יחסי גרמניה הנאצית עם העולם הערבי
פעולות נוספות
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| ||
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
יחסה של גרמניה הנאצית כלפי העולם הערבי הונע מגורמים שונים כמו שנאה משותפת לאימפריאליזם הבריטי והצרפתי, הקולוניאליזם, היהודים והציונות. ביטוייו היו שיתוף פעולה, תעמולה, אך גם זלזול וובמקרים מסוימים חיקוי.[1] היחסים הפוליטיים והצבאיים בין הצדדים התבססו על פעולות איבה משותפות כלפי האויבים המשותפים. יסוד מרכזי בשיתוף הפעולה היה האנטישמיות של הנאצים, שהעריצו כמה מנהיגים ערבים ומוסלמים, במיוחד את אמין אל-חוסייני כדמות ציבורית וכן על בסיס אישי. אדולף היטלר והיינריך הימלר יצאו באמירות מחמיאות על האסלאם כדת וכאידאולוגיה פוליטית, ותיארו אותו כדת ממושמעת יותר (השליט מתייעץ עם מועצת השורא הנוהגת על פי חוקי הדת) , מיליטריסטית (ג'יהאד - מלחמה להשלטת הדת), פוליטית ומעשית (המנהיג הדתי הוא גם המנהיג הפוליטי) יותר מאשר הנצרות, ושבחו את מה שהם תפסו כמיומנות פוליטית ומנהיגות צבאית של מוחמד, מייסד האסלאם.
עם זאת, תורת הגזע הנאצית הרשמית ראתה בערבים והצפון אפריקאים נחותים מהגזע הארי, הצהרה עליה חזרו היטלר ומנהיגים נאצים אחרים. היטלר לא הותיר ספק בדבר הזלזול שלו בעולם הערבי, וכתב בספרו מיין קאמפף "כאדם פולקיסטי, המעריך אנשים על בסיס גזעי, אני מונע על ידי ידיעה בלבד של נחיתותם הגזעית של מה שמכונה 'מדינות מדוכאות'".[2]
העולם הערבי משך תשומת לב מיוחדת מצד היסטוריונים שבחנו את הפשיזם מחוץ לאירופה. החוקרים התמקדו בעיקר בכוחות פרו-נאציים ופרו-פשיסטיים, והדגישו את התמיכה שהייתה בפשיזם ובנאציזם ברחבי העולם הערבי. עם זאת, נרטיב זה עורער על ידי מספר חוקרים[3] שטענו כי דיונים פוליטיים ערביים בשנות השלושים והארבעים היו מורכבים למדי. הפשיזם והנאציזם, לטענתם, נדונו לצד אידאולוגיות פוליטיות אחרות, כמו קומוניזם, ליברליזם וחוקתיות. יתר על כן, העבודות הרוויזיוניסטיות האחרונות הדגישו את הקולות והתנועות האנטי-פשיסטיות והאנטי-נאציות בעולם הערבי.[4][5] למרות מאמציו של המופתי להשיג גיבוי גרמני לעצמאות ערבית, היטלר סירב ואמר כי הוא "לא רוצה דבר מהערבים".[6]
תפיסות נאציות על העולם הערבי עריכה
בנאומיו, היטלר נשא הצהרות אוהדות כלפי התרבות המוסלמית, למשל: "עמי האסלאם תמיד יהיו קרובים יותר אלינו מאשר, למשל, צרפת".[7] עם זאת, לעיתים, היטלר הסתייג מתמיכתו בתרבות המוסלמית. כך למשל כשהצהיר: ”אילו קרל מרטל לא היה מנצח בפואטייה [...] אז ככל הנראה היינו צריכים להמיר את דתנו למוחמדניזם, אותה כת המפארת את הגבורה ואשר פותחת את גן העדן השביעי ללוחם הנועז בלבד. אז, הגזעים הגרמניים היו כובשים את העולם”[8]. חילופי הדברים אלו התרחשו כאשר היטלר קיבל את שליחו המיוחד של שליט סעודיה אבן סעוד, חאליד בן אחמד אל־קרקני שימוש בתבנית ער עבור "خالد بن أحمد القرقني" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(ער').[9] מוקדם יותר בפגישה זו ציין היטלר כי אחת משלוש הסיבות שבגללן גרמניה הנאצית התעניינה בערבים היא: ”מכיוון שנלחמנו ביהודים ביחד. זה הביא אותו לדון בפלסטין ובתנאים שם, ואז הצהיר שהוא עצמו לא ינוח עד שהיהודי האחרון יעזוב את גרמניה. חאליד אל־קרקני הבחין כי הנביא מוחמד [...] פעל באותה צורה. הוא גירש את היהודים מעֲרָב”. בשנת 1939, זמן קצר לפני תחילת מלחמת העולם השנייה, היטלר אמר למפקדיו הצבאיים: "נמשיך לעשות הפרות סדר במזרח הרחוק ובעֲרָב. בואו נחשוב כמו גברים, ונראה בעמים האלה לכל היותר חצי קופי אדם, הפוחדים מחוויית ההצלפה".[10][11] על אף שתאוריית הגזע הנאצית התייחסה לערבים כחברים בגזע נחות, הערבים הבודדים אשר סייעו לרייך השלישי במאבק נגד בעלות הברית זכו לכבוד רב. למופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, למשל, הוענק מעמד "ארי לשם כבוד" על ידי הנאצים, על שיתוף הפעולה ההדוק שלו עם היטלר והרייך השלישי.[12]
לפני מלחמת העולם השנייה כל צפון אפריקה והמזרח התיכון היו בשליטת המעצמות הקולוניאליות האירופיות. השלטון הנאצי פיתח שותפות עם כמה מנהיגים לאומניים ערבים על בסיס אויביהם המשותפים (לדוגמה: עם רשיד עאלי אל-כילאני - המלחמה האנגלו-עיראקית), והסלידה מהיהודים והציונות. בתגובה להפיכה של רשיד עאלי אל-כילאני, כאשר אנשי ריבוע הזהב בעיראק (ארבעה גנרלים בראשות רשיד עאלי אל-כילאני) הפילו את שלטון עבד אל-אילה הפרו-בריטי בעיראק והקימו ממשלה שתמכה במדינות הציר[13][14][15], הוציא היטלר, ב־23 במאי 1941, את הנחיית הפיהרר מספר 30, כדי לתמוך בעניינם. צו זה קבע כי: "תנועת החירות הערבית במזרח התיכון היא בת בריתנו הטבעית נגד אנגליה."[15]
ב-11 ביוני 1941 הוציאו היטלר והמפקד העליון של הכוחות המזוינים הנחיה מס' 32: "ניצול תנועת החירות הערבית". "מצבם של האנגלים במזרח התיכון יהפוך למסוכן יותר במקרה של פעולות גרמניות גדולות, אם כוחות בריטיים נוספים יהיו כבולים ברגע הנכון למהומות או מרד אזרחי. יש להכין ולתאם את כל אמצעי הצבא, המדיניות והתעמולה לשם כך. אני ממנה את המטה מיוחד F (אנ'), שמפקדתו אמורה להיות באזור הכוחות הצבאיים בפיקוד דרום-מזרח, כסוכנות מרכזית בחוץ לארץ, על מנת שתיקח חלק בכל התוכניות והפעולות באזור הערבי. יש להעמיד לרשות המטה את המומחים והסוכנים הזמינים המוסמכים ביותר. כאשר מדובר בשאלות פוליטיות, ראש הפיקוד העליון של הכוחות המזוינים יפרט את תפקידיו של המטה המיוחד F, בהסכמה עם שר החוץ ".[16]
ביום השואה בשנת 2021, נחשפו הקלטות משידורי תעמולה של הנאצים בשפה הערבית מימי מלחמת העולם השנייה.[17]
תפיסות ערביות לגבי היטלר ונאציזם עריכה
בעולם הערבי היו תומכים רבים וגם מתנגדים להיטלר ולאידאולוגיה הנאצית הפשיסטית. איטליה הפשיסטית ובעקבותיה גרמניה הנאצית שיווקו תוכניות תעמולה מאסיביות לעולם הערבי. הנאצים התמקדו במיוחד בהשפעה על הדור החדש של הוגים ופעילים פוליטיים.[18] מפקד קורפוס אפריקה, ארווין רומל, היה פופולרי בארצות ערב כמעט כמו היטלר. "הייל רומל" הייתה ברכה נפוצה במדינות ערב. היו קבוצות שהאמינו כי הגרמנים יעזרו להם להשיג עצמאות מהשלטון הקולוניאלי של צרפת או בריטניה, כמו אנואר סאדאת במצרים שנמנה עם אנשי מחתרת אנטי-בריטית.[18] לאחר שצרפת הובסה על ידי גרמניה הנאצית בשנת 1940, היו ערבים שהשמיעו קריאות פומביות נגד הצרפתים והבריטים ברחובות דמשק: "לא עוד מִסְיֶיה, לא עוד מִיסְטֵר, אללה בשמיים והיטלר עלי אדמות". כרזות בערבית בהן נכתב "בשמיים אלוהים הוא שליטך, עלי אדמות היטלר" הוצגו לעיתים קרובות בחנויות בעיירות סוריה.[19]
כמה ערבים עשירים שטיילו בגרמניה בשנות השלושים חזרו עם אידיאלים פשיסטיים ושילבו אותם בלאומיות הערבית. זכי אל-ארסוזי, אחד המייסדים העיקריים של הבַּעַתִּ'יזְם (אנ'), מהוגי אידאולוגית מפלגת הבעת', הצהיר כי הפשיזם והנאציזם השפיעו רבות על האידאולוגיה של הבעת'. תלמידו של אל-ארסוסי, סמי אל-ג'ונדי (אנ'), כתב: "היינו גזעניים, הערצנו את הנאציזם, קראנו את ספריו ואת מקור מחשבתו, במיוחד את "כה אמר זרתוסטרא" מאת ניטשה, נאומיו של פיכטה לאומה הגרמנית, ויסודותיו של יוסטון סטיוארט צ'מברלין מהמאה התשע עשרה, הנסובים סביב תורת הגזע. היינו הראשונים שחשבו לתרגם את המיין קאמפף. מי שחי בתקופה זו בדמשק העריך את נטייתו של העם הערבי לנאציזם, שכן הנאציזם היה הכוח שיכול לשמש המנטור שלו, ומי שמובס מטבעו יאהב את המנצח. אבל האמונה שלנו הייתה שונה למדי".[20]
שני הפוליטיקאים הערבים הבולטים ביותר ששיתפו פעולה עם הנאצים היו "המופתי הגדול של ירושלים", אמין אל-חוסייני,[21][22] וראש ממשלת עיראק רשיד עאלי אל-כילאני.[23][24] הבריטים שלחו את אמין אל-חוסייני לגלות בשל תפקידו במרד הערבי הגדול בשנים 1936–1939. למופתי לשעבר היו סוכנים בממלכת עיראק, במנדט הצרפתי של סוריה ובארץ ישראל המנדטורית. בשנת 1941 תמך אל-חוסייני באופן פעיל בהפיכת ריבוע הזהב העיראקית (אנ'), בראשותו של רשיד עאלי אל-כילאני[25].
לאחר שמשטר ריבוע הזהב בעיראק הובס על ידי הבריטיים במלחמה האנגלו־עיראקית, ראשיד עלי, אל-חוסייני וכן וטרנים עיראקיים אחרים, מצאו מקלט באירופה. הגולים הערבים באירופה תמכו באינטרסים של מדינות הציר. הם הצליחו במיוחד לגייס כמה עשרות אלפי מוסלמים לאס אס ושימשו כתועמלנים לעולם דובר הערבית. מגוון הפעילויות המשותפות היה רחב. לדוגמה, בזכרונותיו, כותב אנואר סאדאת, לימים נשיא מצרים, כי היה מוכן לשתף פעולה עם גרמניה הנאצית כדי לסלק את הבריטים ממצרים.[18]
אמין אל-חוסייני נפגש עם היטלר ב־28 בנובמבר 1941. הדיווחים הגרמניים הרשמיים מאותה פגישה מכילים התייחסויות רבות למאבק ביהודים באירופה ומחוצה לה. הקטעים הבאים מאותה פגישה הם הצהרות של היטלר לאל-חוסייני:
גרמניה עמדה למלחמה בלתי מתפשרת נגד היהודים. היא כללה באופן טבעי התנגדות פעילה לבית הלאומי היהודי בפלסטין, שלא היה אלא מרכז בצורת מדינה, למימוש השפעתם ההרסנית של האינטרסים היהודיים. [...] זה היה המאבק המכריע; במישור הפוליטי, הוא מציג את עצמו בעיקר כסכסוך בין גרמניה לאנגליה, אך מבחינה אידאולוגית זה היה קרב בין הנאציונל-סוציאליזם ליהודים. מובן מאליו שגרמניה תעניק סיוע חיובי ומעשי לערבים המעורבים במאבק המשותף, משום שהבטחות ידידותיות לא יועילו במלחמת הישרדות או חורבן, בה היהודים הצליחו לגייס את כל כוחה של אנגליה למטרותיהם. [...] הפיהרר בעצמו ייתן לעולם הערבי את ההבטחה ששעת השחרור שלו הגיעה. מטרת גרמניה תהיה אך ורק השמדת היסוד היהודי הנהנה מהגנת הבריטים והשוכן במרחב הערבי. באותה שעה המופתי יהיה הדובר המוסמך ביותר של העולם הערבי. משימתו של המופתי תהיה, להוציא לפועל את הפעולות הערביות, אותן הוא הכין בחשאי. באותה עת, גרמניה תוכל להיות אדישה גם לתגובה הצרפתית להצהרה כזו.[26][27][28]
אמין אל-חוסייני הפך למשתף הפעולה הערבי הבולט ביותר עם מעצמות הציר. הוא פיתח קשרי חברות עם נאצים בכירים, כולל היינריך הימלר,[29] יואכים פון ריבנטרופ[30] ואדולף אייכמן.[31] הוא תרם לשירותי התעמולה של הציר ולגיוס חיילים מוסלמים וערבים לכוחות המזוינים הנאצים, כולל שלוש דיוויזיות אס אס המורכבות מבוסניאקים מוסלמים.[32] הוא היה מעורב בתכנון פעולות מלחמתיות בארץ ישראל ובעיראק, כולל תוכנית להצנחת סוכנים גרמניים וערביים, אשר ילבו את ההתקפות על היהודים בארץ ישראל.[33] הוא סייע לכניסה הגרמנית לצפון אפריקה, במיוחד לכניסה הגרמנית לתוניסיה ולוב[דרוש מקור]. רשת הריגול שלו סיפקה לוורמאכט אזהרה מדויקת מפני פלישת בעלות הברית לצפון אפריקה.[34] ד"וח מפורט שהעביר, ככל הנראה מידי מלך מרוקו, אף הגיע לווילהלם קנריס, ראש האבווהר, אך הוורמאכט התעלם ממידע זה.[34] חוסייני התערב ומחה בפני רשויות הממשלה במטרה למנוע מהיהודים להגר לארץ ישראל המנדטורית. ישנן עדויות שהוא היה מודע לפתרון הסופי.[35] עוזרו הבכיר של אדולף אייכמן, דיטר ויסליצני, טוען כי בכל פגישותיו של המופתי עם בכירי הנאצים, חוסייני חזר והציע את השמדת היהודים,[31] אך בתצהיר המפורט שלו משנת 1946 על הקשרים עם המופתי, אין אזכור לטענות אלה.[36] חוסייני עצמו טען לאחר סיום המלחמה כי מעולם לא ידע על מחנות ההשמדה, או על תוכניות הנאצים לרצח עם ביהודי אירופה. לדבריו, הראיות נגדו זייפו על ידי אויביו היהודים, והוא אף הכחיש שפגש בכלל את אייכמן. אמין אל חוסייני הוא דמות שנויה במחלוקת בעולם הערבי, יש הרואים בו מושחת, לעומת פלגים פוליטיים אחרים בעולם הערבי המודרני רואים בו דמות מכובדת.[37]
חוקרים כמו ג'פרי הרף, מאיר זמיר והנס גולדנבאום מסכימים על חשיבות מאמץ התעמולה הגרמני במזרח התיכון ובצפון אפריקה. אך יש מחוקרים מאוחרים יותר שהראו שהטקסטים סופקו על ידי הגרמנים, ולא נכתבו על ידי השדרנים הערבים. לפי גולדנבאום, למרות העובדה שנאומיו בערבית של אל חוסייני שודרו ברדיו ברלין, לא הייתה לו כל השפעה על תוכני השידור. נראה שהערבים ששיתפו פעולה עם הגרמנים לא היו שותפים שווי זכויות.[38][39] ב-1946, שניים מעוזרי המופתי לשעבר, ג'מאל אל-חוסייני ואחמד שוקיירי, הצדיקו את השואה, וחזרו על תעמולת גבלס.[40]
התנגדות עריכה
אמירות עבר הירדן עריכה
לפי דוקטור שמואל רולבנט אמירות עבר הירדן, מדינת חסות בריטית, הייתה הישות הערבית היחידה שהכריזה מלחמה על הציר טרם תבוסת הנאצים הייתה באופק.[41]
ערבים פלסטינים עריכה
בזמן מלחמת העולם השנייה התנדבו לצבא הבריטי כ-12,000 ערבים פלסטינים, שלעיתים קרובות לחמו נגד הנאצים לצד יהודים. מאות מתוכם נפלו בשבי, ורבים נהרגו בקרבות.[42] במסגרת הלחימה הפלסטינית בנאצים, קרוב ל-200 נשים ערביות פלסטיניות שירתו בחיל העזר לנשים ובחיל העזר האווירי לנשים.[43]
כינוסי תעמולה פרו־בריטיים נערכו באבו דיס ליד ירושלים, בג'נין, בכפרים באזור שכם, בטול כרם ובלוד. בין התומכים בבריטניה במאבקה בנאצים היו ראשי עיריות שכם ועזה. ב"רדיו פלסטין" שודרו דבריו של סופר מצרי על כך ש"המלחמה היא בין הערכים הנעלים והאנושיים שמייצגת אנגליה לעומת כוחות החושך שמייצגים הנאצים".[42]
בניגוד לקבוצות אחרות, הפלסטינים התנדבו לשורות הצבא הבריטי כבר בשלב הראשון של המלחמה. ההיסטוריון פרופ' מוסטפא עבאסי ציין כי חלק חשוב ומרכזי מהציבור הפלסטיני האמין כי יש לדחות זמנית את התביעות הלאומיות הפלסטיניות על מנת להילחם בנאצים. לדבריו, קריאותיו של המופתי אמין אל-חוסייני לסייע לנאצים "לא מצא אוזניים קשובות בקרב הפלסטינים".[42]
סוריה עריכה
ביוני 1941, כשכוחות צרפת החופשית הצטרפו לבעלות הברית במתקפתן נגד צבא וישי בסוריה, האלג'יראי ראזק עבד אל־קאדר, מוסלמי ציוני, חבר אליהם מיד. הוא לחם נגד כוחות וישי, ולאחר כיבוש סוריה שוחרר משירותו. על שירותו קיבל את אות "צלב לורן" הצרפתי.[44][45]
צפון אפריקה עריכה
ב־20 בינואר 1942 נפגשו 15 בכירים במפלגה הנאצית ובממשל הגרמני בווילה בוואנזה, פרבר של ברלין, כדי לתאם את ביצוע מה שכונה בפיהם "הפתרון הסופי". בוועידת ואנזה זו ציין ריינהרד היידריך, סגנו של היינריך הימלר וראש המשרד הראשי לביטחון הרייך את מספר היהודים שיחוסלו לפי התוכנית בכל מדינה. באשר לצרפת, יש שתי רשומות, 165,000 לצרפת הכבושה, ו-700,000 לשטחיה שטרם נכבשו, אשר כללו את שטחי צרפת בצפון אפריקה, כלומר מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה.[46][47][48]
בשנת 1942 האס אס הקים יחידה מיוחדת של 22 אנשים כדי "להרוג יהודים בצפון אפריקה". בראשה עמד מפקד האס אס ולטר ראוף, שסייע בפיתוח משאיות הגז עמן הגרמנים נהגו לרצוח אסירים רוסים ותושבים יהודים ברוסיה ובפולין. רשת מחנות עבודה הוקמה בתוניסיה, באלג'יריה ובמרוקו[49]. מעל 2,500 יהודי תוניסיה נספו במהלך חצי שנה במחנות אלה.[50]
לדברי רוברט סטלוף, בצפון אפריקה רק ערבי אחד, חסן פרג'אני, הורשע על ידי בית דין צבאי של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה בגין ביצוע פעולות שהביאו למותם של גברים מבני משפחת סקמלה היהודית בתוניסיה. זאת בזמן שערבים רבים פעלו להצלת יהודים.[51] לדוגמה, המלך מוחמד החמישי סירב לכפות על 200,000 היהודים שהתגוררו במרוקו ללבוש טלאים צהובים, אף על פי שפעולה מפלה זו נאכפה בצרפת. הוא אמר: "במרוקו אין יהודים. יש רק נתינים".[52] ההיסטוריון חיים סעדון סבור כי למעט מקרים יוצאים מן הכלל, לא הייתה אלימות של מוסלמים כלפי יהודים, אף על פי שלא הייתה תחושה מיוחדת של אחווה. יהודים ומוסלמים התייחסו זה לזה די טוב.[53]
גולים ערבים בגרמניה הנאצית ובאיטליה הפשיסטית עריכה
בעקבות כישלון הפיכת ריבוע הזהב בעיראק בחודשים מאי-יוני 1941, רשיד עאלי אל-כילאני ברח לאיראן אך לא היה אמור להישאר שם זמן רב. ב־25 באוגוסט 1941 פלשו כוחות אנגלו־סובייטים לאיראן והורידו את רזה שאה מהשלטון. בעקבות הכיבוש של בעלות הברית, ברח כילאני לברלין, שם התקבל על ידי אדולף היטלר, והוכר על ידו כמנהיג ממשלת עיראק הגולה. עם תבוסת גרמניה אל-כילאני ברח שוב, הפעם לערב הסעודית.
אמין אל-חוסייני הגיע לרומא ב-10 באוקטובר 1941. הוא הציג את הצעותיו לפני אלברטו פונסה דה לאון: בתנאי שמדינות הציר "יכירו באופן עקרוני באחדותה, בעצמאותה ובריבונותה של מדינה ערבית, הכוללת עיראק, סוריה, פלסטין ועבר הירדן", הוא הציע תמיכה במלחמה נגד בריטניה והצהיר כי הוא מוכן לדון בסוגיות של "המקומות הקדושים, לבנון, תעלת סואץ ועקבה". משרד החוץ האיטלקי אישר את הצעתו של אל-חוסייני, המליץ להעניק לו מענק של מיליון לירות והפנה אותו לפגישה עם בניטו מוסוליני. על פי תיאורו של אל-חוסייני, זו הייתה פגישה חביבה בה מוסוליני הביע את עוינותו כלפי היהודים והציונות.[54] בקיץ 1940 ושוב בפברואר 1941 הגיש אל-חוסייני לממשלת גרמניה הנאצית טיוטת הצהרה על שיתוף פעולה גרמני-ערבי ובה סעיף:
גרמניה ואיטליה מכירות בזכותן של מדינות ערב לפתור את שאלת היסודות היהודיים הקיימים בארץ ישראל ובמדינות ערב האחרות, כנדרש על ידי האינטרסים הלאומיים והאתניים של הערבים, וכפי שהשאלה היהודית נפתרה בגרמניה ואיטליה.[55]
אל-חוסייני סייע בארגון סטודנטים ערבים ומהגרים מצפון אפריקה בגרמניה בלגיון הערבי החופשי בצבא הגרמני שרדף את צנחני בעלות הברית בבלקן ונלחם בחזית הרוסית.[56]
חיקוי הנאציזם בהתאגדויות ערביות עריכה
כמה תנועות שחרור בעולם הערבי הושפעו מארגונים פשיסטים אירופיים ונאצים במהלך שנות השלושים. מפלגת מצרים הצעירה ("החולצות הירוקות") דמתה מאוד לנוער היטלר ועל פי ההיסטוריון ברנרד לואיס הייתה "ללא ספק בצורה נאצית"[57]. מועדון אל-מותאנה הפאניסטי[58] פאן-ערביסטי ותנועתו אל-פותווה (נוער היטלר) ,[59] השתתפו בפרהוד ב-1941, הפוגרום בקהילה היהודית בבגדאד.[60][61]
המפלגה הסורית הסוציאלית-לאומית (SSNP) אימצה מאפיינים של פשיזם. הסמל שלה, ההוריקן האדום, נלקח מצלב הקרס הנאצי,[62] המנהיג אנטון סעאדה נודע כ"אל-זעים" (המנהיג). המנון המפלגה היה "Syria, Syria, über alles" קרי, "סוריה, סוריה, מעל הכול", בהתאם לשורה הראשונה בהמנון גרמניה, ואף הושר באותו הטון.[63] סעאדה ייסד את ה-SSNP הפשיסטית בתוכנית לפיה הסורים היו "גזע עליון ייחודי".[64]
לקריאה נוספת עריכה
- ג'יהאד ושנאת יהודים: על שורשיה הנאציים של מתקפת 11 בספטמבר, מתיאס קונצל, 2008, תורגם לעברית על ידי צור ארליך בהוצאת טובי
ראו גם עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
קישורים חיצוניים עריכה
- איתי מלאך, מכון ון ליר, האיסלאם והנאצים, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2021
הערות שוליים עריכה
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ ביניהן עבודותיהם של פיטר ויין (2006) ואורית בשקין (2009) על עיראק, רנה וילדנגל (2007) על ערביי ארץ ישראל, גץ נורדברוך (2009) על לבנון וסוריה, וישראל גרשוני וג'יימס ינקובסקי (2010) על מצרים.
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Hitler's apocalypse: Jews and the Nazi legacy, Robert S. Wistrich, Weidenfeld & Nicolson, 17 Oct 1985, page 59
- ^ Cameron et al. 2007, p. 667.
- ^ The Arabs and the Holocaust: The Arab-Israeli War of Narratives, by Gilbert Achcar, (NY: Henry Holt and Co.; 2009), pp. 125—126.
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Nafi, Basheer M. "The Arabs and the Axis: 1933-1940". Arab Studies Quarterly, Vol. 19, Issue 2, Spring 1997
- ^ Nazi Palestine: The Plans for the Extermination of the Jews in Palestine by Klaus-Michael Mallmann and Martin Cuppers, tran. by Krista Smith, (Enigma Books, published in association with the United States Holocaust Memorial Museum, NY; 2010)
- ^ 1 2 Churchill, Winston (1950). The Second World War, Volume III, The Grand Alliance. Boston: Houghton Mifflin Company, p.234; Kurowski, Franz (2005). The Brandenburger Commandos: Germany's Elite Warrior Spies in World War II. Mechanicsburg, Pennsylvania: Stackpole Book. ISBN 978-0-8117-3250-5, 10: 0-8117-3250-9. p. 141
- ^ "Blitzkrieg to Defeat: Hitler's War Directives, 1939–1945" edited with an Introduction and Commentary by H. R. Trevor-Roper (New York: Holt, Rinehart and Winston; 1964), pp. 80–81.
- ^ "אם אנחנו הולכים לגרמנים, אנחנו מסייעים לניצחון שלהם, כך זה יהיה גם ניצחון המולדת - של המגרב", נאמר באחת ההקלטות הנחשפות היום, באתר ערוץ 7, 8 באפריל 2021
- ^ 1 2 3 שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Documents on German Foreign Policy 1918–1945, Series D, Vol XIII, London, 1964, p. 881
- ^ Akten zur deutschen auswärtigen Politik, Series D, Vol. XIII, 2, No. 515
- ^ Hitlers Weisungen für die Kriegführung 1939–1945, ed. by Walther Hubatsch (Frankfurt: Bernard und Graefe, 1962) pp. 129–39
- ^ הימלר כתב למופתי ב-1943: "עוקבים אחר מאבקכם בפולשים היהודים", באתר ynet, 30 במרץ 2017
- ^ סוכנות הידיעות היהודית, Mufti Confers with Hitler, Von Ribbentrop in Berlin, הפרסום המקורי בסוכנות הידיעות היהודית, תמלול ניתן לראות כאן, 10 בדצמבר 1941 (באנגלית)
- ^ 1 2 מאיר עוזיאל, סיפור אמין: כל האמת על חלקו של המופתי בהשמדת יהודי אירופה, באתר מעריב אונליין, 1 במאי 2016
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ אלן ויינשטיין, Final Report of the Nazi War Crimes & Japanese Imperial Government Records Interagency Working Group (עמ' 87), 2007 (באנגלית)
- ^ 1 2 מארק סימונס, Ian Fleming and Operation Golden Eye: Keeping Spain out of World War II, בהוצאת Casemate Publishers, 2018 (באנגלית)
- ^ Collins & Lapierre, pp. 49, 50 : "Fully aware of the Final Solution, he had done his best to see that none of the intended victims were diverted to Palestine on their way to Reichsfuhrer Heinrich Himmler's gas chambers."
- ^ דן מכמן, אדולף היטלר, תהליך קבלת ההחלטות בדרך ל"פתרון הסופי של שאלת היהודים", והמופתי של ירושלים חאג' אמין אל-חוסייני: מצב המחקר, באתר יד ושם
- ^ Achcar 2009, p. 154
- ^ Delving Into Nazi Germany's Arabic Language Propaganda, Sven F. Kellerhoff, http://www.worldcrunch.com/culture-society/delving-into-nazi-germany-s-arabic-language-propaganda/c3s21516/
- ^ Nationalsozialismus als Antikolonialismus. Die deutsche Rundfunkpropaganda für die arabische Welt, Vierteljahrshefte für Zeitgeschichte. Volume 64, Issue 3, Pages 449–490
- ^ Bernard Lerner: "Behind The British Bludgeon," Canadian Jewish Chronicle, July 12, 1946
- ^ Samuel Rolbant, "The Arabs: Politics and People", Amal Publications, [1] 1948, pp.24-5.
- ^ 1 2 3 אתר למנויים בלבד עופר אדרת, להילחם בנאצים כאילו אין מופתי: הבריגדה הפלסטינית יוצאת לאור, באתר הארץ, 31 במאי 2019
- ^ מוסטפא עבאסי, פלסטינים נלחמים בנאצים: סיפורם של המתנדבים הפלסטינים במלחמת העולם השנייה (עמ' 17)
- ^ מהפכן וציוני: סיפורו הלא ייאמן של צאצא מוחמד. בבית הקברות באפיקים, קבור ראזק עבד אל־קאדר - נינו של אבי האומה האלג'ירית, שהתאהב בישראל ואף ריגל עבורה • תמיכתו בציונות עלתה לו בהוקעה כבוגד, והוא הלך לעולמו, ערירי, בקרוואן במושבה מגדל • כעת, לראשונה, מסופר סיפור חייו, באתר www.israelhayom.co.il, 2020-08-10
- ^ דפי הנצחה - אפיקים- קהילנט, באתר www.afikim.org.il [ https://m.youtube.com/playlist?list=PLqPaXJkF3cTIA5mp7hD]
- ^ Atlas of the Holocaust, by Martin Gilbert (New York: William Morrow & Company; 1993)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Among the Righteous: Lost Stories from the Holocaust's Long Reach Into Arab Lands, by Robert B. Satloff (New York: Public Affairs; 2006), p.209
- ^ Satloff, pp 57–72
- ^ רוברט סטלוף, Among the righteous, 2006 (באנגלית)
- ^ אתר למנויים בלבד The Associated Press, Moroccan Jews Pay Homage to Protector', Haaretz , January 28, 2005
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Lewis 1999, pp. 150–151
- ^ Lewis 2002, p. 190
- ^ Medoff 1996, p. ?
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ Encyclopedia of the Modern Middle East & North Africa: D-K Por Philip Mattar, p. 860
- ^ Memories of state: politics, history, and collective identity in modern Iraq by Eric Davis Eric Davis, University of California Press, 2005, P. 14
- ^ עותק בארכיון (ארכיון)
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
- ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
