יאנוש ז'יגמונד זאפויה

יאנוש ז'יגמונד זאפויה
Zápolyai János Zsigmond
Második János

דיוקן חרוט מ-1566 של יאנוש ז'יגמונד, כדוכס אופולה, מן האוסף שבספריית נסיכי ואלדק בחצר ארולזן דיוקן חרוט מ-1566 של יאנוש ז'יגמונד, כדוכס אופולה, מן האוסף שבספריית נסיכי ואלדק בחצר ארולזן
דיוקן חרוט מ-1566 של יאנוש ז'יגמונד, כדוכס אופולה, מן האוסף שבספריית נסיכי ואלדק בחצר ארולזן
פטירה	אלבה יוליה, נסיכות טרנסילבניה
שם לידה	János Zsigmond István
השקפה דתית	נצרות רומית-קתולית נצרות לותרנית נצרות קלוויניסטית נצרות אוניטריאנית

יאנוש ז'יגמונד זאפויה או סאפויה שנודע גם כמלך יאנוש השני (בהונגרית: Zápolyai János Zsigmond או Szapolyai János Zsigmond וכמלך - Második János או János II, ‏ 7 ביולי 1540 - 14 במרץ 1571) היה מלך הונגריה תחת השם יאנוש השני בילדותו בשנים 1551-1540 ושוב ב-1570-1556 ונסיך טרנסילבניה ב-1571-1570 תחת השם יאנוש ז'יגמונד. הוא נשא לראשונה, אולם בפועל בלבד, את התואר "נסיך טרנסילבניה" מאחר ותואר זה הוכרז כחוק רק ב-1576. יאנוש ז'יגמונד היה בנם היחיד של יאנוש הראשון זאפויה, מלך הונגריה, ושל איזבלה מפולין. האב ייאנוש הראשון שלט על חלקים מממלכת הונגריה בתמיכת הסולטאן העו'תמאני סולימן המפואר. שאר השטח של ממלכת הונגריה נשלט על ידי פרדיננד הראשון מהבסבורג ששלט גם באוסטריה ובבוהמיה. שני המלכים הגיעו ב-1538 להסכם שלום שהכיר בזכותו של פרדיננד לאחד את הונגריה אחרי מותו של יאנוש הראשון , אולם זמן קצר אחרי לידתו של יאנוש ז'יגמונד, וכשהוא היה על ערש דווי הוריש יאנוש הראשון את ממלכתו לבנו התינוק. תומכיו הנאמנים ביותר של המלך המנוח בחרו ביאנוש ז'יגמונד למלך, אך הוא לא הוכתר בכתר הקדוש של הונגריה.

סולימאן פלש להונגריה בתירוץ של הגנה על יאנוש ז'יגמונד מפני פרדיננד. בודה, בירת הונגריה, נפלה לידי העות'מאנים ללא התנגדות בשנת 1541, אך סולימאן איפשר למלכה האלמנה, איזבלה, לשמור על השטח ממזרח לנהר טיסה בשמו של יאנוש ז'יגמונד. איזבלה ויאנוש ז'יגמונד עברו לליפה (כיום ליפובה ברומניה). עד מהרה הם התיישבו בדיולפהרוואר בטרנסילבניה (בשמה הלטיני והרומני אלבה יוליה). ממלכתו של יאנוש ז'יגמונד נוהלה על ידי גזבר אביו, ג'רג' מרטינוצי, שביקש לאחד את הונגריה דווקא תחת שלטונו של פרדיננד. בשנת 1551 אילץ מרטינוצי את איזבלה לוותר על ממלכת בנה בתמורה לשתי דוכסויות בשלזיה ו-140,000 פלורינים. יאנוש ז'יגמונד ואמו התיישבו אז בפולין, אך היא המשיכה לנהל משא ומתן עם אויביו של פרדיננד על השבת בנה לשלטון .

פרדיננד לא הצליח להגן על מזרח הונגריה מפני העות'מאנים. בלחץ הסולטאן סולימאן, בשנת 1556 שכנעה הדיאטה של טרנסילבניה את יאנוש ז'יגמונד ואת אמו לחזור לטרנסילבניה, ואיפשרה לה לשלוט משם בממלכת בנה עד מותה בשנת 1559. בסוף 1561 מגנאט עשיר, מלכיור באלאשה, מרד ביאנוש ז'יגמונד ובאמו ופרדיננד השתלט על רוב המחוזות ההונגריים מחוץ לטרנסילבניה. הסקלרים שחירויותיהם הוגבלו בשנות ה-1560, קמו גם הם נגד יאנוש ז'יגמונד ואמו, אך הצבא המלכותי דיכא את המרד. במהלך המלחמה שפרצה לאחר מכן בין הטורקים ל הבסבורגים, המשיכו העות'מאנים לתמוך בשלטון של יאנוש ז'יגמונד ואיזבלה, והוא הביע הוקרה לסולימאן בעיר זמון בשנת 1566. חוזה אדריאנופל משנת 1568 שם קץ למלחמה, ואישר את שלטונו שליאנוש ז'יגמונד בשטחים המזרחיים של ממלכת הונגריה (טרנסילבניה ו"פרטיום").

בשנות ה-1560 יזם יאנוש ז'יגמונד סדרה של ויכוחים תיאולוגיים בין נציגי האסכולות התאולוגיות המקבילות של הרפורמציה. הוא עבר בשנת 1562 מהדת הנוצרית הרומית-קתולית לנצרות לותרניות ובהמשך ב-1564 מהדת הלותרנית לקלוויניזם. כחמש שנים לאחר מכן, בהשפעת דעותיהם האנטי-טריניטריאניות של רופאו, ג'ורג'ו ביאנדרטה, ושל כומר החצר פרנץ דוויד, הוא אימץ את הדת הפרוטסטנטית החדשה - האוניטריאניזם - והפך למלך האוניטריאני היחיד בהיסטוריה. בשנת 1568, הדיאטה העבירה את צו טורדה (כיום טורדה ברומניה), שהדגיש כי "אמונה היא מתנת אלוהים" ואסר על רדיפת אנשים מסיבות דתיות. הצו הרחיב את גבולות חופש הדת מעבר לסטנדרטים של אירופה של סוף המאה ה-16. בחוזה שפייר ב-1570 ויתר יאנוש ז'יגמונד על התואר "מלך הונגריה הנבחר" בחוזה שפייר ולאחר מכן, הוא כינה את עצמו "נסיך טרנסילבניה ואדון חלקי ממלכת הונגריה". הוא מת ללא ילדים. הנסיך הקתולי אישטוואן באטורי ירש את כתר הנסיכות טרנסילבניה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|יאנוש ז'יגמונד זאפויה]] בוויקישיתוף

• Lászlo Makkai, András Mócsy, Béla Köpeczi, History of Transylvania Volume I. From the Beginnings to 1606 Columbia University Press, New York 2001 East European Monographs, No. DLXXXI

לקריאה נוספת

• István Keul, Early modern religious communities in East-Central Europe: ethnic diversity, denominational plurality, and corporative politics in the principality of Transylvania (1526—1691) 2009, pp. 61-255..

Miklós Molnár, A Concise History of Hungary, Cambridge University Press, 2001, p. 110.