Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יורם מטמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
יורם מטמור
יורם מטמור עם רעייתו קטי.
יורם מטמור עם רעייתו קטי.

יורם מטמור (Yoram Matmor;‏ 3 ביוני 1925 – 1 ביוני 1975) היה מחזאי וסופר ישראלי.

ביוגרפיה עריכה

מטמור נולד ברומניה בשם הנס שטרנהיים ועלה לארץ בגיל 14. במלחמת העולם השנייה התנדב לצי הבריטי, ולאחר מכן שירת ב"הגנה". למד באוניברסיטה העברית.[1] לאחר מלחמת העצמאות החל בכתיבת מערכונים ללהקות הצבאיות (להקת הנח"ל, להקת פיקוד המרכז). ב-1953 הופיע לראשונה בתפקיד קטן במחזה "הדגן הוא ירוק" בתיאטרון האהל. בהמשך כתב מחזות עבור הפקותיהן של להקת פיטר פריי, התיאטרון הקאמרי, החמאם, תיאטרון סמבטיון, תיאטרון גיורא גודיק, ואף כתב לשחקן היחיד שמעון ישראלי. בנוסף לכתיבת מחזות כתב מספר ספרים, בהם "המלחמה הערבית-ישראלית" (1948).[דרוש מקור]

נישא בשנת 1958 לקטי לבית רודר דוגמנית ונערת זוהר בת 19, ילידת טרנסילבניה. קטי יצאה לפריז בגיל 17 ועברה שם הכשרה מקצועית בבית האופנה "דיור". אמה החזיקה בתל אביב את בוטיק האופנה "גבי". לבני הזוג נולדו שני בנים.[2] לאחר הנישואים פתחה רעייתו בוטיק בתל אביב, שעם הזמן צבר חובות. רעייתו עזבה את הארץ ביוני 1963 לארצות הברית, בהריון עם בנה השני, שם הצטרפה לאמה. מאוחר יותר עברה ללונדון ובני הזוג התגרשו. שם נישאה מחדש ליצרן טקסטיל יהודי-בריטי. מטמור נותר בישראל והצליח לכסות את מרבית חובותיה של רעייתו.

בשנים 1967–1971 חי בלונדון, שם כתב ופרסם את הרומן "המכשיר" באנגלית (בארצות הברית הופיע בשם "מי? אני??").[3] המחזמר שכתב לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ, על פי סיפור מימי ההעפלה מאת אהרן חטר-ישי הועלה בתיאטרון גיורא גודיק ב-1970. מטמור יצא לגרמניה ב-1975, לרגל פרסום תרגום ספרו שם והמשיך ללונדון לפגוש את ילדיו. משם יצא לבקתת דייגים בפורטוגל, שהייתה שייכת לרעייתו לשעבר. גופתו נמצאה ליד האמבטיה, כשלושה ימים לאחר מותו. קרוב לוודאי שנפטר מהתקף לב. הוא נקבר בבית הקברות היהודי בליסבון, כיוון שלא ניתן היה להעביר את גופתו לישראל.[4]

כתביו עריכה

מחזות עריכה

  • מחזה רגיל – הועלה בתיאטרון הקאמרי, 1956.[5] (הגרסה הראשונה של המחזה הייתה המערכון "דני קרש", שהוצג על ידי "להקת הכרמל" ב-1949). נדפס בתוך: "אמנות הבמה", חוברת 4 (אוקטובר 1956), עמ׳ 58-34.
  • דגניה: מחזה נסיוני, 'הספרייה הקטנה של חבר הקבוצות', 2 (תל אביב: דפוס ספר), תשי"א.
  • תצפית מעל גבעה: מסכת ליום העצמאות העשירי (מיועדת לחגיגה אזורית), ירושלים: מינהל ההסברה, תשי"ח 1958.
  • דור בא – הועלה בתיאטרון "זוטא", 1959.[6]
  • שורש כל רע, עם דן בן אמוץ וחיים חפר, לפי "לה מנדראגולה" למקיאוולי – הועלה במועדון החמאם, 1962.[7]
  • הפשע לא משתלם? – הועלה ב"בימת השניים", 1964.[8]
  • ככה זה לא יכול להימשך – בית הספר לאמנות הבמה של סמינר הקיבוצים תל אביב, 1970.
  • לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ, מחזמר, 1970.[9]
  • מי שנכנס לים יוצא רטוב – הועלה ב"התיאטרון הצעיר", 1971.[10]
  • שמח בנמל: מחזמר, עם שמעון ישראלי הועלה ב"אלהמברה", 1971.[11]

מערכונים עריכה

  • "שייע גלזר עייף" (לתיאטרון סמבטיון)
  • "משה רבנו" (לתיאטרון סמבטיון)
  • "ד"ר דובדבני"
  • "הספורט" (ללהקת הנח"ל)
  • "האשמים", על פי סיפור של אהרן חטר-ישי בספרו "רק אתמול" – הועלה על ידי להקת פיטר פריי ב-1960.[12]
  • "שלושה גיבורים" (תוכנית שנייה של להקת פיקוד מרכז)
  • "בומבה של שחקן" (בתוכנית היחיד של שמעון ישראלי "סתם יום של חול")

רומן עריכה

  • The Instrument, London: Weidenfeld & Nicolson, 1969.[3] (רומן; במהדורה האמריקאית נקרא: "Who? Me??", New York: Simon and Schuster, 1969 German translation: "Wer spielt denn schon Klavier am Strand?", Stuttgart: Stahlberg, 1969; French translation: Un piano sur une plage, Paris: Stock, 1969)

תרגום עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ העולם הזה, גיליון 1972, 18.06.1975, עמ' 29
  2. ^ תמר אבידר, "נשארנו ידידים", מעריב, טור 4, 14 בנובמבר 1980.
  3. ^ 1 2 Who? Me?, Kirkus Reviews.
  4. ^ http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1975%2F06%2F17&id=Ar01204&sk=2C393E93 ידיעה במעריב
  5. ^ ר. עזריה, לאחר בכורה | "מחזה רגיל" בקאמרי, מעריב, 19 בנובמבר 1956; ע. ז., מחזה רגיל ב"קאמרי", דבר, 23 בנובמבר 1956, המשך; מ. גייס, חזרה על מחזה ב"קאמרי": "מחזה רגיל" מאת יורם מטמור, דבר, 30 בנובמבר 1956.
  6. ^ ד. ל., מעט לעט | "דור בא", מעריב, 24 באפריל 1959; עזרא זוסמן, במות | תיאטרון של שלושה, דבר, 15 במאי 1959; מיכאל אוהד, בארץ ובעולם, דבר, 15 במאי 1959.
  7. ^ נחמן בן-עמי, תיאטרון | דיגדוגים – בלי דקדוקים: הצגת "שורש כל רע" ב"החמאם", מעריב, 1 באוקטובר 1962.
  8. ^ נחמן בן-עמי, ערב בכורה | דור מחזון-הכיס, מעריב, 21 באוקטובר 1964; תמר אבידר, המחזה לא משתלם?: יורם מטמור מסביר רקע מחזהו "הפשע לא משתלם", מעריב, 30 באוקטובר 1964.
  9. ^ לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ, מעריב, 8 בינואר 1970; חוה נובק, כל העולם במה | עוד מסך עלה, דבר, טור 2, 20 בינואר 1970; נחמן בן-עמי, תיאטרון | תיאטרון – אבל היכן הסוסים?: "לחיי הסוסים" – מחזמר בתיאטרון גודיק, מעריב, 3 בפברואר 1970; יורם קניוק, אחרי בכורה | "לחיי הסוסים", דבר, 5 בפברואר 1970; מירית שם-אור, חתונה בביירות, דבר, 6 בפברואר 1970; אורי קיסרי, הטיוטות שלי | מי הכניס את הסוסים לבוץ?, מעריב, טור 3, 13 בפברואר 1970.
  10. ^ נכנסים לים בחורף, דבר, 28 בינואר 1971; עדית זרטל, אחרי בכורה | הים הוא יבש, דבר, 19 בפברואר 1971.
  11. ^ עלי מוהר, שמעון בנמל, דבר, 15 באוקטובר 1971, המשך; עדית זרטל, אחרי בכורה | מקצועי, דבר, 10 בנובמבר 1971.
  12. ^ א. בן-מאיר, על במות | ערב מערכונים מקוריים, חרות, 3 ביוני 1960; ע. ז., במות | מחזה מקורי – מחזה עממי, דבר, טור 2, 1 ביולי 1960.
  13. ^ חוה נובק, אקטואליה ומחזות מקוריים, דבר, טור 2, 8 בפברואר 1974.
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=יורם_מטמור&oldid=360373"