טקס יריית התותח ברומא (באיטלקית: Il Cannone del Gianicolo) הוא מסורת רומאית שחוזרת על עצמה מדי יום, בגשם או בשמש, וניתן לחזות בה באחת מנקודות התצפית המרשימות ביותר של העיר. מדובר בירי הצדעה לירי התותח שנורה מגבעת ג'אניקולו בצהריים, החל ב-1 בדצמבר 1847, מיד לאחר ניצחונו של גריבלדי בקרב ג'אניקולו[1]. האפיפיורפיוס התשיעי דרש אותו, כדי לספק אות זמן יחיד, ולסנכרן את צלצול פעמוני הכנסיות בבירת מדינת האפיפיור דאז, אך הנוהג נמשך גם לאחר איחוד איטליה[2][1].
עד 1903, התותח היה ממוקם בטירת סנטאנג'לו. לאחר שהייה קצרה על מורדות מונטה מריו, ב-24 בינואר 1904, הוא הועבר לצמיתות לראש גבעת ג'אניקולו, מתחת לפסל של גריבלדי, שם הוא נמצא עד היום. במהלך מלחמת העולם השנייה, התותח "הושתק" מסיבות של הסדר הציבורי, והוחלף בצליל צפירה. רק בשנת 1959 שוחזרה המסורת: ב-21 באפריל של אותה שנה, יום השנה ה-2712 להקמת רומא, התותח רעם שוב.
לתותח הראשון שנורה מהג'אניקולו הייתה היסטוריה ארוכה: הוא שימש את הארטילריה של ממלכת איטליה כדי לפרוץ בשנת 1870 את שער פיה ולהיכנס לרומא. מאז 1991 נעשה שימוש בתותח הוביצר ממלחמת העולם השנייה טעון בקילוגרם אחד של אבק שריפה. לפני הכנסת הטלגרף, וכיום, הטלפון, האות לירי התותח הגיע מכנסיית סנט'איניאציו: סל שהכיל כדור שחור הונף על מוט ארוך.
כיום ניתן לשמוע את הירי עד לרובע אסקווילינה. הירי מבוצע על ידי גדוד האימונים של פיקוד התותחנים[3].
אף על פי שאינה חלק משבע הגבעות המפורסמות של רומא, הג'אניקולו היא עדיין גבעה. עבור רבים, היא נחשבת לגבעה שמינית הלא רשמית של העיר[1]. היא שוכנת בין הוותיקן לשכונות מונטה ורדה (אנ'), ביתן של משפחות מהמעמד הבינוני-גבוה בעלות נטייה שמאלנית, וטרסטוורה, הידועה בסצנת ליל שבת התוססת שלה. מבחינה היסטורית, הג'אניקולו שימשה כעמדת הגנה. היא הגנה על העיר מפני יריבים כמו הסבינים והאטרוסקים, שנלחמו עם הרומאים על השליטה בנהר הטיבר. בהיסטוריה הקרובה יותר, הגבעה ראתה פעילות במהלך הקרב על איחוד איטליה. חייליו של גריבלדי נלחמו שם בעוז נגד הכוחות הצרפתיים. אף על פי שהיו בנחיתות מספרית ובסופו של דבר הובסו, האיטלקים הפגינו חוסן רב[1].
כיום, אנשים מבקרים בגבעה כדי לצפות בקו הרקיע של העיר, בכיפותיה, במגדלי הכנסיות, ובגגותיה וטרסותיה של העיר. הזמן הטוב ביותר לבקר בגבעה הוא כנראה עם השקיעה, כאשר השמיים הרומיים זוהרים בגוונים של ורוד, פוקסיה וכתום[1].
ישנם אתרים בולטים נוספים בראש הגבעה מלבד נקודת התצפית והירי:
קובץ:צופים בטקס הירי ברומא.jpgצופים בטקס הירי ברומא.כנסיית סן פייטרו במונטוריו (אנ'), שנבנתה במאה ה-15. גולת הכותרת של הכנסייה היא הטמפייטו שימוש בתבנית איט עבור "Tempietto di San Pietro in Montorio" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(איט'), מקדש עגול קטן שעוצב על ידי דונטו ברמנטה, המגלם את מהות הרנסאנס.
המגדלור שנבנה בשנת 1911 על ידי האדריכל מנפרדו מנפרדי (אנ'). המבנה אינו נקודת ייחוס לניווט, אלא יצירת בעלת ערך סמלי רב: הוא ממוקם במקום בו התרחשו הקרבות להגנת הרפובליקה הרומית בשנת 1849. המבנה/פסל נתרם לעיר על ידי קהילת האיטלקים בבואנוס איירס, כעדות לקשר שלהם עם מולדתם, לרגל 50 שנה לאיחוד איטליה וציונה של רומא כבירה[4].
הגן הבוטני של רומאשימוש בתבנית איט עבור "Orto botanico di Roma" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(איט') – על מורדות הגבעה נמצא הגן הבוטני של רומא, שכניסתו למרגלות ההר ליד טרסטוורה. בעבר שימש הגן את הקיסר ספטימיוס סוורוס, ומאוחר יותר את המלכה כריסטינה משוודיה, ועוד יותר מאוחר של משפחת קורסיני (אנ'). הגן עוצב מחדש על ידי האדריכל פרדיננדו פוגה (אנ') במאה ה-18[1].
פורטה סן פאנקרציו (אנ') – בתוך השער שוכן מוזיאון הרפובליקה הרומית והזיכרון לגריבלדי וחייליו שנפלו בקרבות שימוש בתבנית איט עבור "Museo della Repubblica Romana e della memoria garibaldina" אך ערך זה לא קיים בשפה זו(איט').
פונטנה דל'אקווה פאולה (אנ') – בקרבת מקום נמצאת המזרקה הזו, הדומה מאוד לפונטנה דה טרווי אך צנועה יותר בגודלה ובעיצובה[1].
ביתו של האל יאנוס – הג'אניקולו היה, בראש ובראשונה – כפי ששמו מרמז – קדוש ליאנוס, אל עתיק של לאציו, שלעיתים קרובות מתואר עם שני פנים: אחד מביט אל העבר, השני אל העתיד[1].
