Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

טיפול דיאלקטי התנהגותי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות

טיפול דיאלקטי התנהגותי (באנגלית: Dialectical behavior therapy, DBT) הוא שיטת טיפול נפשי. השיטה מבוססת על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), העוסק בקשר שבין מחשבות, רגשות והתנהגויות, אך היא מותאמת באופן ייחודי לאנשים החווים עוצמות רגשיות גבוהות ומתקשים לווסת אותן.[1]

המונח "דיאלקטי" בשיטה זו מתייחס לשילוב בין תפיסות מנוגדות לכאורה. בבסיס הטיפול עומד האיזון בין קבלה של המציאות כפי שהיא ושל הדפוסים הקיימים, לבין השאיפה לשנות התנהגויות שאינן מיטיבות ולשפר את איכות החיים.[1]

השיטה פותחה בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי הפסיכולוגית האמריקאית מרשה לינהאן.[1]

השיטה נועדה במקור לטיפול בהפרעת אישיות גבולית ובנטייה אובדנית כרונית. ביום היא משמשת לטיפול בטווח נרחב של בעיות נפשיות כמו פגיעה עצמית, התנהגות אובדנית, פוסט-טראומה, שימוש בסמים, הפרעות אכילה, דיכאון וחרדה.[1][2]

הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי מבוסס על טכניקות קוגניטיביות-התנהגותיות השמות דגש על שינוי - שיפור היכולת לוויסות רגשי, עבודה על כישורים ומיומנויות בינאישיות, שיפור היכולת להתמודדות עם לחצים ושיפור בוחן מציאות; ומאידך על רעיונות של קבלה עצמית, תיקוף, סובלנות ועמידות למצוקה רגשית וקשיבות (מיינדפולנס), הלקוחה ממקורות בודהיסטיים.[3]

בטיפול קוגניטיבי התנהגותי רגיל, המטפל מתייחס למחשבות שליליות או לא מועילות כאל עיוותים. מטרת הטיפול היא לגרום למטופל להחליף את המחשבות המעוותות הללו במחשבות מועילות יותר, וכך לסבול פחות מחרדה ומדיכאון. הטיפול הדיאלקטי התנהגותי, לעומת זאת, מתקף (אנ') את המחשבות של המטופל, גם אם הוא לא מקבל אותן. זהו המרכיב הדיאלקטי של הגישה, המביא בחשבון ששני דברים הפוכים יכולים להיות נכונים בו זמנית.[4]

המונח "דיאלקטיקה" הושאל על ידי לינהן מעולם הידע הפילוסופי, והוא מבטא את רציונל הטיפול, המנסה ליישב יחד את שני הניגודים הללו, בין שינוי וקבלה, ובאופן כללי לקבל במקביל קיום של עמדות מנוגדות. הטיפול עוסק בניגודים ובמורכבות הן בעולמו של המטופל והן בקשר בין המטפל והמטופל, באתגר הקבלה של הניגודים הללו ובאמצעים להשגת גמישות ואיזון ביניהם.[5] אימרה קלאסית של הגישה היא "אני עושה כמיטב יכולתי כרגע, ואני רוצה ויכולה להשתפר."[4]

DBT נחשב לטיפול מבוסס-עקרונות, בניגוד לטיפול מונחה-פרוטוקול. במקום רצף פעולות מומלצות, DBT מבוסס על אוסף של עקרונות המכתיב את תוכן המפגשים האישיים. עקרונות אלה משמשים כמסגרת עבור המטפלים, שצריכים להגיב באופן שונה לכל מטופל, בהתאם למצבו.[6]

הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי פותח על ידי מרשה לינהאן בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20, בעיקר כטיפול ממוקד ומבוסס ראיות למטופלות (בעיקר נשים) הסובלות מהפרעת אישיות גבולית ומתקשות בוויסות רגשי. לינהאן עצמה סבלה מקשיים נפשיים אלו בהיותה מתבגרת, וסימנה את יעד חייה, אותו מימשה, בפיתוח תוכנית התערבות עבור מקרי קצה רגשיים.

עם השנים הותאם והורחב טיפול DBT למצבים קליניים נרחבים יותר, בהם אובדנות, פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, התקפי זעם, הפרעות מצב רוח, התמכרויות ועוד.[7][3]

מטרה עריכה

המטרה הסופית של טיפול דיאלקטי התנהגותי היא לסייע למטופלים לפתח "חיים שראוי לחיותם".[6]

היעד המרכזי בטיפול דיאלקטי התנהגותי הוא יצירת איזון דינמי בין קבלה של המטופל ואתגריו, לבין השאיפה לשינוי התנהגותי. המטפל מסייע למטופל לרכוש ולתרגל מיומנויות חדשות המיועדות לשיפור הוויסות הרגשי.[1] במהלך הטיפול המטפלים מעודדים גישה לא שיפוטית ומדגישים קבלה וחמלה ברוח המיינדפולנס.[2]

למרות שהגישה פותחה על מנת לסייע לנשים עם הפרעת אישיות גבולית, היא יכולה להתאים גם לאנשים עם הפרעות אחרות הקשורות בוויסות רגשי. הפרעות נפשיות רבות מאופיינות ברגישות מוגברת לגירויים רגשיים וחזרה איטית לרמות בסיסיות לאחר רגשות עזים. מסיבה זו, התערבויות של DBT משמשות גם בטיפול להפרעות אחרות.[8]

בסיס תאורטי עריכה

ה-DBT הוא סוג של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT). אך הוא התפתח כתוצאה מכישלונות של ה-CBT המסורתי בטיפול בנשים עם התנהגויות אובדניות כרוניות והפרעת אישיות גבולית. התפתחות זו הובילה לשלושה יסודות תאורטיים המהווים את בסיס ה-DBT: מדעי ההתנהגות, קבלה ופילוסופיה דיאלקטית.[6]

מדעי ההתנהגות עריכה

מארשה לינהאן נהגה לומר שה-DBT יקום או ייפול על נתונים. הקפדתה על הבחינה המדעית של הגישה קידמה את המחקר בתחום.[6] DBT מבוסס על העקרונות המדעיים של למידה ופסיכולוגיה התנהגותית. הגישה מתייחסת לבעיות רגשיות או התנהגותיות כאל מחסור במיומנויות, אותו ניתן להשלים בעזרת לימוד. הטיפול מתנהל כמו תהליך מדעי: המטפל והמטופל מנתחים מקרים של התנהגות בעייתית (בודקים מה קדם לה ומה היו תוצאותיה), מנסים פתרונות חדשים, ובודקים אם הם אכן עוזרים. אם כיוון מסוים לא עובד, הם בוחנים את הסיבה ומתאימים את הגישה, תוך שימוש בשיטות למידה שנועדו לעזור למטופל להחליף הרגלים מזיקים בהתנהגויות בריאות ומסתגלות יותר.[6]

קבלה עריכה

לינהאן דיווחה כי ניסיונות מוקדמים לטפל בגישה ההתנהגותית באובדנות לא צלחו, בעיקר כי המטופלים חשו שהמטפלים לא מקבלים ומתקפים את חוויותיהם. קושי זה גרם לבעיות בוויסות הרגשי במהלך הטיפול ולבעיות בקשר הטיפולי. לכן, לינהאן הוסיפה עקרונות קבלה מתחום הקשיבות והמטפלים משתמשים בתיקוף רגשי במהלך הטיפול.[6]

הגישה הדיאלקטית מעודדת את המטפל ואת בני המשפחה לתת תוקף רגשי לרגשות של המטופל. לדוגמה, אם אישה חשה נטישה או דחייה (בעבודה או על-ידי בן או בת זוג) מומלץ להימנע מאמירות כמו "את מגזימה", "תירגעי" או "כשאני מוטרדת אני מכינה לעצמי תה בבונג וזה מרגיע אותי", ובמקום זאת לתת תוקף לרגשות שלה. למשל: " נראה שאת ממש מוטרדת. את רוצה לדבר על זה או שאת צריכה קצת זמן עם עצמך?", "נראה שאת מאוד עצובה. אני כאן, אם תרצי לדבר" או "אני יכולה לעזור לך איך שהוא?" אמירות כאלה מתקפות את רגשותיו של המטופל ומראות שהצד השני מוכן להקשיב ופתוח לסייע.[4]

השקפת עולם דיאלקטית עריכה

הטיפול נשען על הרעיון הדיאלקטי, על פיו המציאות איננה סטטית, אלא מורכבת מכוחות מנוגדים.[6] אצל רובנו קיימת דיאלקטיקה בין הצורך לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, לבין הצורך להשתנות. ניגודיות נוספת היא המתח בין הרצון לקבל מן הטיפול, לבין הוויתור על קבלה זו ככל שהמטופל רוכש כישורים ומצבו הנפשי משתפר. הטיפול רואה את מקורותיה של פסיכופתולוגיה בתקיעות דיאלקטית: קושי לשאת מורכבות בין ׳אמיתות הפוכות׳. הקושי המהותי הזה בגמישות פסיכולוגית מתפתח לאורך שנים רבות, בהן מתחזק באופן תמידי מנגנון הרסני שמשלב בין גדילה בסביבה לא מתקפת לבין פגיעות ביולוגית מובנית.

המודל הביו-סוציאלי של קשיי ויסות רגשי עריכה

המודל הביו-סוציאלי הוא מודל דיאלקטי המסביר את הגורמים לקושי מתמשך בוויסות רגשי. המודל מוגדר כדיאלקטי בכך שהוא מציע שקושי מתמשך בוויסות רגשי מתפתח לאורך זמן כתוצאה מאינטראקציה בין פגיעות ביולוגית לבין סביבה מבטלת. הפגיעות הביולוגית מאופיינת על ידי רגישות מוגברת, חוסר יכולת לווסת רגשות עוצמתיים, וחזרה איטית למצב רגשי בסיסי.[6]

סביבה מבטלת מאופיינת בארבעה מאפיינים עיקריים: חוסר דיוק (כשאומרים לילד שהוא טועה לגבי רגשותיו), ייחוס שגוי (כשמייחסים את הרגשות השליליים של הילד לתכונות לא רצויות), הרתעה (כשמדכאים את הרגשות השליליים של הילד), ופישוט יתר של פתרון בעיות (כשלא מכירים בקושי של הילד לפתור את הבעיה הרגשית).[6] הסביבה המבטלת עלולה להוביל לכך שהילד לומד להטיל ספק, למזער או להגזים ברגשותיו, ולא רוכש לומד מיומנויות הסתגלותיות לוויסות רגשי.

מסגרות הטיפול עריכה

על אף שמבנה הטיפול עשוי להשתנות בין מטפלים שונים, התוכנית הטיפולית המלאה ב-DBT כוללת בדרך כלל ארבעה מרכיבים מרכזיים:[1]

  • הערכה טרום-טיפולית: שלב המקדים את תחילת הטיפול ומטרתו הערכת ההתאמה של המטופל לשיטה.
  • טיפול פרטני: מפגשים אישיים בין המטפל למטופל, הממוקדים בטיפול בבעיות ספציפיות ויישום המיומנויות בחיי היומיום. בטיפול זה סביר שהמטפל יבקש מהמטופל לעקוב אחר רגשותיו ביומן ולעקוב אחר דפוסים חוזרים. הטיפול הפרטני נועד להגביר מוטיבציה לשנות התנהגויות בעייתיות.[6]
  • אימון קבוצתי במיומנויות: למידה קבוצתית של כלים להתמודדות עם רגשות, שיפור הקשרים הבין-אישיים והגברת המודעות. האימון אינו טיפול קבוצתי בו אנשים חולקים את הקשיים שלהם זה עם זה, אלא מפגשי למידה בהם נלמדות ארבע מיומנויות: מיינדפולנס, עמידות במצוקה (אנ'), אפקטיביות בינאישית וויסות רגשי.
  • אימון טלפוני בעת משבר: ליווי ממוקד בזמן אמת המיועד לסייע למטופל ליישם את המיומנויות שלמד בתוך סיטואציות של מצוקה רגשית מחוץ לחדר הטיפולים. האימון הטלפוני מסייע למטופל להכליל את המיומנויות שרכש, ולהעביר אותן להקשרים חדשים.[6]

בדומה לטיפולים קוגניטיביים-התנהגותיים בהפרעות אחרות, הטיפול הוא מוגבל בזמן, והמטופל והמטפל מסכימים על היעדים ועל שיטת הטיפול בחוזה מפורש. ישנה חשיבות רבה למחויבות של שני הצדדים לחוזה הטיפולי ולעבודתם כצוות. גם מנחה הטיפול הקבוצתי הוא חלק בלתי נפרד מן הצוות הרתום למימוש המטרות. הטיפול דורש מן המטופל לתרגל ולהתאמן על מיומנויות שונות. כלל נוסף, הוא זמינות טלפונית של המטפל עבור המטופל ברגעי משבר.

שלבי הטיפול עריכה

בפרק זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב בה וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא שקלו לשפר את אמינות הפרק באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפרק בצורת הערות שוליים.

קיימת שונות במשך הזמן של הטיפול, אך בדרך־כלל הוא נמשך לפחות שישה חודשים, ולעיתים נדרשת שנה או יותר כדי לסיימו.[2]

מטרת הטיפול איננה רק לדכא התנהגות לא מתפקדת, אלא לבנות חיים מלאים ומספקים, שהמטופל יחוש ששווה לחיות אותם. הטיפול כולל ארבעה שלבים:

  1. ייצוב המטופל והשגת שליטה התנהגותית. המטרה בשלב זה היא הפחתת התנהגויות אובדניות מסכנות חיים, הפחתת התנהגויות המחבלות בטיפול, שיפור איכות החיים ועבודה על כישורים התנהגותיים.
  2. המטופל לומד להכיר את רגשותיו, מבלי לשפוט אותם ומבלי לנסות להעלים אותם על ידי דפוסי התנהגות לא יעילים כמו שימוש בסמים, הפרעות אכילה וכו'.
  3. שיפור איכות החיים של המטופל וחיפוש אושר.
  4. לבסוף, לאחר שהמטופל עבר כברת דרך, המטרה הסופית היא הקניית כלים לשימור הישגי הטיפול בטווח הארוך, ולמציאת חיי אושר, גדילה רוחנית, סיפוק ואיזון.

רכישת מיומנויות עריכה

טיפול דיאלקטי-התנהגותי מקנה למטופל כישורי התמודדות התנהגותיים, במטרה להפחית את עוצמת התנודות הרגשיות ולסייע לו לשמור על איזון במצבי הצפה רגשית. כישורי ההתמודדות נחלקים לארבע מערכות:[1][2]

  1. עמידות למצוקה - כישורים המשפרים את יכולת ההתמודדות עם אירועים מכאיבים, על ידי בנייה של יכולת התאוששות מהירה ומתן דרכי התמודדות חדשות לריכוך ההשפעות של סיטואציות מכאיבות.
  2. קשיבות - כישורים המאפשרים לחוות את הרגע בהווה באופן מלא יותר, תוך הפחתת המיקוד בחוויות מכאיבות מן העבר ובחששות לגבי העתיד. קשיבות נותנת כלים להתגבר על נטייה לשיפוט שלילי של המטופל על עצמו ועל אחרים.
  3. ויסות רגשי - מיומנויות המשפרות את יכולתו של המטופל לזהות את רגשותיו, להתבונן ולחוות אותם ללא הצפה רגשית. המטרה היא לווסת את הרגשות מבלי להתנהג בדרכים הרסניות ותגובתיות מדי.
  4. יעילות בינאישית - כישורים המציידים את המטופל בכלים בינאישיים, באמצעותם הוא מבטא את האמונות והצרכים שלו, מציב גבולות ומחפש פתרונות לבעיות. כל זאת, תוך הגנה על מערכות היחסים הקיימות ומתן יחס של כבוד כלפי האחרים.

בטיפול הסטנדרטי, רכישת המיומנויות במסגרת הקבוצתית מתחילה בשבועיים של מיינדפולנס ואחריהם נלמדות שאר המיומנויות במשך 5-7 שבועות לכל אחת, כאשר בין לבין חוזרים שוב על שבועיים של מיינדפולנס.[2] המפגשים נמשכים בדרך־כלל שעתיים.[6]

עמידות למצוקה עריכה

קיימות כמה טכניקות להגביר את העמידות למצוקה בזמן משבר אקוטי. מטרת הטכניקות הללו היא לשרוד את מצב המשבר מבלי להחמירו, לקבל את המציאות ולהתשחרר מהצורך להיענות לדחפים, רצונות ורגשות עזים העולים באותו הרגע.[9]

STOP עריכה

  • עצרו - עצרו במקום, קפאו. על תניעו אף שריר. הרגשות שלכם מנסים לגרום לכם לפעול מבלי לחשוב. הישארו בשליטה.
  • צעד לאחור - קחו צעד לאחור מהסיטואציה. קחו הפסקה. שחררו. אל תתנו לרגשות לגרום לכם לפעול באופן אימפולסיבי.
  • ראו - שימו לב למה שקורה בתוככם ומחוץ לכם. מה המצב? מהן המחשבות והרגשות שלכם? מה אומרים ועושים אחרים?
  • התקדמו עם מודעות - פעלו מתוך מודעות. על מנת להחליט איך לפעול, התחשבו במחשבות וברגשות שלכם אך גם במצב ובמחשבות וברגשות של אחרים. חשבו על היעדים שלכם.[9]

TIP עריכה

טכניקות להרגעה מהירה של הגוף. יש להיזהר איתן מכיוון שהן משנות את הדופק.[9]

  • קור - כדי להירגע מהר, הורידו את הטמפרטורה של הפנים בעזרת מים קרים (אך לא קפואים). הכניסו את הפנים לתוך קערת מים קרים או שימו שקית אטומה של מים קרים על העיניים והלחיים למשך 30 שניות.
  • התעמלות אינטנסיבית - כדי להרגיע את הגוף במצב של עוררות רגשית, בצעו התעמלות אינטנסיבית, ולו לפרק זמן קצר. פרקו את האנרגיה הגופנית שנצברה בגוף על־ידי ריצה, הליכה מהירה, קפיצות, כדורסל, משקולות וכדומה.
  • נשימה קצובה - הכניסו את נשימתכם לקצב בעזרת האטה. נשמו עמוק לבטן, האטו את קצב הנשימות לקצב של 5-6 נשימות בדקה, נשפו החוצה למשך זמן ארוך יותר מאשר אתם שואפים פנימה (למשל 5 שניות שאיפה ו־7 שניות נשיפה).
  • הרפיית שרירים משולבת - בזמן האטת הנשימה, בצעו הרפיית שרירים הדרגתית. בזמן השאיפה כווצו את שרירי הגוף והרגישו את המתח. בזמן הנשיפה אמרו בראש את המילה "להירגע", שחררו את השרירים ושימו לב להבדל בגוף.[9]

ACCEPTS עריכה

על מנת להסיח את הדעת מהרגשות העזים, אפשר לפעול בדרכים הבאות.[9]

  • פעילויות - לצפות בסרטונים, לנקות, ללכת לאירוע, לשחק, לצעוד, להתעמל, לדבר עם חברה
  • תרומה - להתנדב, לסייע לחברה או קרובת משפחה, להפתיע מישהו במחווה יפה, לעודד מישהו בצ'אט
  • השוואה - השוו את האופן בו אתם מרגישים כרגע לזמן בו הרגשתם אחרת, חשבו על אנשים אחרים המתמודדים עם מצבים דומים, צפו בתוכניות על אנשים שמצבם קשה יותר
  • רגשות אחרים - קראו סיפורים רגשיים, צפו בסרטים מרגשים, הקשיבו למוזיקה מעוררת רגש. אפשר להפעיל רגשות מתחרים שונים כמו סרטים מפחידים, ספרי בדיחות, ועוד
  • ריחוק - התרחקו מהמצב, בנו קיר דמיוני בינכם לבין המצב, חסמו מחשבות ודימויים, כשהם עולים צעקו "לא!", הכחישו את הבעיה לאותו רגע
  • מחשבות אחרות - ספרו עד 10, ספרו צבעים שונים שרואים, ספרו כל דבר, חזרו על מילים של שיר, פתרו חידות, צפו בטלוויזיה
  • תחושות אחרות - לחצו חזק על כדור גומי, הקשיבו למוזיקה חזקה, החזיקו קרח ביד או בפה, התקלחו במקלחת חמה או קרה[9]

אפקטיביות הטיפול עריכה

האפקטיביות של DBT נבחנה גם גישה טיפולית כוללת להפרעות נפשיות שונות וגם כמרכיבים בודדים, ובעיקר הקניית מיומנויות. כגישה כוללת, DBT עדיפה על פני טיפול רגיל בקהילה במקרים של הפרעת אישיות גבולית, אובדנות והפרעות אכילה. עם זאת, לא ברור אם היא עדיפה על פני טיפולים אחרים.[6] הקניית ארבע המיומנויות של DBT אפקטיבית גם בפני עצמה, ללא מרכיבי הטיפול האחרים.[6]

הפרעת אישיות גבולית עריכה

הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי נועד במקור לטיפול באנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית,[10] המאופיינים בהתנהגות של הרס עצמי, כיוון שמיומנויות בינאישיות, ויסות רגשי וסובלנות למצוקה רגשית חסרות אצלם באופן ניכר.[11] הטיפול מסייע לאנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית לפתח יכולות בין־אישיות, כגון: ניהול סיטואציות חברתיות באופן טוב יותר.[10] בהשוואה לטיפול הרגיל שקיבלו האנשים בקהילה (TAU – treatment as usual), המטופלים בטיפול דיאלקטי התנהגותי אושפזו פחות בבתי חולים פסיכיאטריים, ונשרו פחות מהטיפול.[10] היתרון הטיפולי בקרב אנשים עם הפרעת אישיות גבולית נשמר גם לאחר שנה או שנתיים מתום הטיפול.[12]

כאשר משווים את מצבם של אנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית לפני הטיפול ואחריו, רואים שיפור בסימפטומים שלהם.[13] DBT הוא גם אפקטיבי יותר מהטיפול הרגיל בקהילה בהפחתה של פגיעה עצמית, אובדנות ודיכאון.[14] יחד עם זאת, כאשר משווים את מצבם של המטופלים לזה של קבוצת ביקורת, לא נמצא שמי שקיבל את הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי סובל פחות מתסמינים של ההפרעה.[13] פער זה מרמז על כך שהאפקט הטיפולי אינו ספציפי לשיטת הטיפול הדיאלקטית-התנהגותית.

אובדנות עריכה

הטיפול מסייע גם להתמודדות עם אובדנות. מחקר מטא-אנליזה על ניסויים מבוקרים הראה שבהשוואה לטיפול רגיל, הטיפול מפחית פגיעה עצמית ומוריד את השכיחות בצורך בשירותים פסיכיאטריים בעת משבר. יחד עם זאת, לא נמצא שהטיפול מפחית מחשבות אובדניות.[15] בקרב בני נוער, הטיפול מפחית פגיעה עצמית ומחשבות אובדניות.[13]

הפרעות אכילה עריכה

טיפול דיאלקטי-התנהגותי משמש גם בטיפול בהפרעות אכילה. רוב המחקרים בקרב מבוגרים זה בדקו שלוש אדפטציות לטיפול המסורתי: מודל סטנפורד, פתיחות רדיקלית או אבחון מרובה.[16] מודל סטנפורד מקבל תמיכה מחקרית ניכרת בהקשר להתקפי אכילה. האדפטציות האחרות עדיין לא נחקרו מספיק כדי להגיע למסקנות ברורות.[16] בקרב מתבגרים, ישנם סימנים ראשוניים לכך שהטיפול מסייע להפרעות אכילה.[17] גם במקרה זה, שיטת הטיפול נמצאה יעילה, אך לא ברור אם היא עדיפה על פני טיפולים יעילים אחרים כמו טיפול קוגניטיבי-התנהגותי להפרעות אכילה.[6]

מצבים נוספים עריכה

ישנן עדויות ליעילות השיטה גם עבור אוכלוסיות קליניות נוספות, כגון אנשים עם דיכאון קליני ודיכאון עם הפרעות אישיות נלוות.[10]טיפול דיאלקטי-התנהגותי יכול לסייע גם לבעיות אחרות כמו כעס.[18]

הקניית מיומנויות עריכה

נערכו מספר סקירות על האפקטיביות הטיפולית של הקניית מיומנויות DBT, ללא מרכיבי טיפול נוספים. מחקרים אלה הראו שהקניית המיומנויות אפקטיבית גם בפני עצמה במקרים של הפרעת אישיות גבולית[6] והפרעות כמו דיכאון,[8] הפרעות אכילה[8] וחרדה[8]. עם זאת, עדיין לא ברור אם האימון במיומנויות עולה ביעילותו על פני התערבויות מובנות אחרות.[6]

בישראל עריכה

בישראל מיושמת השיטה על ידי מספר מרכזים לבריאות הנפש בהם גהה, שלוותה, לב השרון ועוד.[3][19]

בשנת 2020 קמה בישראל "האגודה הישראלית לטיפול DBT".[20]

ביקורת עריכה

קיימות מספר ביקורות על הטיפול. ראשית, ישנן מגבלות עקב ההטרוגניות של התסמינים בהפרעות הנלוות להפרעת אישיות גבולית, כמו: חרדה ומצבי לחץ, הפרעות אכילה אשפוז ועוד. הטרוגניות זו עשויה לסבך את התכנון והיישום של הטיפול והאפקטיביות שלו.[21] למרות הביסוס המדעי של טיפול זה קיימים מספר פערים בספרות, כמו: מיעוט יחסי של גברים או מיעוט מטופלים ומידע מועט בספרות על החשיבות היחסית של רכיבים שונים של הטיפול ולתוצאות הטיפול. יתרה מכך, אף על פי שניסיונות ראשוניים ליישם שיטה זו באבחנות אחרות מהפרעת אישיות גבולית כבר מובטחים, יישומים אלה עדיין ניסיוניים וממתינים לעדויות מחקריות נוספות.[10] כמו כן, חסרים נתוני מעקב ארוכי טווח על מנת להסיק שטיפול זה משפר את איכות החיים של החולים.[21][11] לבסוף, מחקרים עתידיים צריכים להשוות שיטת טיפול זו עם טיפולים אחרים שספציפיים לסימפטומים של הפרעת אישיות גבולית אשר הוכיחו את יעילותם, וזאת באמצעות מספר נקודות הערכה ארוכות טווח.[21]

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Dialectical Behavior Therapy (DBT): What It Is & Purpose, Cleveland Clinic (ב־English)
  2. ^ 1 2 3 4 5 Dialectical Behavior Therapy (DBT), Yale Medicine (ב־English)
  3. ^ 1 2 3 DBT בגישה בודהיסטית, אתר שלוותה, מרכז לבריאות הנפש
  4. ^ 1 2 3 Julie Corliss, Dialectical behavior therapy: What is it and who can it help?, Harvard Health, ‏2024-01-22 (ב־English)
  5. ^ שגיאת לואה ביחידה יחידה:Citation/CS1/Configuration בשורה 1739<includeonly></includeonly>: attempt to index field '?' (a nil value).
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 Shireen L. Rizvi, Alma M. Bitran, Linda A. Oshin, Qingqing Yin, Allison K. Ruork, The State of the Science: Dialectical Behavior Therapy, Behavior Therapy 55, 2024-11, עמ' 1233–1248 doi: 10.1016/j.beth.2024.02.006
  7. ^ Dimeff, L., & Linehan, M. M., Dialectical behavior therapy in a nutshell., The California Psychologist, 34(3), 2001, עמ' 10-13
  8. ^ 1 2 3 4 Chantal P. Delaquis, et al., Dialectical behaviour therapy skills training groups for common mental health disorders: A systematic review and meta-analysis, Journal of Affective Disorders 300, 2022-03, עמ' 305–313 doi: 10.1016/j.jad.2021.12.062
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 Distress Tolerance Handouts, Kaiser Permanente
  10. ^ 1 2 3 4 5 2. Lynch, T. R., Trost, W. T., Salsman, N., & Linehan, M. M. (2007)., Dialectical behavior therapy for borderline personality disorder., Annu. Rev. Clin. Psychol., 3, 181-205.
  11. ^ 1 2 3. Panos, P. T., Jackson, J. W., Hasan, O., & Panos, A. (2014)., Meta-analysis and systematic review assessing the efficacy of dialectical behavior therapy (DBT)., Research on Social Work Practice, 24(2), 213-223.
  12. ^ Conall Gillespie, Mike Murphy, Mary Joyce, Dialectical Behavior Therapy for Individuals With Borderline Personality Disorder: A Systematic Review of Outcomes After One Year of Follow-Up, Journal of Personality Disorders 36, 2022-08, עמ' 431–454 doi: 10.1521/pedi.2022.36.4.431
  13. ^ 1 2 3 Oswald D. Kothgassner et al, Efficacy of dialectical behavior therapy for adolescent self-harm and suicidal ideation: a systematic review and meta-analysis, Psychological Medicine 51, 2021-05, עמ' 1057–1067 doi: 10.1017/S0033291721001355
  14. ^ Ole Jakob Storebø, et al., Psychological therapies for people with borderline personality disorder, Cochrane Database of Systematic Reviews 2020, 2020-05-04 doi: 10.1002/14651858.CD012955.pub2
  15. ^ Christopher R. DeCou, Katherine Anne Comtois, Sara J. Landes, Dialectical Behavior Therapy Is Effective for the Treatment of Suicidal Behavior: A Meta-Analysis, Behavior Therapy 50, 2019-01, עמ' 60–72 doi: 10.1016/j.beth.2018.03.009
  16. ^ 1 2 Denise Ben-Porath et al, Dialectical behavioral therapy: an update and review of the existing treatment models adapted for adults with eating disorders, Eating Disorders 28, 2020-03-03, עמ' 101–121 doi: 10.1080/10640266.2020.1723371
  17. ^ Emily N. Vogel, Simar Singh, Erin C. Accurso, A systematic review of cognitive behavior therapy and dialectical behavior therapy for adolescent eating disorders, Journal of Eating Disorders 9, 2021-12 doi: 10.1186/s40337-021-00461-1
  18. ^ Nicole K. Ciesinski et al, The effect of dialectical behavior therapy on anger and aggressive behavior: A systematic review with meta-analysis, Behaviour Research and Therapy 154, 2022-07, עמ' 104122 doi: 10.1016/j.brat.2022.104122
  19. ^ מרכזי טיפול ציבוריים DBT – האגודה הישראלית לטיפול DBT
  20. ^ אודות האגודה, האגודה הישראלית לטיפול DBT
  21. ^ 1 2 3 Kliem, S., Kröger, C., & Kosfelder, J. (2010)., Dialectical behavior therapy for borderline personality disorder: a meta-analysis using mixed-effects modeling., Journal of Consulting and Clinical Psychology, Vol 78(6), Dec 2010, 936-951
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=טיפול_דיאלקטי_התנהגותי&oldid=541334"