Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

חנניה רייכמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
חנניה רייכמן
קובץ:חנניה רייכמן 2.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מדינה ישראלישראל ישראל

חנניה רייכמן (16 במאי 1905 – 7 בנובמבר 1982) היה סופר, משורר ומתרגם עברי. ספריו ותרגומיו אופיינו במשחקי לשון ובשפה עשירה וקצבית. בלט בפתגמים ובמכתמים המחורזים שפרסם לאורך השנים.

קורות חייו עריכה

רייכמן נולד באוקראינה. בנעוריו היה פעיל בתנועת "צעירי ציון". לאחר המהפכה הקומוניסטית עבר ליקטרינוסלב, שם המשיך את פעילותו הציונית במחתרת, עד שנעצר על ידי המשטרה החשאית של המשטר הבולשביקי. בשנת 1926 עלה רייכמן לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. לפרנסתו עבד כשכיר בחברה לייצוא פרי הדר, ועסק גם בתרגום. החל מ-1945 זנח את כל שאר עיסוקיו, והתמסר לכתיבה הספרותית.

במשך שנים היו לרייכמן שני מדורים שבועיים קבועים בעיתון "דבר". האחד: "פתגמים ומכתמים - מן הים הכללי, וטיפה משלי", עליו חתם בשמו, והשני: "מאוצר הבדיחה", עליו חתם בשם 'אבי אבשלום' (על שם בנו אבשלום). לעיתים נהג לחתום על יצירותיו בשם "רן" שהוא קיצור שמו.

רוב ספריו הם אוספים של פתגמים ומכתמים ו"חרוזי לצון" שנדפסו ב"דבר", ב"דבר לילדים" ובשבועון המצויר "דבר השבוע". בשבועון זה פרסם רייכמן גם את "צברינו חמודים ועוקצנים". בני העליות השונות כינו את ילידי הארץ "סאברע" (צבר ביידיש) בתערובת של גנאי וקנאה, וכינוי זה זכה לכבוד ולהערכה גם בזכות מדורו.

את עיקר פרסומו קנה רייכמן בזכות תרגום אוצר המשָלים הקלאסי משלי קרילוב של הסופר הרוסי איבן אנדרייביץ' קרילוב. אחד מתרגומיו הידועים של רייכמן הוא של השיר "אם" מאת רודיארד קיפלינג. השיר מופיע בספר תרגומיו "משירת העולם" שיצא ב-1942, ובו כ-250 יצירות שנכתבו ברוסית, אנגלית, צרפתית, גרמנית ויידיש. את כולן תרגם רייכמן משפת המקור.

רייכמן עסק רבות בתרגומי כתבי ז'בוטינסקי. את תרגומיו החל עוד בימי ז'בוטינסקי, שכינה אותן "מצוינות". בשנת 1940 הוציא רייכמן חוברת בשם 'משירי נעוריו של זאב ז'בוטינסקי' בתרגומו, החוברת לא נועדה כלל למכירה, והודפסו ממנה 100 עותקים בלבד. בין תרגומיו של רייכמן בכתבי ז'בוטינסקי: הרומן "חמישתם" (יחד עם י"ה יבין), המחזה "נכר", וכן שני אוספי סיפורים של ז'בוטינסקי: "סיפורים" (1949) ו"אספרתקוס וסיפורים אחרים" (1958). כמו כן תרגם שירים ופזמונים של ז'בוטינסקי, בהם "עיר שלום" ו"בא אביב".

כתיבתו התאפיינה בהומור קליל וסרקסטי, ובחתירה לשלמות במשקל, בחריזה ובחידודי הלשון. הסופר איתמר לוי כינה אותו "החרזן הלאומי".

בתרגומיו השתדל רייכמן, לדבריו, להשתמש בשפה פשוטה, ונזהר משימוש במילים נדירות, אך נזהר גם מלנקוט שפת דיבור נמוכה או, כדבריו, "סלנג לועזי למחצה המשעשע נפש צעירינו כתחליף ללשון עממית".

בנו, המתמטיקאי ד"ר אבשלום רן, עיברת את שמו בהשתמשו בשם העט של אביו - רן.

רייכמן היה בן 77 במותו. נקבר בבית העלמין קריית שאול.

משחקי לשון עריכה

דוגמה לפתגם מחורז:

דַבֵּר שָׁלֹום בִמְלוא-הַפֶּה –
ומִן הַנֶשֶק אַל תַרְפֶּה!

— חנניה רייכמן, "פתגמים ומכתמים: מהים הכללי וטיפה משלי"

להלן עצת השועל ממשל הכבשות המנומרות בתרגומו של רייכמן:

אריה שנא מאוד כבשות מנומרות
אמנם היה יכול פשוט אותן לרצוח
אך זו הרי עוולה...

הוד מלכותך! צַווה לתת
לכל הצאן מרעה רב שטח
שבו יוכלו לשכון לבטח...

צווה לזאבים לרעות את הכבשות
נדמה לי משום מה כי במהרה תכלינה סתם כך, מאליהן,
אך זה דבר חוקי, יקרה אשר יקרה – אתה תהיה נקי...

והחיות, מה הן אומרות?
כי האריה – צדיק, ואשמים ברצח
רק זאבים זדים, יימח זכרם לנצח...

— משלי קרילוב (עמ' 358)

וכך תיאר רייכמן קונצרט מנקודת מבטו של ילד:

ההורים לקחו את רוני
לקונצרט סימפוני.
רוני חרש הסתכל
באדם מניף מקל
מול אישה אחת שרנה
זֶמֶר סולו בסופרנה
הוא שאל, מופתע מאוד:
"אמא, למה זה הדוד,
המניף מקל או זרד,
מאיים בו על הגברת?"
"הס!" שיתקה אותו האם,
"הוא איננו מאיים".
אך הקט שאל בפחד:
"ומדוע היא צורחת?"

— בדיחות בחרוזים ושעשועי-לשון

הנה הדין שחרץ על ספרות זולה:

ספרים בלי תוכן מאלף
שכל ערכם חידוש חולף
הם כלביבות, שטעמן
יפוג ביחד עם חומן.

אצל ריכמן נמצא פירוש מיוחד לפסוק "מענה רך ישיב חימה" (ספר משלי, פרק ט"ו, פסוק א'):

באיש כועס נהג פיוס:
ראשית, כזהו צו־נימוס;
שנית, תשובה רכה כזו
תצלח יותר להרגיזו.

— דבש ועוקץ: פתגמים ומכתמים

לפי רייכמן "ישיב" פירושו יחזיר למצב הכעס, אך הפירוש המקראי המקובל הוא אחר: תשובה רכה מרגיעה את הכעס בדומה לחרב הנשלפת בשעת כעס, אך שבה לנדנהּ לאחר שהזעם שוכך.

אמרה צפרדע
לא אגור עם עגור
כי אגור מפני עגור
אשר באין לו מלאי אגור
צפרדעים בולע.

ככל מתרגם התמודד רייכמן עם הצורך לגלות נאמנות כפולה – מצד אחד למקור ומצד שני לדרישותיה של השפה שאליה תרגם – העברית, וככל מתרגם היה עליו לבחור בפשרה כלשהי בין שני קטבים אלה. את סוגיית הנאמנות הכפולה של מלאכת התרגום ביטא היטב המשורר הצרפתי אנטול פראנס, גם בתרגומו של רייכמן:

נאמנות של מין רפה
כשל תרגום משיר פייטן
אם נאמן אז לא יפה,
ואם יפה – לא נאמן.

— דבש ועוקץ: פתגמים ומכתמים

Les traductions sont comme les femmes –
Quand elles sont belles, elles ne sont pas fidèles
et quand elles sont fidèles, elles ne sont pas belles.

ספריו עריכה

  • פתגמים (1937)
  • אני נהג, אני שוטר (1939) — שירי ילדים על מקצועות ומשלחי יד.
  • מאוצר אגדות הזהב (1940)
  • יציאת מצרים (1941)
  • הפילון הסקרן (1941) — עיבוד מחורז של מעשייה מאת רודיארד קיפלינג.
  • ממלכות הדמיון (1941)
  • ממשלי העמים ומפי חכמים (1941)
  • עזרה ראשונה בחרוזים (1942. עם ד"ר אריה אלוטין).
  • אם הבנים (1944) — סיפור חנה ושבעת בניה בעיבוד שירי אקטואלי.
  • פתגמים ומכתמים: מן הים הכללי וטיפה משלי (1955)
  • בדיחות בחרוזים (1956)
  • הדי הימים (1957)
  • דבש ועוקץ (1960) — פתגמים ומכתמים.
  • צרור הומור לצעיר הדור (1969) — הברקות של תינוקות, מעשיות עסיסיות, לשון ולצון ועוד.
  • מחרוזת אגדות (1970) — י"ח אגדות ומעשיות-עם בחרוזים, מהן עיבודים ומהן תרגומים מיצירות פושקין, אנדרסן ומרשק.
  • עברית עליזה: צימודים וצימוקים (1975)
  • צרור הומור לצעיר הדור (1975)

תרגומיו עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: חנניה רייכמן

מיצירתו:

על יצירתו:

אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=חנניה_רייכמן&oldid=115822"