טיוטה:טומאה בחיבורים
פעולות נוספות
טומאה בחיבורים היא כלל בהלכות טומאה וטהרה, המגדיר מצב שבו אדם או כלי מקבלים דרגת טומאה חמורה מזו שהיו מקבלים בדרך כלל, מחמת היותם נוגעים או מחוברים למקור הטומאה באותה שעה.
בדיני הטומאה הרגילים חלה ירידה בדרגת הטומאה ככל שמתרחקים מן המקור (כך, למשל, אב הטומאה מטמא את הנוגע בו להיות ראשון לטומאה, וזה אינו מטמא כלים אלא רק אוכל ומשקה). לעומת זאת, בדין "טומאה בחיבורים", כל עוד האדם מחובר למקור הטומאה, הוא נחשב כבעל דרגת טומאה חמורה (כמעין אב הטומאה או אף למעלה מכך), ובכוחו לטמא דברים שבדרך כלל לא היה מטמא. משעה שפוסק החיבור למקור הטומאה – חוזר האדם לדיני הטומאה הרגילים[1].
הלכה זו נחלקת לשני תחומים עיקריים: דיני "טומאת בגדים" בשאר הטומאות, ודיני טומאה בחיבורים בטומאת מת.
בשאר טומאות (דין "יכבס בגדיו") עריכה
בחלק מאבות הטומאה קבעה התורה שאדם הנוגע או נושא את הטומאה מטמא את הבגדים שעליו או כלים שהוא נוגע בהם באותה שעה, כדין "וכבס בגדיו".
במצב זה, האדם המחובר לטומאה נידון כ"אב הטומאה" ביחס לאותם כלים, והם נעשים "ראשון לטומאה"[2]. דין זה חל במגע באותם כלים, ולא בנשיאתם ללא מגע[3]. עם זאת, יש מן הראשונים הסוברים שגם בגדים שהאדם לבוש בהם נטמאים אף בלא מגע ישיר, מפני שהם בטלים אליו[4].
גדרי טומאת בגדים עריכה
- מה נטמא: האדם המחובר לטומאה מטמא בגדים ו"כלי שטף" (כלים הראויים לטהרה במקוה), וכן מטמא אוכלים ומשקים לעשותם "ראשון לטומאה"[5]. כמו כן, הוא מטמא את הידיים (לדעת רבי עקיבא נעשות "ראשון", ולדעת רבי יהושע – שהלכה כמותו – נעשות "שני לטומאה")[6].
- מה אינו נטמא: טומאה בחיבורים אינה מטמאת אדם אחר, ואינה מטמאת כלי חרס[7]. כמו כן, כלים המחוברים ישירות לאב הטומאה (כגון בגד הנוגע בזב) אינם מטמאים כלים אחרים בחיבורים, שכן דין זה נאמר דווקא באדם המחובר לטומאה[8].
סוגי הטומאות עריכה
המקרים שבהם חל דין זה מן התורה כוללים, בין היתר:
- הנוגע או הנושא זב, זבה, נידה ויולדת, וכן הנוגע במשכבם, מושבם, מעיינותיהם (כרוק ודם) ושכבת זרע[9].
- הנושא נבלת בהמה טהורה או טמאה.
- הנטמא מאבן המנוגעת או ממצורע.
- הנטמאים אגב עבודתם: העוסקים בשריפת פרה אדומה ואיסוף אפרה, השורפים פרים ושעירים, וכן "האיש העיתי" המשלח את השעיר לעזאזל[10].
- אוכל נבלת עוף טהור (בעת שהנבלה נמצאת בבית הבליעה).
- מחלוקת ראשונים אם גם בועל נידה מטמא בגדים בחיבורים[11].
בטומאת מת עריכה
בטומאת מת דין "טומאה בחיבורים" רחב וחמור יותר. אדם או כלי הנוגע במת נחשב באותה שעה כמת עצמו (כאבי אבות הטומאה), ומטמא אדם או כלי אחר הנוגע בו ב"טומאת שבעה" מלאה, המחייבת הזאה מאפר פרה אדומה[12].
שרשרת החיבורים יכולה להיווצר בכמה אופנים: אדם הנוגע באדם הנוגע במת; כלי הנוגע באדם הנוגע במת; אדם הנוגע בכלי הנוגע במת (מלבד כלי מתכת שלהם דין מיוחד של חרב הרי הוא כחלל); וכן כלי הנוגע בכלי הנוגע במת[13]. דין זה חל לא רק במגע, אלא גם במשא (נשיאת המת) או באוהל (האהלה על המת)[14].
עם זאת, הטומאה עוברת בחיבורים רק באמצעות דבר המקבל טומאה; אם החיבור נעשה דרך דבר שאינו מקבל טומאה (כגון גוי או כלי עץ פשוט) – החיבור בטל והטומאה אינה עוברת[15].
באשר להמשך השרשרת, דעת התוספות היא ש"שלישי" בשרשרת (אדם הנוגע באדם הנוגע באדם המחובר למת) אינו מקבל טומאת שבעה, אלא נטמא ב"טומאת ערב" בלבד[16].
מקור הדין ותוקפו עריכה
נחלקו הראשונים בדבר תוקפה של טומאת חיבורים במת – האם היא מן התורה או מדרבנן:
- חיבור אדם לאדם: לדעת רש"י ותוספות – מדאורייתא; לדעת הרמב"ם והראב"ד – מדרבנן בלבד[17].
- חיבור כלי לאדם: לדעת הכול, ואף לדעת הראב"ד – דין זה מן התורה[18].
- חיבור אדם לכלי או כלי לכלי: לדעת התוספות – מן התורה; ואילו לדעת הרמב"ן – אינו מן התורה (ולפי חלק מן האחרונים בדעתו, אף אינו מדרבנן)[19].
נחלקו גם בהבנת מהות הדין: יש שכתבו שהאדם המחובר נחשב כמת עצמו לכל דבר (רמב"ן), ויש שכתבו שהדין נידון כאילו האדם השני נוגע במת ישירות (תוספות רי"ד)[20].
חולין, תרומה וקדשים עריכה
גם לשיטות הסוברות שטומאה זו מדרבנן, הוגבל תחומה. בתלמוד מובאת דעת רבי ינאי שלפיה גזירת טומאה בחיבורים נאמרה בעיקר להחמיר על אוכלי תרומה וקודשים[21]. כמו כן, חכמים לא גזרו דין זה על נזיר (שאינו סותר את נזירותו אם נגע באדם המחובר למת) ועל העוסק בקרבן פסח, כדי שלא להימנע מקיום המצווה[22].
לגבי חולין, קיימת מחלוקת ראשונים אם גזירה זו חלה גם עליהם[23]. לשיטות הסוברות שהדין מן התורה – חלותו כללית, ואף נזיר סותר את נזירותו וכהן מוזהר שלא להיטמא בחיבורים[24].
הערות שוליים עריכה
- ^ על פי ההסבר ל"טומאת בגדים", משנה, מסכת זבים, פרק ה', משנה א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות פרה אדומה, פרק ה', הלכה ב', ובהלכות אבות הטומאות.
- ^ משנה, מסכת זבים, פרק ה', משנה א'.
- ^ פירוש הרא"ש על מסכת זבים שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט', עמוד ב' בגרסת רש"י.
- ^ משנה, מסכת זבים, פרק ה', משנה א'; מסכת ידיים, פרק ג', משנה א'.
- ^ רמב"ם, הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ו', הלכה ב'.
- ^ משנה, מסכת אהלות, פרק א', משנה ה' ופירושי הר"ש והרא"ש שם.
- ^ משנה, מסכת זבים, פרק ה', משניות ו'-ז'.
- ^ משנה, מסכת פרה, פרק ד', משנה ד'.
- ^ רש"י מסכת נדה דף לג עמוד א (מטמא) לעומת פירוש הר"ש והרא"ש למסכת כלים פרק א משנה ג (אינו מטמא).
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ל"ז, עמוד ב'.
- ^ תוספות למסכת שבת דף יז עמוד א.
- ^ תוספות למסכת שבת שם; הרא"ש למסכת אהלות פרק ז משנה ב.
- ^ תוספות למסכת שבת שם; תוספות למסכת בבא מציעא דף קה עמוד ב.
- ^ תוספות למסכת נזיר דף מב עמוד ב, ד"ה בחבורי.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת מת, פרק ה', הלכה ב'.
- ^ השגות הראב"ד על מסכת עבודה זרה דף לז עמוד ב.
- ^ רמב"ן על התורה, ספר במדבר פרק לא, יט.
- ^ תוספות רי"ד על מסכת עבודה זרה דף לז עמוד ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נזיר, דף מ"ב, עמוד ב'.
- ^ רמב"ם, טומאת מת, פרק ה' הלכה ב; המאירי למסכת נזיר שם.
- ^ תוספות הרא"ש למסכת שבת דף יז עמוד א (חלה בחולין), לעומת דעת רש"י בכתב יד המובאת בספרי האחרונים (אינה חלה בחולין).
- ^ שו"ת שאגת אריה החדשות, סימן י"א; מנחת חינוך מצווה רס"ד.