טרנסניסטריה (אזור הכיבוש הרומני)
פעולות נוספות
| מדינה / טריטוריה | {{#property:P17}} |
|---|---|
| קואורדינטות |
Coordinates: חסר קו רוחב |
| {{#property:P856}} | |
טרנסניסטריה (ברומנית: Transnistria) הוא שם שניתן במהלך מלחמת העולם השנייה לחבל ארץ בדרום מערב אוקראינה, בין נהר הבוג הדרומי ובין הנהר דניסטר במערב, בין חוף הים השחור בדרום ובין העיר מוגילב פודולסקי מצפון. אזור זה היה טרם המלחמה בשליטת ברית המועצות. לאחר הכיבוש על ידי הכוחות הגרמנים והרומנים בחודשים יולי ואוגוסט 1941, העבירו הגרמנים את השטח לשליטת הרומנים ב-19 באוגוסט 1941 בהסכם טירספול(אנ'), כדי שישמש אותם כשטח ריכוז אליו יגרשו את יהודי בסרביה ובוקובינה ולאחר מכן סיכמו בהסכם טיגינה שנחתם ב-30 באוגוסט 1941 את סמכויות ניהול החבל בידי הרומנים ואת זכויותיהם של הגרמנים בחבל זה.[1] ב-19 באוגוסט 1941 מינה שליט רומניה יון אנטונסקו את גאורגה אלקסיאנו כמושל טרנסניסטריה.[2]
מקור השם עריכה
שמה של "טרנסניסטריה" ניתן לה לאחר שנכבשה בידי הגרמנים והרומנים בקיץ 1941 מידי ברית המועצות, ונמסרה לרומנים כגמול על השתתפותה של רומניה במלחמה נגד ברית המועצות, ובפועל כמעין פיצוי על קריעתו מידי הרומנים של מרבית שטחה של טרנסילבניה והעברתה לריבונות הונגרית ב-1940. משמעותו השם היא "השטח מעבר לנהר ניסטרו", שמו של הדניסטר בפי הרומנים.
גירוש והשמדת היהודים עריכה
מאות בשנים היה חבל ארץ זה מרכז של חיי רוח וחיי קהילה יהודית בעלת זהות לאומית ברורה, ומניינה לפני המלחמה כ-300,000 מתוך אוכלוסייה כוללת של 2.5 מיליון. עשרות אלפים מבני הקהילה עצמה נרצחו בידי איינזצגרופה D בפיקודו של אוטו אולנדורף, ובידי צבאות גרמניה ורומניה, נוסף על היהודים שגורשו לטרנסניסטריה מאזורים סמוכים ונרצחו אף הם.
לטרנסניסטריה גורשו ב-15 בספטמבר 1941 יהודי בסראביה, ובוקובינה בהוראתו של שליט רומניה המרשל יון אנטונסקו. לפי האומדנים מספר היהודים אשר גורשו נע בין 150,000 עד 185,000 נפשות. חלק מיהודי בוקובינה גורש לעיירות בתחום אוקראינה (למשל לציבולווקה אליה גורשו כ-2,500 יהודים וכמה מאות לוורושילובקה) שסופח לטרנסניסטריה. הגירוש פסק ב-13 באוקטובר 1942 עם שינוי המגמה במלחמה כנגד ברית המועצות וכאשר אנטונסקו כבר לא היה בטוח בניצחון הגרמנים.
המגורשים מבסרביה ומבוקובינה חצו את הדניסטר בחמישה מעברי גבול: 1. באטאקי למוגילב (עיר מעבר עיקרית לטרנסניסטריה), 2. בקאסאוצי ליאמפול (קבוצות רבות של מגורשים), 3. בראמניצה לרזינה (מעט מגורשים יחסית), 4. בטיגינה לטיראספול (קבוצות קטנות של מגורשים בחודשים אוקטובר-דצמבר 1941 ומגורשים מכל ערי רומניה באוקטובר 1942) ו-5. באולנשט ליאסקה (מעט מהמגורשים).[1]
על היהודים נאסר חופש התנועה והתכתבות והם רוכזו בגטאות ובמחנות, ועל כולם חלה חובת עבודת כפייה. למעשה הפכה טרנסניסטריה כולה למחנה ריכוז אחד גדול. במחנות הריכוז שהיו נתונים לשליטת הז'נדרמריה נרצחו עשרות אלפי יהודים ורבבות נוספים נספו כתוצאה מתנאי החיים הקשים ובמיוחד ממחלת טיפוס הבהרות ומחלת הדיזנטריה, כמו כן עקב רעב וכפור. הידיעות על מצב היהודים בטרנסניסטריה הגיעו ליהודי רומניה, ועל אף מצבם הקשה נשלחה עזרה שהצילה רבים. למען היהודים פעל ראש קהילת יהודי רומניה וילהלם פילדרמן, אשר ניצל את היכרותו האישית עם אנטונסקו. בנוסף פעלה למען המגורשים משלחת מטעם יהודי רומניה שבראשה עמד אפרים (פרד) שרגא.
בדצמבר 1943, כאשר הסובייטים היו על סף כיבושה של טרנסניסטריה, הותר ליהודים לחזור לרומניה, אולם רבים חזרו רק לאחר השחרור הסובייטי.
על פי הסטטיסטיקאי מרקו רוזן נרצחו ומתו במהלך ההגליות לכל הפחות 155,000 יהודים רומנים ו-115,000 יהודים אוקראינים שהיו תחת שלטון רומני. לפי ההיסטוריון אביגדור שחן, מספר הנרצחים היה גבוה בהרבה, כ-400,000. לפי חוקר השואה ז'אן אנצ'ל היה מדובר במעל 400,000 יהודים.
אוכלוסייה עריכה
בדצמבר 1941 ערכו השלטונות הרומנים מפקד אוכלוסין בטרנסניסטריה, ולפיו היה המבנה האתני כדלהלן:
| לאום | מספר | % | כפרי | עירוני |
|---|---|---|---|---|
| אוקראינים | 1,775,273 | 76.3 | 79.9 | 57.4 |
| רומנים | 197,685 | 8.4 | 9.3 | 4.4 |
| רוסים | 150,842 | 6.5 | 2.4 | 27.9 |
| גרמנים | 126,464 | 5.4 | 5.9 | 2.7 |
| בולגרים | 27,638 | 1.2 | 1.1 | 1.4 |
| יהודים | 21,852 | 0,9 | 0,7 | 2,0 |
| פולנים | 13,969 | 0.6 | 0.3 | 2.3 |
| ליפובנים | 968 | - | - | 0.1 |
| טטרים | 900 | - | - | 0.1 |
| אחרים | 10,628 | 0.5 | 10.2 | 1.7 |
| סה"כ | 2,326,224* | 100 | 1,956,557 | 369,669 |
מחוזות עריכה
טרנסניסטריה חולקה על ידי הרומנים ל-13 מחוזות מבחינה אדמיניסטרטיבית:
ראו גם עריכה
- שואת יהודי רומניה
- יהדות טרנסניסטריה
- הטבח באודסה
- טרנסניסטריה
- אתמולים אבודים - ספרה הביוגרפי של רות גלסברג-גולד, שגורשה עם משפחתה לטרנסניסטריה
לקריאה נוספת עריכה
- דוד פודים, כך היה: רשומות על המלחמה, הטרגדיה האודסאית (ברוסית: Так было--: записки о войне, Одесская трагедия), ירושלים, 2002.
קישורים חיצוניים עריכה
- טרנסניסטריה, מתוך התערוכה "עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם", באתר יד ושם
- שואת יהודי בוקובינה
- הנצחת מחנות וגטאות טרנסניסטריה וקהילות רומניה, בני המשפחה והקרובים במסגרת 80 שנה לשואת יהדות רומניה
- "מסעות הרצח ההמוני של הרומנים בטרנסניסטריה, 1941-1942", מאת ז'אן אנצ'ל, באתר יד ושם
- רשימת המחנות והגטאות בטרנסניסטריה על פי ז'אן אנצ'ל באתר ארגון יהודי בוקובינה
- השואה ברומניה, בסרביה, בוקובינה וטרנסניסטריה - בית הספר המרכזי להוראת השואה, באתר יד ושם
- יצירה המספרת את סיפורו של אסיר באחד המחנות בחבל טרנסניסטריה, מתוך התערוכה "עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם", באתר יד ושם
- ריאיון עם ניצולת טרנסניסטריה, באתר יד ושם
- יהודים על הגדה המערבית של נהר הדנייסטר לפני גירושם לטרנסניסטריה, 10 ביוני 1942, בתערוכת האינטרנט "החודש הזה בתקופת השואה", באתר יד ושם
- דינה פורת, פרשת טרנסניסטריה ומדיניות ההנהגה הציונית בארץ־ישראל ביחס לשואה, 1942–1943, הציונות ט', 1984
- סרטונים ז'ני רוזנשטיין, על הרגעים הקשים בחייה, בשיחה עם נתנאל סמריק, בערוץ Contento Now, מאי 2015
- דפנה ארד, הילדה עם הסרטים הוורודים ממחנה הכפייה הפכה לדוגמנית: "תמיד שאפתי לשדר יופי", באתר ynet, 7 באפריל 2021
- קובץ:National Library IL logo.svg טרנסניסטריה, דף שער בספרייה הלאומית
- מצגת טרנסניסטריה ושואת יהודי רומניה מאת אברהם איווניר
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 אביגדור שחן, בכפור הלוהט - גיטאות טרנסניסטריה, תל אביב: בית לוחמי הגיטאות והוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988, עמ' 134 (כיבוש בידי צבאות גרמניה ורומניה), 135 (הסכם טיגינה), 159 (המעברים בהם חצו המגורשים את הדניסטר)
- ^ Orders and instructions given by Antonescu, the Prime Minister of Romania and Alexianu, the governor of Transnistria, 1941, @yadvashem (ב־English)