Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

יהודית סלע-וינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית

יהודית סלע-וינר (27 באוקטובר 192313 ביוני 1997) הייתה פזמונאית, משוררת וסופרת ישראלית, חברת קיבוץ דגניה ב'.

קורותיה עריכה

נולדה לפרץ ואלישבע האס. בסוף שנות ה-30 נשלחה יהודית לארץ ישראל עם עליית הנוער. בארץ נשלחה לבן שמן ומשם הגיעה לקיבוץ. הוריה העפילו לארץ ב-1940 באונית המעפילים "אטלנטיק", אולם הספינה נתפסה בידי הבריטים ונוסעיה הוגלו לאי מאוריציוס ומשם עלו רק ב-1945 לארץ ישראל והצטרפו לבתם. [1]. אמה עבדה במטבח הקיבוצי ואביה היה מורה לפסנתר[2]. עם בגרותה עבדה כמורה לריתמיקה ונהגה לכתוב שירים למען ילדי הקיבוץ.

יהודית נישאה לבנימין (בנה) סלע [3], בן הקיבוץ, יליד 1923. לשניים נולדה הבת ענת. בנה נהרג במלחמת העצמאות במאי 1948 בקרב על משטרת צמח. האס נישאה בשנית לאריה וינר, חבר הקיבוץ.

בשנת 1997 נפטרה ונטמנה בבית העלמין בקיבוץ, ועל מצבתה נכתב "שירת חייך איתנו תמיד"[4].

יצירותיה עריכה

סלע- וינר כתבה שירים רבים, חיברה את המילים להמנון דגניה ב'[5], יצרה את המחזמר "מה טוב יחדיו" וכן את "עשר קופסאות גפרורים - מחזה לגיל הנעורים" שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

המחזמר "מה טוב יחדיו" עריכה

סלע-וינר כתבה את המחזמר "מה טוב יחדיו"[6] שהלחין יקותיאל שור - מורה למוזיקה מכנרת[7].

המחזמר בוצע בידי ילדי משק עמק הירדן וזכה לביקורות מצוינות. בדצמבר 1962 יהודה בר- נאור, מנהל תיאטרון הילדים "תליל" (תיאטרון לתלמידים וילדים)[8] ביקש להציג את המחזה בהשתתפות ילדים מהתנועה המאוחדת, בבימויו של אברהם ניניו. הצלחת המחזמר המקורי לא חזרה על עצמה, ולאחר 24 הצגות המחזה ירד מהבמות[9].

שירי המחזמר היו:

  • אגדת הכנרת
  • אין כמוהו
  • ההורה
  • המצב במשק
  • קריאה למשחק
  • שיר בקר
  • שיר הבלורה
  • שיר החבל
  • שיר הירקנים
  • שיר הכדור
  • שיר המספויניקים
  • שיר הפלחים
  • שיר התנוקות
  • שיר לכרם
  • שיר לכת למטבח
  • שיר עובדי המטבח
  • שיר ערש
  • שירו של שמוליק

החמור הקטן עריכה

אחד משיריה המפורסמים של סלע-וינר הוא "החמור הקטן"[10], אשר הלחין יקותיאל שור, וידוע בביצועה של חוה אלברשטיין:

החמור הקטן שהלך אל הגן

כי שכח כבר מזמן טעמו של תלתן

ופגש בגנן – שעבד שם בגן

וטעם המקל – על גבו הקטן.

מתוך השיר "החמור הקטן"

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה