Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יוסף אהרונוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
קובץ:Crystal Clear app help index.svg
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו, וכן הערות שוליים לא מקשרות לשום דבר.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו, וכן הערות שוליים לא מקשרות לשום דבר.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יוסף אהרונוביץ'
יוסף אהרונוביץ'
יוסף אהרונוביץ'
לידה 19 ביולי 1877
ברשד, האימפריה הרוסית
פטירה 28 במרץ 1937 (בגיל 59)
עיסוק עיתונאי
מפלגה מפלגת פועלי ארץ ישראל
חבר מועצת עיריית תל אביב
קובץ:PikiWiki Israel 1014 Zionist leaders מנהיגי היישוב.JPG
קברו של יוסף אהרונוביץ' בבית הקברות טרומפלדור, בין קבריהם של משה בילינסון ואליהו גולומב

יוסף אהרונוביץ' (19 ביולי 1877, ט' באב תרל"ז – 28 במרץ 1937, ט"ז בניסן תרצ"ז) היה עיתונאי, עסקן ומנהיג ציוני, היה בין מייסדי בנק הפועלים ומנהלו הראשון בשנים 1923–1937[1]. בעלה של הסופרת דבורה בארון.

תולדות חייו ופועלו עריכה

אהרונוביץ' נולד בכפר קיריבקה שבקרבת העיירה ברשד (Бершадь) בדרום האימפריה הרוסית (כיום אוקראינה), נין ונכד למשפחת אדמו"רים. הוא היה אוטודידקט, שלמד בעצמו עד גיל הגיוס. בשנת 1905, לאחר סיום שירותו הצבאי, פרצה מלחמת רוסיה–יפן. על מנת להימנע מגיוס לשירות מילואים הוא עבר לברודי שבגליציה ושם עסק בחינוך נוער יהודי.

עלה לארץ ישראל בשנת 1906, בעקבות ה"קול קורא" שפרסם יוסף ויתקין. הוא החל לעבוד כפועל חקלאי פשוט ברחובות. יזם הקמת חנות קואופרטיבית של פועלי רחובות[2]. אהרונוביץ' האמין שתחילה יש לכבוש את עבודת האדמה ורק אז לרכוש קרקעות, בניגוד לדעתו של ויתקין.

בשנת 1907 השתתף אהרונוביץ' כציר בקונגרס הציוני השמיני, שנערך בהאג. בקונגרס זה הוחלט על הקמת "המשרד הארצישראלי" ביפו ועל הקמת "חברת הכשרת היישוב". הוא נבחר כציר גם לקונגרס התשיעי ולקונגרס האחד-עשר.

כאשר נוסד עיתון "הפועל הצעיר" בשנת 1908, התמנה אהרונוביץ' לעורכו. הוא עמד בראשו עד תחילת שנת 1923. אהרונוביץ' היה מדובריה הראשיים של מפלגת הפועל הצעיר. הוא היה הוגה דעות ומראשי דובריה של "מפלגת פועלי ארץ ישראל" (מפא"י), שנוסדה בשנת 1930 מהאיחוד שבין שתי מפלגות הפועלים, "הפועל הצעיר" ו"אחדות העבודה". אהרונוביץ' יזם את הוצאת הספרים "לעם" על۔ידי "הפועל הצעיר", ביחד עם יוסף שפרינצק והמורה ישראל יהודה אדלר. יחד עם ר' בנימין ואז"ר הוא ערך את כתביו של יוסף ויתקין, והיה אחד מעורכי כתביו של אהרון דוד גורדון.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התעת'מן אהרונוביץ', על מנת להישאר בארץ, והיה המזכיר של "הוועד להקלת המשבר" בראשותו של מאיר דיזנגוף. בחורף 1915 נאסר ביחד עם מנהיגים אחרים ביישוב – ברוך הוז, מרדכי בן הלל הכהן, בצלאל יפה ואחרים. הם הובאו לירושלים, אל המושל, ושוחררו בהשפעת ארתור רופין והנרי מורגנטאו, שגריר ארצות הברית בטורקיה. גם קבלת האזרחות העות'מאנית לא עזרה לו, והוא גורש למצרים יחד עם אשתו דבורה בארון ובתם צפורה אהרונוביץ. במצרים עסק בחינוך ולימד את הגולים. כצו כן ייסד כתב עת "בנכר".

אהרונוביץ' שימש כנשיא אגודת הסופרים וחבר מועצת עיריית תל אביב. ב-6 בדצמבר 1922 הוא הודיע על פרישתו מעריכת "הפועל הצעיר", ואשתו הודיעה על פרישתה מכתיבה. כחודש מאוחר יותר עבר לנהל את בנק הפועלים[3], שבו עבד עד מותו. הוא נפטר בשנת 1937, ונקבר בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

תנועת העבודה הנציחה את שמו במושב בית יוסף שבעמק הירדן. את קובץ מאמריו והגותו ערכה אשתו דבורה בארון, ביחד עם אליעזר שוחט, שהיה ידידו הקרוב. נקראים על שמו רחובות בתל אביב, רחובות, חולון, פתח תקווה, קריית חיים וכפר סבא. עוד קרוי על שמו בית הספר היסודי ממלכתי של המועצה האזורית דרום השרון ששוכן בנווה ירק.

כתביו עריכה

  • כתבי יוסף אהרונוביץ (2 כרכים), תל אביב: עם עובד, 1941.
  • העם והארץ: מבחר כתבים, תל אביב: תרבות וחנוך, 1970.
  • מבחר כתבים (מבוא מאת אליעזר שביד), ירושלים: הספרייה הציונית, 1983.

לקריאה נוספת עריכה

  • דוד זכאי, "תולדותיו", בתוך: כתבי יוסף אהרנוביץ, כרך א'.
  • 'אהרונוביץ, יוסף', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 23–24.(הספר בקטלוג ULI)
  • יעקב מרקל, הפנתאון של תל אביב.[דרושה הבהרה]

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיטקסט טקסט בוויקיטקסט: יוסף אהרונוביץ'

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יוסף אהרונוביץ תנועת העבודה, אישים (הקישור אינו פעיל, 19 ביולי 2025)
  2. ^ אגודה צרכנית, באתר מפלגת העבודה הישראלית (הקישור אינו פעיל, 19 ביולי 2025)
  3. ^ זאב צחור (עורך, העלייה השנייה: אישים, יד יצחק בן צבי תשנ"ח
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=יוסף_אהרונוביץ%27&oldid=98853"