טיוטה:צוואות מוסר

צוואות מוסר הן חיבורים בעלי אופי מוסרי ודתי, הכוללים הוראות מעשיות, ומנוסחות כצוואה.^[1]

במקרא עריכה

ככלל, אין הצוואות האישיות במקרא נוגעות לנורמות מוסריות ודתיות בעיקרן. כך גם בצוואות השבטים, צוואת אברהם וצוואת איוב. הקרוב ביותר לסוגה הוא ספר משלי.

בספרות הרבנית עריכה

חז"ל עריכה

בימי הביניים עריכה

הסוגה החלה להתפתח בימי הביניים, כאשר חיבורי מוסר החלו להכתב כ"צוואה". אופי החיבור, בדרך כלל, לא התבסס על תיאוריות ומקורות, אלא הסתפק בהוראות בסיסיות לגבי אורח החיים הנכון. במקום הצדקות תיאולוגיות, היה כובד משקלה של הדמות הרבנית שאליה יוחס החיבור כמקור הסמכות לנורמות בצוואה. הסוגה הייתה לפופולרית במאות ה-17 וה-18. חלק מהצוואות הנודעות כחיבורים פסאודואפיגרפים, כמו צוואת הריב"ש ו"צוואת הרמב"ם".^[2]^[3] גבולי לסוגה זו, אך משקף היבטים שלה, הוא הז'אנר בו נפוצה דרך הפנייה "בני" בספרי מוסר רבים מימי הביניים. בין הידועים שבהם הוא שני לוחות הברית ומעלות המידות ליחיאל עניו. אך שמואל ורסס בהגדרתו את הז'אנר, תחם אותו ל"יצירה ספרותית בעלת גוון עממי שעניין לה במתן הוראות מעשיות בחיי היחיד והחברה".^[4]

מצוואות המוסר הקדומות שבידינו, הם ספר ארחות חיים וצוואת יהודה אבן תיבון לבנו שמואל. צוואת אבן תיבון לא נושאת הוראות מוסריות כלליות בלבד, אלא כוללת גם שירים והוראות פרקטיות ביחס לבחירת בנות זוג והטפות ביחס לפרטים באישיותו של שמואל.^[5] כלומר, צוואת אבן תיבון היא צוואת מוסר אישית, ולא ספר מוסר כללי המוסווה כצוואה.^[4] תוכן צוואתו, כתוכן צוואות מוסר רבות, עוסק בסדרי לימוד נכונים, וכולל דרישות מחמירות ביחס לניצולו של הזמן ללימוד. כך, הורה יוסף אבן כספי בצוואתו את חלוקת סדרי הלימוד בין הפילוסופיה, ההלכה והמוסר. בחלק מהצוואות גם מימד אוטוביוגרפי, כאשר מחברן האריך, בדרך כלל, במידותיהם הטובות של המצווה.

לעתים היו צוואות המוסר לנוהג משפחתי. כך, מצויות בידינו צוואת הרא"ש ('הנהגת הרא"ש'), וצוואות בניו, יעקב ויהודה.^[6] שלושה דורות של חיבורי צוואות מוסר מצויות במשפחת הורוביץ (אברהם, יעקב ושבתאי).

לקריאה נוספת עריכה

Israel Abrahams, "Jewish Ethical Wills", Jewish Quarterly Review 3 (1891) pp. 436-484; 4 (1892), pp. 333-334
Riemer, J. & Stampfer, N. (1983) Ethical wills : a modern Jewish treasury. New York: Schocken Books.
Reimer, J. & Stampfer, J. (1991) So that your values live on : ethical wills and how to prepare them. Woodstock Vt: Jewish Lights Publishing.

הערות שוליים עריכה

^ שמואל ורסס, מחקרים בספרות המוסר של היהודים בספרד : (מראשית המאה הי"ג ועד סוף המאה הט"ו), חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, בהדרכתו של פרופ' ש. אסף באוניברסיטה העברית.
^ יצחק שילת (ע), אגרות הרמב"ם, ירושלים, תשמ"ח, עמ' תרצז-תרצט
^ חנה כשר, 'צוואת הרמב"ם' ויחסה לנצרות, מנחה לשרה, 1994, עמ' 229-237
^ ¹ ² בר לבב, אבריאל. “אגודוקומנטים בצוואות מוסר.” העבר ומעבר לו (2006): 263–282
^ Pearce, S. J. (2017) The Andalusi Literary and Intellectual Tradition : The Role of Arabic in Judah ibn Tibbon’s Ethical Will. First edition. Bloomington, Indiana ; Indiana University Press.
^ צוואות גאוני ישראל, עמ' 168

[1] שמואל ורסס, מחקרים בספרות המוסר של היהודים בספרד : (מראשית המאה הי"ג ועד סוף המאה הט"ו), חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, בהדרכתו של פרופ' ש. אסף באוניברסיטה העברית.

[2] יצחק שילת (ע), אגרות הרמב"ם, ירושלים, תשמ"ח, עמ' תרצז-תרצט

[3] חנה כשר, 'צוואת הרמב"ם' ויחסה לנצרות, מנחה לשרה, 1994, עמ' 229-237

[:0-4] ¹ ² בר לבב, אבריאל. “אגודוקומנטים בצוואות מוסר.” העבר ומעבר לו (2006): 263–282

[5] Pearce, S. J. (2017) The Andalusi Literary and Intellectual Tradition : The Role of Arabic in Judah ibn Tibbon’s Ethical Will. First edition. Bloomington, Indiana ; Indiana University Press.

[6] צוואות גאוני ישראל, עמ' 168

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]