדו יוסף חיים צבי (2005), דוד אברהם (2008), משה אליהו מאיר (2010), שרה עמליה בת ציון (2012), אהרון אשל (2015), ישראל שלום (2022) ובנימין יעקב (2025)
סרלין בוגרת תואר ראשון בהצטיינות יתרה במחלקה לאמנות במכללת אמונה, ירושלים (2006-2010) ותואר שני במדרשה לאמנות בבית ברל (2012-2014) בהמשך ניהלה את המחלקה לאמנות במכללת אמונה. בשנת 2020 פתחו בני הזוג סרלין בית ספר יסודי המשלב אמנות ויצירה כחלק מתוכנית הלימודים עם "סטודיו פתוח" סמוך לכיתות הלימוד.
במרץ 2025 שכלה סרלין את בנה הבכור אשר נפל במהלך שירותו הצבאי.[2]
יצירתה עריכה
סרלין מחפשת עבור יצירותיה עקבות חזותיים לחיי קהילה יהודיים ולמסורות בעבר במקומות שונים בעולם ומתעניינת ובפרגמנטים של השברים בהיסטוריה והעבר המנופץ. את הסמלים היא מתווכת בצורות שונות כגון: רקמה, רישום, הדפס ווידאו[3]
תערוכות יחידה עריכה
בשנת 2014 הציגה את התערוכה תארוכה (אוצר: עדי יקותיאלי) במלון מונטפיורי בירושלים.
את התערוכה העצים בוכים לגשם, 2018 (אוצרת: גבי המבורג-פימה) אשר הוצגה בפסטיבל מנופים 10, בירושלים. יצרה לאחר מסעה לעיר אדירנה שבטורקיה על גבול בולגריה שם נולדה סבתה. מסע המסמל חיפוש שורשים והשמעת קול הקהילה שנכחדה. לתערוכה ששמה נלקח משיר בלדינו, יצרה סרלין מעין מפה ובה דימויים אשר היו חרוטים על הקברים היהודיים שם ואשר סמלו את מקצועותיהם של האנשים הקבורים בהם. את הדימויים רקמה בחוט זהב על גבי וילון לבן. בהמשך הוצגו עבודות הרקמה בתערוכת היחיד אדירנליס (Adirnelees) בגלריה Podroom, בבלגרד, 2020 (אוצרת: גבי המבורג-פימה)[1]
בשנת 2021 יצרה סרלין את המפה עבור פסטיבל התרבות היהודית בקרקוב. היצירה מורכבת מ-400 פיסות בד, כל אחת בגודל 20x20 ס"מ עליהם רקומים דימויים מבתי קברות יהודיים. ה"מפה" נעשתה בעבודה שיתופית עם קבוצת נשים מבית אבות מוזס בירושלים, רובן ילידות אירופה. אט אט נוצרו קבוצות רקמה נוספות בהשתתפות יותר משלוש מאות נשים.[4]
בתערוכה גוזרת החלומות, 2022 אשר הוצגה בגלריה בארי (אוצרות: סופי ברזון מקאי וד"ר זיוה ילין) המשיכה סרלין ללקט פרגמנטים חזותיים מחיי היהודים בעבר ואליהם התלווה העיסוק בחלום. בתערוכה תשעה סמלים רקומים בזהב על בד קטיפה שחורה[3]
בשנת 2024 הציגה סרלין את ארץ אחרת בגלריה לאמנות בית עלמא, תל אביב ובמוזיאון בר דוד, קיבוץ ברעם (אוצרים: מיטל מנור ואבי איפרגן)[5] ואת התערוכה נדוניה בהמפעל, ירושלים (אוצרת: אביטל וכסלר) ובה הדפסות גדולות של צילומים ארכיונים[6]
שיר ערש לישראל, 2025, נוצרה עבור התערוכה "גוף הפך מקום" (אוצרת: רווית הררי) במסגרת חממת הפיס של גלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי והוצגה במוזיאון ארץ ישראל. העבודה מורכבת משני מסכים מסונכרנים. במסך אחד אשר צולם בחדר אוכל נטוש בעמק יזרעאל ובו משתפת פעולה אמנית הפרפורמנס תמר רבן נראית אישה לבושה שמלה שחורה מנסה לטאטא חול מהרצפה המלוכלכת. בהמשך היא לוקחת גליל בד לבן וקורעת אותו ליריעות שוות בגדלן בהתאם לפרופורציות גופה, על פי אורך ידיה וצעדיה. רעש הקריעה מהדהד את מנהג האבלות היהודי של קריעת הבגד. לאחר שסיימה האישה לקרוע את הבדים דמויי התכריכים היא עורמת אותם אחת על השנייה ומערסלת אותן בין ידיה. במסך השני קבוצת נשים הולכות בשורות בשדה חרוש בהמשך ממשיכות הנשים לצעוד יחפות בשדה הריק כשהבדים הלבנים על כתפיהן וללא מילים הן מניחות אותן על האדמה, אחת ליד השנייה כמו מפה לבנה עד שהשדה מתמלא ביריעות הלבנות. סרלין יצרה פייטה שבה האימהות מחכות לנורא מכל והנשים שבשדה אינן מפריחות את השממה אלא נושאות תכריכים בין רגבי האדמה[7] את היצירה אשר עוסקת גם בתהליכי פרידה מסמלי התנועה הקיבוצית סיימה האמנית לערוך לאחר נפילת בנה בעת מילוי תפקידו ובסיומו הוסיפה לו הקדשה.[8]
תערוכות זוגיות וקבוצתיות נבחרות עריכה
סרלין הציגה במספר רב של תערוכות זוגיות וקבוצתיות בגלריות רבות בארץ ובעולם.
- 2016 – "רעידות משנה", גלריה בארי, אוצרת: זיוה ילין
- 2017 – "צאנה וראינה", המשכן לאמנות עין חרוד, אוצרת: דבורה ליס ובגלריה האוניברסיטאית, בן-גוריון, באר שבע. אוצר: חיים מאור
- 2018 – "הסתר", סמינר הקיבוצים, תל אביב. אוצרים: יאיר ברק ורננה שלמון
- 2018 – חממת הווידאו, צבע טרי, תל אביב. אוצרות CCA המרכז לאמנות עכשווית, תל אביב
- 2019 – "רקמת חיבור", בית הנסן, ירושלים. אוצרת: גבי פימה
- 2019 – "לא בשמים", הביאנלה של ירושלים לאמנות יהודית, גלריה קול האות, ירושלים. אוצרת: ג'ודי קרדוזו
- 2020 – הביאנלה לאמנות עכשווית, מוזיאון הקתדרלה, מדינה, מלטה, APS Medina, (Contemporary Art Biennale' Malta)
- 2021 – "גוף הטקסט, נשים בדתות אברהמיות", תערוכה מקוונת, הגלריה האוניברסיטאית בר-אילן. אוצרים: ד"ר דוד שפרבר ונורית יעקבס ינון
- 2021 – "קומזיץ", ארבע עבודות משותפות קהל, המפעל, ירושלים. אוצר: מידד אליהו
- 2022 – "פרגמנט (חלקיק) הוא שם המסע", תערוכה זוגית עם האמנית הסרבית מיה קוק, סדנאות האמנים, ירושלים
- 2023 – "מדינת ישראל מקום קדוש", בית הספר אליאנס, ירושלים. אוצר: דוכי כהן
- 2023 – "Here I Am", גלריה Strata Arta, ניו יורק, אוצרת: מעין לוי
- 2024 – "In the face of death", המוזיאון היהודי, פרנקפורט, גרמניה. אוצרת: שרה סוזן
- 2024 – "23-73 סלון וידאו שתי מלחמות", מוזיאון תל אביב, תל אביב. ובית טיכו, מוזיאון ישראל. אוצרות: מילנה גיצין אבירם, מעין שלף ושחר בן נון
- 2024 – "In the face of death", המוזיאון היהודי, פרנקפורט, גרמניה. אוצרת: שרה סוזאן
- 2025 – "המצפן", זומו הגליל העליון, כפר גלעדי. אוצרות: טלי קיים, נגה אור ים ומילנה גיצין אבירם
- 2025 – "מקלטים זמניים", גלריה חנה לאמנות עכשווית, שדרות. אוצרת: מיטל מנור
- 2025 – "שיחת מסדרון", הגלריה החדשה – סדנאות האמנים טדי, ירושלים
עוד הציגה בסדנאות האמנים, ירושלים. בית טיכו, מוזיאון ישראל, ירושלים. מוזיאון תל אביב, תל אביב. סטודיו משלך, ירושלים. הגלריה החדשה – סדנאות האמנים טדי, ירושלים, מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים. גלריית המדרשה, תל אביב. זומו, המוזיאון הנודד. הגלריה בדוד ילין, ירושלים.
פרסים עריכה
- 2025 – זוכת ציון לשבח של פרס בקי דקל מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל[9]
- 2025 – פרס קרן רבינוביץ' לאמנויות
- 2024 – פרס חממת אמנות, מפעל הפיס, מוזיאון ארץ ישראל
- 2023 – מענק קרן פלומס לאמנות
- 2022 – פרויקט חשיפה, פסטיבל מנופים, ירושלים
- 2021 – פרס לוחמי הגטאות לעבודת אמנות, מוזיאון לוחמי הגטאות
- 2020 – פרס גלריה בארי, תערוכת יחיד וקטלוג לאמן נבחר, מתוך חממת האמנים, יריד צבע טרי[10]
- 2019 – פרס אמן צעיר מטעם משרד התרבות והספורט
- 2010 – ציון לשבח והצטיינות יתרה, מכללת אמונה
- 2006–2009 – מלגת הצטיינות ללימודים מטעם משרד החינוך
- 2001 – פרס גור אריה לעבודות גמר מצטיינות בארץ בתחום האמנות
תוכניות רזידנסי עריכה
- 2024 – "אין סיטו", תוכנית שהות אמן, המפעל, ירושלים
- 2021 – "אקו לב", תוכנית שהות אמן, סדנאות האמנים, ירושלים (מנחים: סיון אלמוג ומעיין שלף)
- 2019 – תוכנית שהות אמן, פסטיבל מדרום, אופקים
- 2018 – תוכנית שהות אמן,Apexart Gallrey, ניו יורק
- 2018 – מלגת עבודה, סדנת ההדפס, ירושלים
קישורים חיצוניים עריכה
- קובץ:Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של יעל סרלין
- סמי ספונטני 32 עם יעל סרלין, נורית טל-טנא, 3 באוגוסט 2025
- גוף הטקסט: אמנות פמיניסטית במרחבי הדת והתרבות בישראל, 2020
- איתי יעקב, רוקמים תקווה לשחרור החטופים: "הרצון לטוב הוא ערך אנושי אוניברסלי", באתר ynet, 9 בנובמבר 2023
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 אביבה וינטר, "גיליתי את התיקון שחיפשתי כל החיים", בעיתון מקור ראשון, 6 בספטמבר 2021
- ^ יוסף חיים צבי סרלין, באתר www.izkor.gov.il
- ^ 1 2 אבשלום סולימן, "בחלום אדבר בו": על גוזרת החלומות של יעל סרלין, ערב רב Erev Rav, 12 בספטמבר 2023
- ^ הדר מקובר מרום, בין שואה לתקומה, באתר הוד והדר, 30 באפריל 2022
- ^ ארץ אחרת, באתר עלמא, בית לתרבות, 17 במאי 2024
- ^ הרשימה המשותפת // 7.11.24, באתר "פורטפוליו", 7 בנובמבר 2024
- ^ שוע בן ארי, פייטה שקטה: יעל סרלין במוזיאון ארץ ישראל, באתר "פורטפוליו", 21 בספטמבר 2025
- ^ דורי בן אלון, באהבתנו, באתר ערב רב, 28 בספטמבר 2025
- ^ ד"ר זיוה קורט, פרסי בקי דקל, באתר מעבר למראה, 24 באוגוסט 2025
- ^ צבע טרי 2021 // פרס גלריה בארי ליעל סרלין, באתר "פורטפוליו", 28 באוקטובר 2021