Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

טרייסי צ'פמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
(הופנה מהדף טרייסי צ'אפמן)
טרייסי צ'פמן
Tracy Chapman
טרייסי צ'פמן בהופעה חיה, 2009
טרייסי צ'פמן בהופעה חיה, 2009
תקופת פעילות מ-1988
פרופיל ב-IMDb

טרייסי צ'פמן (באנגלית: Tracy Chapman, נולדה ב-30 במרץ 1964) היא זמרת-יוצרת אמריקנית, הידועה בייחוד בשל השירים: "Fast Car", "Talkin' 'bout a Revolution", "Baby Can I Hold You" ו-"Give Me One Reason", זוכת פרסי גראמי.

ביוגרפיה עריכה

טרייסי צ'פמן נולדה בקליבלנד שבאוהיו. ילדותה של צ'פמן עברה עליה במצוקה, אמה גידלה אותה ואת אחותה לבדה מכספי קצבת סעד. היא החלה לנגן בגיטרה ולכתוב שירים כשהייתה ילדה[1]. היא זכתה במלגה לפנימייה פרטית בקונטיקט. זו, לדבריה, הייתה נקודת המפנה בחייה, וזו אחת הסיבות לכך שהיא פיתחה מודעות פוליטית. אחר כך קיבלה מלגה לאוניברסיטת טאפטס, שם למדה אנתרופולוגיה[1].

במאי 2004 הוענק לצ'פמן תואר כבוד על פעילותה האומנותית והיצירתית, נוסף על תרומתה החברתית כאמנית. לעיתים הופיעה בקמפיינים נגד מחלת האיידס בניסיון לקידום תרומות, העלאת הנושא בקרב הציבור ולמציאת תרופות מונעות למחלה. בנוסף תמכה במשך השנים בתנועה האנטי-מלחמתית, בארגון לשחרור טיבט וארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל[1].

צ'פמן נמנעת מלדבר על חייה הפרטיים. בראיון שנערך בשנת 2006 דיברה חברתה לחיים, אליס ווקר, ופירטה אודות החברות בין השתיים משנות ה-90 של המאה ה-20 ועד היום.

באפריל 2025 צ'פמן שיתפה בריאיון עם הניו יורק טיימס שהיא לא משתמשת בשירותי סטרימינג וכי היא מאזינה למוזיקה רק בפורמט פיזי, כמו דיסקים ותקליטים[2].

קריירה עריכה

בתקופת לימודיה באוניברסיטה ביצעה צ'פמן הופעות רחוב ונגינה בגיטרה בבתי קפה בקיימברידג', מסצ'וסטס. לאחר שסיימה את לימודיה, חתמה צ'פמן על חוזה הקלטות עם חברת Elektra Records והוציאה דרכה את אלבומה הראשון "Tracy Chapman" ב-1988[3]. הביקורות שיבחו את צ'פמן והיא החלה בסיבובי הופעות ובבנייה של קהל מעריצים. זמן קצר לאחר ההצלחה הגדולה של אלבומה הראשון, הופיעה במופע הצדעה לכבוד יום הולדתו ה-70 של נלסון מנדלה שנערך ביולי, 1988. השיר "Fast Car" הגיע במהרה לדירוגים גבוהים ושהה זמן רב מאוד במצעדי השירים בארצות הברית, ולבסוף הגיע לפסגת עשרת שירי הפופ במצעדי "Billboard Hot 100" הנחשבים.

"Talkin' 'Bout A Revolution", הסינגל שיצא לאחר מכן, הגיע למקום 75, ולאחר מכן הסינגל השלישי "Baby Can I Hold You" הגיע למקום ה-48. האלבום היה להצלחה מסחרית הפך למולטי-פלטינום וזכה בארבעה פרסי גראמי, נוסף על זכייתה של צ'פמן לאמנית המתחילה הטובה ביותר. מאוחר יותר בשנת 1988 הציגה צ'פמן הופעות כלל עולמיות בהופעות הומניטריות, ה"!Human- Rights Now".

ב-1989 יצא לאור אלבומה השני "Crossroads"[4], וזכה לפחות הצלחה מקודמו. צ'פמן המשיכה לשיר בהופעות וקונצרטים של קהל מסור ואוהד. למרות זאת, הפתעה הייתה כאשר יצא אלבומה הרביעי ("New Beginning") בשנת 1995 שנמכר ביותר משלושה מיליון עותקים רק בארצות הברית. האלבום כלל את הסינגל "Give Me One Reason", שזכה בגראמי בשנת 1997 בקטגוריית שיר הרוק הטוב ביותר, והפך ללהיט של צ'פמן עד היום. האלבום שהגיע לאחר מכן ויצא בשנת 2000 ושמו "Telling Stories", אשר היה יותר בסגנון רוק מאשר פולק. שנה אחר כך הוציאה לאור אלבום אוסף - "Collection"[5].

בשנת 2002 יצא לאור אלבומה "Let it Rain", בהפקה מוזיקלית של ג'ון פאריש שעבד גם עם הזמרת פי ג'יי הארווי[6]. בשנת 2005 יצא לאור אלבומה " Where You Live"[7][8]. לאחר מכן נסעה צ'פמן לסיבוב הופעות עולמי שהתמקד באירופה ובמזרח ארצות הברית.

האלבום האחרון שהוציאה טרייסי צ'פמן נקרא " Our Bright Future" ויצא לאור בנובמבר 2008.

באוקטובר 2018 תבעה צ'פמן את הזמרת ניקי מינאז' על שסימפלה שיר שלה ללא אישור[9]. בתום שנתיים של דיונים הסכימה צ'פמן לבטל את התביעה תמורת פיצוי של 450 אלף דולר[10].

בנובמבר 2020 הופיעה לראשונה לאחר שנים רבות, בתוכנית הלייט-נייט של סת' מאיירס, כדי לעודד הצבעה בבחירות לנשיאות ארצות הברית 2020[11].

בשנת 2023 הקליט לוק קומבס גרסת כיסוי בסגנון קאנטרי לשירה "Fast Car" שהפכה ללהיט, והגיעה למקום השני במצעד הבילבורד הוט 100.[2] ביוני 2023 דווח כי השיר הניב חצי מיליון דולר מתמלוגים גלובליים בשלושה חודשים.[2] ביולי 2023 הגיע השיר בביצועו למקום הראשון במצעד הקאנטרי איירפליי, ובכך הפכה צ'פמן לאשה השחורה הראשונה שחיברה לבדה שיר במקום ראשון במצעד קאנטרי. בעקבות זאת ביצעו צ'פמן וקומבס את השיר יחד בטקס פרסי גראמי ה-66. השיר גם זכה בתארים "שיר השנה" ו"סינגל השנה" בטקס פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי, מה שהפך את צ'פמן לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה בפרס זה.[2]

דיסקוגרפיה עריכה

  • Tracy Chapman‏ (1988)
  • Crossroads‏ (1989)
  • Matters of the Heart‏ (1992)
  • New Beginning‏ (1995)
  • Telling Stories‏ (2000)
  • Collection‏ (2001)
  • Let It Rain‏ (2002)
  • Where You Live‏ (2005)
  • Our Bright Future ‏ (2008)

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טרייסי צ'פמן

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 איימי פלמינג | הגרדיאן, גם לוחמת, גם מעריצה את מדונה, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2008
  2. ^ 1 2 3 4 Tyler Jenke, Tracy Chapman Discusses Refusal to Stream Music: ‘I Only Buy Music in Physical Form’, Billboard, ‏2025-04-08
  3. ^ יובל לוי, תקליטים - טרייסי צ'פמן - טרייסי צ'פמן - הד ארצי, כל העיר, 13 במאי 1988
  4. ^ שרון מולדבי, דגל לבן - -פרשת דרכים־. התקליט השני של טרייסי ציפמן, חדשות, 5 באוקטובר 1989
  5. ^ גידי אביבי, כרוניקה של מאבק, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2001
  6. ^ גידי אביבי, חמימות בימים קרים, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2002
  7. ^ גידי אביבי, ממשיכה לדבר על המהפכה, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2005
  8. ^ גבע קרא עוז, עדיין מדברים על מהפיכה, באתר ynet, 20 בספטמבר 2005
  9. ^ איתמר זהר, טרייסי צ'פמן תובעת את ניקי מינאז': סימפלה שיר שלי ללא אישור, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2018
  10. ^ ניקי מינאז' תשלם לטרייסי צ'פמן 450 אלף דולר על שימוש בשירה, באתר הארץ, 10 בינואר 2021
  11. ^ ניו יורק טיימס, טרייסי צ'פמן בהופעה נדירה לרגל הבחירות בארה"ב, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2020


פרס גראמי לתגלית השנה
1980−1960 בובי דארין (1960) • בוב ניוהארט (1961) • פיטר נרו (1962) • רוברט גולט (1963) • סווינגל סינגרס (1964) • הביטלס (1965) • טום ג'ונס (1966) • ללא זוכה (1967) • בובי ג'נטרי (1968) • חוזה פליסיאנו (1969) • קרוסבי, סטילס ונאש (1970) • הקרפנטרז (1971) • קרלי סיימון (1972) • אמריקה (1973) • בט מידלר (1974) • מרווין האמליש (1975) • נטלי קול (1976) • סטארלנד ווקל בנד (1977) • דבי בון (1978) • א טייסט אוף האני (1979) • ריקי לי ג'ונס (1980)
2000−1981 כריסטופר קרוס (1981) • שינה איסטון (1982) • Men at Work (1983) • מועדון תרבות (1984) • סינדי לאופר (1985) • שאדיי (1986) • ברוס הורנסבי והריינג' (1987) • ג'ודי וואטלי (1988) • טרייסי צ'פמן (1989) • מילי ונילי (בוטל) (1990) • מריה קארי (1991) • מארק קון (1992) • Arrested Development (1993) • טוני ברקסטון (1994) • שריל קרואו (1995) • Hootie & the Blowfish (1996) • ליאן ריימס (1997) • פולה קול (1998) • לורן היל (1999) • כריסטינה אגילרה (2000)
2020−2001 שלבי ליני (2001) • אלישה קיז (2002) • נורה ג'ונס (2003) • אוונסנס (2004) • מארון 5 (2005) • ג'ון לג'נד (2006) • קארי אנדרווד (2007) • איימי ויינהאוס (2008) • אדל (2009) • זאק בראון בנד (2010) • אספרנסה ספולדינג (2011) • בון איבר (2012) • פאן (2013) • מאקלמור וראיין לואיס (2014) • סם סמית' (2015) • מייגן טריינור (2016) • צ'אנס הראפר (2017) • אלסיה קארה (2018) • דואה ליפה (2019) • בילי אייליש (2020)
2021 ואילך מייגן די סטליון (2021) • אוליביה רודריגו (2022) • סמארה ג'וי (2023) • ויקטוריה מונה (2024) ‏•‏‏ צ'אפל רואן (2025) ‏•‏‏ אוליביה דין (2026)
פרס המוזיקה הבריטית לזמרת הבינלאומית הטובה ביותר
טרייסי צ'פמן (1989) • שינייד או'קונור (1991) • ביורק (1994) • קיי די לאנג (1995) • ביורק (1996) • שריל קרואו (1997) • ביורק (1998) • נטלי אימברוליה (1999) • מייסי גריי (2000) • מדונה (2001) • קיילי מינוג (2002) • פינק (2003) • ביונסה (2004) • גוון סטפאני (2005) • מדונה (2006) • נלי פורטדו (2007) • קיילי מינוג (2008) • קייטי פרי (2009) • ליידי גאגא (2010) • ריהאנה (2011) • ריהאנה (2012) • לנה דל ריי (2013) • לורד (2014) • טיילור סוויפט (2015) • ביורק (2016) • ביונסה (2017) • לורד (2018) • אריאנה גרנדה (2019) • בילי אייליש (2020) • בילי אייליש (2021)
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=טרייסי_צ%27פמן&oldid=112058"