Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יעל סרלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעל סרלין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 5 בספטמבר 1983 (גיל: 43)
כ"ז באלול תשמ"ג
חיפה
מקום מגורים ירושלים
פעילות בולטת קולאז', מיצב, וידאו ארט, רישום
השכלה M.Ed באמנות, המדרשה לאמנות בית ברל ו-B.Ed באמנות, מכללת אמונה ירושלים
עיסוק מרצה בכירה לאמנות ואמנית
בן זוג רן סרלין
מספר ילדים 7
פרסים והוקרה פרס בקי דקל, ציון לשבח לאמנית מצטיינת לשנת 2025, פרס קרן רבינוביץ לאמנויות לשנת 2025.
yaelserlin.com

יעל סרלין (נולדה ב-5 בספטמבר 1983) היא אמנית ישראלית רב תחומית העוסקת ברישום, קולאז', הדפס ומיצבי וידאו. מתגוררת ועובדת בירושלים.

ביוגרפיה עריכה

סרלין נולדה בקיבוץ יראון שבגליל העליון. הוריה יצחק אלקובי וסמדר הסנוט (ורול) התגרשו כשהייתה בת עשר. לאחר התיכון הלכה לשנת שירות במכינת הקיבוץ העירוני "בית ישראל" שבירושלים, מכינה מעורבת לדתיים וחילוניים שם החלה בתהליך חזרה בתשובה. רן בן זוגה, יליד קיבוץ סאסא הצטרף לתהליך. לאחר שחרורה מהצבא נישאו השניים והפכו לחלק מקהילת בית ישראל.[1] לבני הזוג נולדו יוסף חיים צבי (2005), דוד אברהם (2008), משה אליהו מאיר (2010), שרה עמליה בת ציון (2012), אהרון אשל (2015), ישראל שלום (2022) ובנימין יעקב (2025)

סרלין בוגרת תואר ראשון בהצטיינות יתרה במחלקה לאמנות במכללת אמונה, ירושלים (2006-2010) ותואר שני במדרשה לאמנות בבית ברל (2012-2014) בהמשך ניהלה את המחלקה לאמנות במכללת אמונה. בשנת 2020 פתחו בני הזוג סרלין בית ספר יסודי המשלב אמנות ויצירה כחלק מתוכנית הלימודים עם "סטודיו פתוח" סמוך לכיתות הלימוד.

במרץ 2025 שכלה סרלין את בנה הבכור אשר נפל במהלך שירותו הצבאי.[2]

יצירתה עריכה

סרלין מחפשת עבור יצירותיה עקבות חזותיים לחיי קהילה יהודיים ולמסורות בעבר במקומות שונים בעולם ומתעניינת ובפרגמנטים של השברים בהיסטוריה והעבר המנופץ. את הסמלים היא מתווכת בצורות שונות כגון: רקמה, רישום, הדפס ווידאו[3]

תערוכות יחידה עריכה

בשנת 2014 הציגה את התערוכה תארוכה (אוצר: עדי יקותיאלי) במלון מונטפיורי בירושלים.

את התערוכה העצים בוכים לגשם, 2018 (אוצרת: גבי המבורג-פימה) אשר הוצגה בפסטיבל מנופים 10, בירושלים. יצרה לאחר מסעה לעיר אדירנה שבטורקיה על גבול בולגריה שם נולדה סבתה. מסע המסמל חיפוש שורשים והשמעת קול הקהילה שנכחדה. לתערוכה ששמה נלקח משיר בלדינו, יצרה סרלין מעין מפה ובה דימויים אשר היו חרוטים על הקברים היהודיים שם ואשר סמלו את מקצועותיהם של האנשים הקבורים בהם. את הדימויים רקמה בחוט זהב על גבי וילון לבן. בהמשך הוצגו עבודות הרקמה בתערוכת היחיד אדירנליס (Adirnelees) בגלריה Podroom, בבלגרד, 2020 (אוצרת: גבי המבורג-פימה)[1]

בשנת 2021 יצרה סרלין את המפה עבור פסטיבל התרבות היהודית בקרקוב. היצירה מורכבת מ-400 פיסות בד, כל אחת בגודל 20x20 ס"מ עליהם רקומים דימויים מבתי קברות יהודיים. ה"מפה" נעשתה בעבודה שיתופית עם קבוצת נשים מבית אבות מוזס בירושלים, רובן ילידות אירופה. אט אט נוצרו קבוצות רקמה נוספות בהשתתפות יותר משלוש מאות נשים.[4]

בתערוכה גוזרת החלומות, 2022 אשר הוצגה בגלריה בארי (אוצרות: סופי ברזון מקאי וד"ר זיוה ילין) המשיכה סרלין ללקט פרגמנטים חזותיים מחיי היהודים בעבר ואליהם התלווה העיסוק בחלום. בתערוכה תשעה סמלים רקומים בזהב על בד קטיפה שחורה[3]

בשנת 2024 הציגה סרלין את ארץ אחרת בגלריה לאמנות בית עלמא, תל אביב ובמוזיאון בר דוד, קיבוץ ברעם (אוצרים: מיטל מנור ואבי איפרגן)[5] ואת התערוכה נדוניה בהמפעל, ירושלים (אוצרת: אביטל וכסלר) ובה הדפסות גדולות של צילומים ארכיונים[6]

שיר ערש לישראל, 2025, נוצרה עבור התערוכה "גוף הפך מקום" (אוצרת: רווית הררי) במסגרת חממת הפיס של גלריה דנה בקיבוץ יד מרדכי והוצגה במוזיאון ארץ ישראל. העבודה מורכבת משני מסכים מסונכרנים. במסך אחד אשר צולם בחדר אוכל נטוש בעמק יזרעאל ובו משתפת פעולה אמנית הפרפורמנס תמר רבן נראית אישה לבושה שמלה שחורה מנסה לטאטא חול מהרצפה המלוכלכת. בהמשך היא לוקחת גליל בד לבן וקורעת אותו ליריעות שוות בגדלן בהתאם לפרופורציות גופה, על פי אורך ידיה וצעדיה. רעש הקריעה מהדהד את מנהג האבלות היהודי של קריעת הבגד. לאחר שסיימה האישה לקרוע את הבדים דמויי התכריכים היא עורמת אותם אחת על השנייה ומערסלת אותן בין ידיה. במסך השני קבוצת נשים הולכות בשורות בשדה חרוש בהמשך ממשיכות הנשים לצעוד יחפות בשדה הריק כשהבדים הלבנים על כתפיהן וללא מילים הן מניחות אותן על האדמה, אחת ליד השנייה כמו מפה לבנה עד שהשדה מתמלא ביריעות הלבנות. סרלין יצרה פייטה שבה האימהות מחכות לנורא מכל והנשים שבשדה אינן מפריחות את השממה אלא נושאות תכריכים בין רגבי האדמה[7] את היצירה אשר עוסקת גם בתהליכי פרידה מסמלי התנועה הקיבוצית סיימה האמנית לערוך לאחר נפילת בנה בעת מילוי תפקידו ובסיומו הוסיפה לו הקדשה.[8]

תערוכות זוגיות וקבוצתיות נבחרות עריכה

סרלין הציגה במספר רב של תערוכות זוגיות וקבוצתיות בגלריות רבות בארץ ובעולם.

עוד הציגה בסדנאות האמנים, ירושלים. בית טיכו, מוזיאון ישראל, ירושלים. מוזיאון תל אביב, תל אביב. סטודיו משלך, ירושלים. הגלריה החדשה – סדנאות האמנים טדי, ירושלים, מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים. גלריית המדרשה, תל אביב. זומו, המוזיאון הנודד. הגלריה בדוד ילין, ירושלים.

פרסים עריכה

תוכניות רזידנסי עריכה

  • 2024 – "אין סיטו", תוכנית שהות אמן, המפעל, ירושלים
  • 2021 – "אקו לב", תוכנית שהות אמן, סדנאות האמנים, ירושלים (מנחים: סיון אלמוג ומעיין שלף)
  • 2019 – תוכנית שהות אמן, פסטיבל מדרום, אופקים
  • 2018 – תוכנית שהות אמן,Apexart Gallrey, ניו יורק
  • 2018 – מלגת עבודה, סדנת ההדפס, ירושלים

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 אביבה וינטר, ‏"גיליתי את התיקון שחיפשתי כל החיים", בעיתון מקור ראשון, 6 בספטמבר 2021
  2. ^ יוסף חיים צבי סרלין, באתר www.izkor.gov.il
  3. ^ 1 2 אבשלום סולימן, "בחלום אדבר בו": על גוזרת החלומות של יעל סרלין, ערב רב Erev Rav, 12 בספטמבר 2023
  4. ^ הדר מקובר מרום, בין שואה לתקומה, באתר הוד והדר, ‏30 באפריל 2022
  5. ^ ארץ אחרת, באתר עלמא, בית לתרבות, ‏17 במאי 2024
  6. ^ הרשימה המשותפת // 7.11.24, באתר "פורטפוליו", 7 בנובמבר 2024
  7. ^ שוע בן ארי, פייטה שקטה: יעל סרלין במוזיאון ארץ ישראל, באתר "פורטפוליו", 21 בספטמבר 2025
  8. ^ דורי בן אלון, באהבתנו, באתר ערב רב, ‏28 בספטמבר 2025
  9. ^ ד"ר זיוה קורט, פרסי בקי דקל, באתר מעבר למראה, ‏24 באוגוסט 2025
  10. ^ צבע טרי 2021 // פרס גלריה בארי ליעל סרלין, באתר "פורטפוליו", 28 באוקטובר 2021