חסן בן טלאל, נסיך ירדן
פעולות נוספות
| הנסיך חסן בברלין, 2006 | |
| הנסיך חסן בברלין, 2006 | |
| שגיאת לואה ביחידה יחידה:WikidataBind בשורה 22<includeonly></includeonly>: אין יישות בוויקינתונים. |
הנסיך חסן בן טלאל (בערבית: الحسن بن طلال; נולד ב-20 במרץ 1947 בעמאן, ירדן) הוא אחיו של חוסיין, מלך ירדן, ויורש העצר בשנים 1965–1999.
ביוגרפיה עריכה
חסן הוא בן למשפחת המלוכה ההאשמית. אביו היה המלך טלאל, בנו של המלך עבדאללה הראשון, ואמו הייתה זיין א-שריף בנת ג'מיל. אחיו, המלך חוסיין, מינה אותו לנסיך הכתר באפריל 1965 במקום בנו הפעוט עבדאללה השני[1][2], והוא החזיק בתואר עד לנטילתו ממנו ב-1999[3], בסמוך למותו של המלך חוסיין. חסן מונה בלחץ אמו ועקב דעת הקהל השלילית באותה עת נגד עבדאללה השני שאמו הייתה אנגלייה[4][5]. עם זאת, על פי גרסה אחרת, המלך חוסיין מינה את חסן מאחר שחשש אז, בשל אי-היציבות ששררה בממלכה, מהתנקשות בחייו ומהעברת כס המלוכה לבנו התינוק[3]. הנסיך חסן מונה אף על פי שהיה לו אח נוסף מבוגר ממנו, מוחמד בן טלאל, שהיה כבר יורש העצר בשנים 1952–1962[6]; מוחמד לא מונה משום שהוא סבל ממחלת נפש כמו אביו, המלך טלאל[5][7].
הנסיך חסן התחנך בירדן, וכן באנגליה בסאמר פילדס סקול, בבית הספר הארו. הוא סיים תואר ראשון במזרחנות בהצטיינות בקולג' כרייסט צ'רץ' באוניברסיטת אוקספורד ועבודתו אף הוכרה מאוחר יותר כתואר שני באוניברסיטה. הוא שולט באופן רהוט בשפות ערבית, אנגלית, צרפתית וגרמנית, וכן מדבר טורקית, ספרדית ואורדו, הוא אף למד עברית במסגרת לימודיו האקדמיים[5].
תפקידים רשמיים עריכה
החל מ-1971 קיבל הנסיך חסן את האחריות להוביל את התכנון הכלכלי ארוך הטווח של ירדן[4]. בין התוכניות שקידם היו: הפיכת ירדן למרכז לוגיסטי ותעשייתי אזורי למזרח התיכון, כולל פיתוח נמל עקבה, שבמהלך מלחמת איראן–עיראק הפך לשער כניסה מרכזי עובר עיראק; השקעה בחינוך ברמה האוניברסיטאית, כדי להגביר את הכשרת כוח האדם המיומן במדינה; הקמת סכר אל-וחדה על הירמוך ופיתוח מפעלי חברת האשלג הערבית בחוף ים המלח, וחברת מכרות הפוספט של ירדן כבסיס לתעשייה הכבדה לייצוא[4].
בינואר 1999, בעודו על ערש דווי, מינה המלך חוסיין את בנו עבדאללה (שהיה למלך ירדן, עבדאללה השני) ליורש העצר[3][8]. מערכת היחסים בין השניים הייתה תחילה מתוחה והנסיך חסן הודח מכל תפקידיו הרשמיים[9]. בתחילת 2002 מערכת היחסים השתפרה מאוד, והנסיך חסן הפך לחלק מקבוצת היועצים הקרובים של המלך עבדאללה השני[10].
באפריל 2021, בעקבות המשבר הפוליטי בירדן ומעצרו של הנסיך חמזה בן חוסיין בחשד לביצוע ניסיון הפיכה, המלך עבדאללה השני מינה את הנסיך חסן לטפל במשבר שנוצר סביב הפרשה[11]. בעקבות מעורבות הנסיך חסן, הסכים הנסיך חמזה לחתום על מכתב שבו הביע נאמנות למלך[12].
יחסים עם ישראל עריכה
במשך השנים שימש הנסיך חסן כנציג ירדן לשיחות ומגעים מדיניים עם ישראל. לקראת ועידת השלום במדריד, בסוף 1991, נפגש עם מזכיר הממשלה אליקים רובינשטיין והמשנה לראש המוסד אפרים הלוי כמה פעמים בחודשים שקדמו לוועידה, בנסיעות חשאיות שערכו לירדן, במטרה לדון בהכנת הוועידה כולל שילוב משלחת פלסטינית כחלק ממשלחת ירדן. הנסיך חסן, שידע קצת עברית־מקראית מלימודיו באוקספורד, אף כתב הקדשה בעברית, 'שלום שלום לרחוק ולקרוב' על ספר שהעניק אז לאליקים רובינשטיין[13]. בתקופה זו נרקמו יחסים קרובים בין הנסיך חסן והמלך חוסיין לבין אפרים הלוי[14].
החל מנובמבר 1993 הוביל הנסיך חסן מצד ירדן את המשא ומתן על פרטי הסכם השלום בין ישראל לירדן, מול שר החוץ שמעון פרס[15][16]. לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן מונה לאחראי לקידום שיתוף הפעולה הכלכלי בין המדינות[17]. בין הפרויקטים שבהם היה מעורב במשך השנים היו: פרויקט תעלת הימים הדרומי (הזרמת מי הים האדום לים המלח)[18], הקמת שדה תעופה משותף לאילת ולעקבה[19], הקמת קרן הון סיכון ישראלית-ירדנית[20], מסילת רכבת אירביד–חיפה[21], והקמת מפעל משותף של מפעלי ים המלח וחברת האשלג הערבית[22]. רוב הפרויקטים הוקפאו בעקבות ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל על אדמת ירדן שנכשל[23].
במרץ 1998 ערך הנסיך חסן ביקור רשמי בישראל, הוא נחת עם במסוק חיל האוויר הירדני בבסיס חיל האוויר בחצור, שם נפגש עם כמה מראשי מערכת הביטחון, כדי לדון בחידוש שיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל וירדן לאחר המשבר בעקבות פרשת משעל. הוא נפגש גם עם ראש הממשלה בנימין נתניהו[8]. באוקטובר 1998 ערך מפגש נוסף בעמאן עם נתניהו והשר אריאל שרון[24].
בשנת 2000, קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה[25].
במרץ 2005 השתתף הנסיך חסן, לצד השר לאיכות הסביבה שלום שמחון, בכנס בין-לאומי לשיקום נהר הירדן שנערך בנהריים, והדגיש את העובדה "שנושאים אקולוגים חוצים גבולות בין מדינות"[26].
דעותיו עריכה
מאז תחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 דגל חסן בהתנתקות ירדן מהגדה המערבית והעם הפלסטיני ובמתן דגש על גיבוש לאומיות ירדנית. זאת עקב חשש מההשתלטות הדמוגרפית של הפלסטינים על ירדן[5][7]. זאת בניגוד לעמדת אחיו המלך חוסיין[27][28]. עם זאת, הנסיך חסן תמך במשך השנים בעקביות בחתימת הסכם שלום עם ישראל ופתרון הבעיה הפלסטינית[29]. בריאיון ב-1983 לשבועון הישראלי "כותרת ראשית" אמר שהוא תמך בפתרון של קונפדרציה בין ישראל, ירדן והפלסטינים; המבוסס על שיתוף פעולה כלכלי[30]. במרץ 1991, במפגש בין-לאומי שנערך בארצות הברית בנוכחות אבא אבן, הציג שוב את רעיון "הקונפדרציה"[31].
הנסיך חסן דוגל בדו-קיום וסובלנות דתית[32]; הוא אף ניסח, בשיתוף עם אליקים רובינשטיין, סעיף בחוזה השלום בין ישראל לירדן (סעיף 3–9), בו נכתב:”הצדדים יפעלו יחד לקדם יחסים בין-דתיים בין שלוש הדתות המונותיאיסטיות, במטרה לפעול יחד למען הבנה דתית, מחויבות מוסרית, חירות הפולחן הדתי וסובלנות ושלום”[33].
בינואר 1991, בזמן מלחמת המפרץ, הביע צער על פגיעה באזרחים חפים מפשע, לאחר פגיעת טיל עיראקי ברמת גן[34].
חיים אישיים עריכה
בשנת 1968, הנסיך אל חסן נישא לסרוות' איקראמוללה, שמשפחתה שייכת לאריסטוקרטיה הפיאודלית של מדינת בופאל במרכז הודו. אביה, מוחמד איקראמוללה, היה פוליטיקאי הודי שבחר לעבור לפקיסטן בעת חלוקת הודו והפך שם לדיפלומט[35]. אחיו (דודה של הנסיכה סרוות'), מוחמד הידאיטוללה, שבחר להישאר בהודו, התמנה לנשיא בית המשפט העליון של הודו ה-11 ולאחר מכן, לאחר פרישתו מכס המשפט, מונה לסגן נשיא הודו השישי. אמה של הנסיכה סרוות', בגום שאיסטה סוהרווארדי איקראמוללה, הגיעה ממשפחת סוהרווארדי מבנגל. היא הייתה בתו של חסן סוהרווארדי ובת דודתו של ראש ממשלת פקיסטן, חוסיין שהיד סוהרוורדי.
הנסיך אל חסן ובגום סרוות' איקראמוללה נפגשו לראשונה בלונדון בשנת 1958, כשהיו שניהם ילדים. משפחותיהם הכירו זו את זו היטב והם שיחקו יחד כילדים. הם נישאו בספטמבר 1968[36]. לזוג ארבעה ילדים:
- הנסיכה רחמה (נולדה ב-13 באוגוסט 1969)
- הנסיכה סומיה (נולדה ב-14 במאי 1971)
- הנסיכה בדיה (נולדה ב-28 במרץ 1974)
- הנסיך ראשיד (נולד ב-20 במאי 1979)
קישורים חיצוניים עריכה
- יואב שטרן, הנסיך חסן: ברית כלכלית בין ירדן, פלשתין וישראל, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2003
- רועי נחמיאס, הנסיך חסן: מנהיגי ערב גנבו מיליארדים מבני עמם, באתר ynet, 28 באוגוסט 2006
מאמרים מאת הנסיך חסן
- הנסיך חסן בן טלאל, לנצח בשלום, באתר הארץ, 27 ביולי 2006
- הנסיך חסן בן טלאל, די לפטרונות שלכם, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2006
- הנסיך חסן בן-טלאל, צאצאי אברהם איבדו את דרכם, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2007
- הנסיך אל חסן בן טלאל, די לפתרונות צבאיים במזה"ת | דעה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2013.
הערות שוליים עריכה
- ^ אמנון לב, זרמים חדשים בירדן, הארץ, 14 במאי 1965
- ^ חוסיין נטל תואר יורש עצר מבנו ונתנו לאחיו, על המשמר, 2 באפריל 1965
- ^ 1 2 3 סי"צ, רבת עמון, חוסיין הודיע למשפחתו על מינוי בנו עבדאללה ליורש העצר, באתר גלובס, 25 בינואר 1999
- ^ 1 2 3 חסן מחכה בפינה - יום אחד יכולה ישראל למצוא את עצמה בלי שום הכנה מוקדמת בשולחן דיונים, שבקצה השני מתרווח יורש העצר הירדני הנסיך חסן, חדשות, 18 במאי 1984
- ^ 1 2 3 4 עמוס גלבוע, השם: הנסיך חסן, המקצוע: יורש עצר, מעריב, 22 בספטמבר 1989
- ^ נסיכים גלגולו של כתר, חדשות, 13 באוגוסט 1989
- ^ 1 2 אהרן ברנע, היורש אחיו של המלך, הנסיך חסן: לא מעוניין בגדה המערבית, חדשות, 11 באוגוסט 1992
- ^ 1 2 הנסיך חסן בא לישראל; יוועד עם שרי ה"מטבחון", באתר גלובס, 11 במרץ 1998
- ^ ותודה לסכסוך הישראלי-הפלשתיני, באתר הארץ, 26 במרץ 2001
- ^ צבי בראל, גורם ירדני: השתתפות הנסיך - מסר כפול ובלתי בריא, באתר הארץ, 14 ביולי 2002
- ^ צבי בראל, גם בישראל צריכים לדאוג: המשפחה אינה הבעיה הגדולה של מלך ירדן, באתר TheMarker, 8 באפריל 2021
- ^ אי־פי, רויטרס, בית המלוכה הירדני: יורש העצר לשעבר חתם על מכתב שבו הביע נאמנות למלך, באתר הארץ, 5 באפריל 2021
- ^ יהונתן ליס, 30 שנה לוועידת מדריד: שמיר השתכנע ממידע מודיעיני שאסד מעוניין במו"מ, באתר הארץ, 22 באוקטובר 2021
- ^ המלך ואני, באתר הארץ, 2 בספטמבר 2003
- ^ אפרים הלוי, אהרן זאבי פרקש וצ'ק פרייליך, איך באמת נחתם הסכם השלום עם ירדן, באתר הארץ, 28 במרץ 2018
- ^ אלדד בק, רויטרס (רבח־עסון), הנסיך חסן: לא חתמתי על שום הסכם עם שמעון פרס, חדשות, 12 בנובמבר 1993
- ^ צבי לביא, רבת עמון, יורש העצר הירדני: בירוקרטיה בישראל ובירדן מעכבת פרוייקטים משותפים, באתר גלובס, 5 בינואר 1997
אורה קורן, עמאן, יורש העצר הירדני: "מכשולי העבר מאחורינו; יש לקדם שת"פ עם ישראל בכל התחומים", באתר גלובס, 10 במרץ 1998
אלכסנדר בליי, מעמק הירדן לעמק הסיליקון, באתר גלובס, 28 בינואר 1999 - ^ אורה קורן, ישראל תציג בקטאר את פרוייקט התפלת המים "התעלה הצפונית", באתר גלובס, 10 בנובמבר 1997
- ^ גדי גולן ואורה קורן, האוצר יממן סקר היתכנות להקמת שדה תעופה משותף לאילת ולעקבה, באתר גלובס, 22 בינואר 1997
- ^ אורה קורן, אנשי עסקים ירדנים: להקים קרן הון סיכון למימון פרוייקטים משותפים, באתר גלובס, 16 בינואר 1997
אורה קורן, שרון מציע: להקים קרן הון סיכון פרטית לפרוייקטים ישראליים-ירדניים, באתר גלובס, 10 במרץ 1998 - ^ דוד חיון, חסן מבקש תוכנית לשימוש אפשרי של ירדן בנמל חיפה, באתר גלובס, 21 באוקטובר 1998
- ^ גדי גולן, מפעלי ים המלח וחברת האשלג הירדנית במו"מ להקמת מפעל משותף, באתר גלובס, 7 בנובמבר 1996
- ^ דני זקן, הסכם השלום ישראל-ירדן: כך מחמיצות שתי המדינות את הפוטנציאל הכלכלי של ההסכם ביניהן כבר 25 שנה, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2019
- ^ שירות גלובס וסוכנויות הידיעות, נתניהו ושרון נועדו בעמאן עם הנסיך חסן; "הצלחת הפיסגה תלויה בפלשתינאים", באתר גלובס, 15 באוקטובר 1998
- ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
- ^ אלי אשכנזי, הנסיך הירדני והשר הישראלי יצאו בקריאה משותפת: "תנו לירדן לזרום", באתר הארץ, 9 במרץ 2005
- ^ יוסף צוריאל, הנסיך חסן ואמו מתנגדים ל"פדרציה", מעריב, 16 בדצמבר 1977
- ^ ראובן מרוז, הביקור השנתי של המלך חוסיין, על המשמר, 16 בפברואר 1973
- ^ שפי גבאי, הנסיך חסן: מצרים לא שגתה בשלום עם ישראל, מעריב, 1 בדצמבר 1987
- ^ ברנרד אבישי, הנסיך חסן: יש כניסה, בתנאי..., כותרת ראשית, 2 במרץ 1983
- ^ צבי גילת, יורש העצר הירדני: קונפדרציה ישראל-ירדן־העם הפלסטיני, חדשות, 25 במרץ 1991
- ^ חסן בן-טלאל, צאצאי אברהם איבדו את דרכם, באתר הארץ, 16 באוקטובר 2007
- ^ אליקים רובינשטיין, עלינו לחפש מסילות, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2001
- ^ יוסי ורטר, הנסיך חסן: נחרדתי מפגיעת הטיל בר"ג, חדשות, 25 בינואר 1991
- ^ יורש־העצר הירדני ישא בתו של דיפלומט פקיסטאני, דבר, 16 ביולי 1968
בקרוב: חתונה ברבת־עמון יורש העצר הנסיך חסאן נושא פאקיסטנית, הארץ, 16 ביולי 1968 - ^ ביד רחבה - החתונה המפוארת של הנסיד חסן, אחיו של המלך חוסיין, בימים אלה, גרמה זעם בחוגים רחבים בירדן, ולא רק בקרב הפלשתינאים שונאי בית המלוכה ההאשמי המסורתיים, הארץ, 2 בספטמבר 1968