חיים גראביצר

חיים גראביצר

כריכת הספר במהדורת ידיעות אחרונות
כריכת הספר במהדורת ידיעות אחרונות
מידע כללי
מאת	יהושע פישל שניאורסון
שפת המקור	יידיש
סוגה	רומן פסיכולוגי-אקזיסטנציאליסטי / ספרות חסידית, פרוזה
נושא	מסע רוחני ומשבר אמונה של חסיד חב"ד
מקום התרחשות	מזרח אירופה
תקופת התרחשות	המאה ה-19
הוצאה
הוצאה בשפת המקור	הוצאת "שמרלין", ורשה
תאריך הופעה ראשונה	תרפ"ב (1922) ביידיש
מספר עמודים	כ-400 עמודים (משתנה לפי המהדורה)
עורך	דב אלבוים
הוצאה בעברית
הוצאה	ידיעות ספרים, יריד הספרים, הוצאת מסדה
תאריך	תשי"ב (1952)
תרגום	אברהם שלונסקי
קישורים חיצוניים
מסת"ב	מסת"ב 978-965-512-140-7
הספרייה הלאומית	{{#property:P3959}}

"חיים גראביצר" (בשמו המלא: חיים גראביצר: סיפורו של נופל) הוא רומן פרוזה רחב יריעה מאת הפרופסור והפסיכולוג יהושע פישל שניאורסון, צאצא לאדמו"רי חב"ד. הספר נחשב לאחת היצירות החשובות והעמוקות ביותר בספרות העברית העוסקות בעולם החסידות, הפסיכולוגיה והחיפוש הקיומי, והוא משלב תיאור ריאליסטי של הווי החיים היהודי במאה ה-19 עם עומק פסיכולוגי ואקזיסטנציאליסטי מודרני.

הספר, שפורסם במקור ביידיש החל מ-1922 ופורסם בעברית בתרגומו של אברהם שלונסקי (בחלקו) ובמהדורות מאוחרות יותר, זכה לעדנה מחודשת ומוגדר כ"נס תרבותי" שחזר מהתהום אל מרכז ארון הספרים היהודי.

רקע ועלילה

הספר עוקב אחר דמותו של חיים גראביצר, חסיד חב"ד עתיר זכויות בחצר אדמו"ר ה"צמח צדק", המכונה בפי חבריו "כבשן האש" בשל התלהבותו הדתית ומסירותו. העלילה נפתחת בנקודת שבר טרגית: ליד קברו של בנו יחידו, יוסילי, חווה חיים התרסקות רוחנית ונפשית חריפה. מ"איגרא רמא" של דבקות ואקסטזה חסידית, הוא צונח ל"בירא עמיקתא" של ייאוש, אובדן דרך ותחושת "מרמה עצמית" שעבודת השם שלו עד כה הייתה נגועה ב"ישות" (גאווה סמויה) וחיצוניות ונטולת אמת פנימית, וכי למעשה לא הגיע אל הדרגה המבוקשת של "ביטול היש".

בעקבות המשבר, חיים מגדיר את עצמו כ"נופל", מחליט חיים לנטוש את ביתו, משפחתו ומעמדו, ויוצא למסע נדודים פיזי ורוחני המוגדר כ"גלות". מטרת מסעו היא לממש את "היחידה שבנפש" – הדרגה העליונה והדקה ביותר בנשמה על פי תורת החסידות – ולמצוא דבקות דתית אותנטית שאינה תלויה בממסד, במחיאות כפיים של סביבתו או בגינונים חיצוניים.

במהלך נדודיו עובר חיים בעולם יהודי תוסס ורב-גוני במזרח אירופה של המאה ה-19, הכולל עיירות פולין, פונדקי דרכים וחצרות אדמו"רים. אחת התחנות המרכזיות והמרתקות במסע היא שהותו בישיבת וולוז'ין הליטאית. שם, ה"נופל" החסידי מתוודע לעולם ה"מתנגדים" המאופיין בלמדנות קרה, אינטלקטואליזם וקבלת סמכות המבוססת על ידע תורני מופלג, בניגוד לסגידה לאישיות הרבי שהכיר. אף שחיים מתגלה שם כלמדן מבריק ואף מוצע לו תפקיד ראש ישיבה, הקרע בנפשו אינו מתאחה בכיבודים אלו.

בשונה מסיפורי חסידים קלאסיים, הספר אינו מתמקד במופתים או בישועות, אלא במאבק הפנימי הסיזיפי של הגיבור בין אמונה לספק, ובין השאיפה החסידית ל"ביטול היש" לבין עוצמת האישיות, היצר והכאב האנושי.

מבנה הספר ועלילתו

הספר מחולק לארבעה חלקים עיקריים, המתארים את השלבים השונים במסעו של הגיבור:

1. חיים גראביצר: תיאור חייו של חסיד חב"ד מבוסס וירא שמיים בעיירה "גראביץ", החווה "נפילה" רוחנית ומשבר אמוני עמוק בעקבות תחושת חוסר אותנטיות בעבודת השם שלו.
2. בדרך: יציאתו של חיים ל"גלות". הוא נוטש את משפחתו ומעמדו ויוצא לנדוד בין קהילות שונות כדי למצוא מזור לנפשו.
3. בין המתנגדים: פרק ייחודי בספר המתאר את שהותו של חיים בישיבת וולוז'ין. כאן מתקיים דיאלוג מעמיק בין עולם החסידות לעולם הליטאי ("התנגדות"), המיוצג דרך דמותו של ה"מתנגד" ר' שלמה זלמן.
4. השיבה: הניסיון של חיים למצוא איזון בין הספקות המנקרים לבין האמונה התמימה, וההבנה של המורכבות האנושית.

רקע וכתיבה

הספר "חיים גראביצר" הוא פרי עמלו של הפרופסור יהושע פישל שניאורסון, שבחיבורו שילב בין שורשיו העמוקים בחסידות חב"ד לבין הכשרתו המדעית כפסיכיאטר ופסיכולוג. שניאורסון, נינו של אדמו"ר ה"צמח צדק", ביקש ליצור יצירה שתגשר בין עולם המושגים החסידי לבין הכלים הניתוחיים של הפסיכולוגיה המודרנית, תוך חשיפת המשברים הרוחניים האופייניים ל"אדם המאמין" הנקלע לספקות.

תהליך הכתיבה והפרסום של היצירה היה ממושך והתפרס על פני כשלושה עשורים:

ראשית הפרסום

הספר נכתב במקור בשפת היידיש. חלקו הראשון ראה אור בברלין בשנת 1922 (ה'תרפ"ב) תחת השם "פישל שמרלין", שהיא דמות המספר בספר. חלקו השני והשלישי של הסיפור, נכתבו יחד ארבע שנים מאוחר יותר בשנת 1926. החלק הרביעי, נכתב על ידי המחבר רק לאחר עלייתו לארץ, התפרסם כסיפור שבועי בהמשכים בעיתון 'אלגעמיינער זשורנאל", שיצא לאור בניו יורק, בשנת 1939.

עם פרסומו, סברו רבים כי הספר משקף את לבטיו האישיים של פישל שניאורסון, לאור הדמיון בין נדודי הגיבור למסלול חייו של המחבר. אולם, שניאורסון עצמו ומבקרים נוספים שללו זאת מכל וכל, בטענה שאין קשר בין העלילה לבין המציאות הביוגרפית שלו.

תרגום לעברית

קובץ:Hiyim gra'avitzer- galgolo shel hasid,book cover in Hebrew.png

עטיפת הספר "חיים גראביצר: גלגולו של חסיד". 2022.

גרסתו העברית של הספר החלה להופיע בין השנים 1938–1940, אז פורסם בהמשכים במוסף השבועי של עיתון "הצופה". הפרסום עורר עניין רב הן בקרב הציבור הדתי והן בקרב הקהל המשכילי, שנחשף לראשונה לרומן חסידי בעל עומק פסיכולוגי מודרני.

מלאכת התרגום של חלקו הראשון של הספר הופקדה בידי המשורר אברהם שלונסקי, שהיה מקורב למשפחת שניאורסון ובקיא בעולם המושגים החסידי. שלונסקי העניק ליצירה נוסח עברי עשיר וייחודי, שמיזג מושגים קבליים וחסידיים (כגון "חיונה", "יחידה" ו"ביטול") עם עברית מודרנית צלולה. שאר חלקי הספר תורגמו על ידי מ' אברהם, בסיועו של המחבר עצמו.

המהדורה העברית המלאה הראשונה יצאה לאור ככרך אחד בשנת 1952 (תשי"ב) בהוצאת "מסדה". על אף שבחי המבקרים וההכרה באיכותו הספרותית, נדחק הספר עם השנים ממרכז הבמה והפך לקשה להשגה.

השפעה והוצאות מחודשות

לאחר שנים שבהן היה קשה להשיג את הספר, הוא הודפס במספר מהדורות חדשות החל מראשית המאה ה-21, עם הופעתן של מהדורות מחודשות (בין היתר בהוצאת "ידיעות ספרים" ו"יריד הספרים"), שהובילו לתחייה תרבותית של היצירה ולחשיפתה לקהל קוראים חדש ומגוון.

בשנת 2022 יצא הספר במהדורה חדשה וערוכה תחת השם "חיים גראביצר – גלגולו של חסיד", בהוצאת הרב אברהם אלאשוילי ומנחם ברונפמן.

סגנון ספרותי

הספר מתאפיין בשפה עשירה המשלבת טרמינולוגיה מחסידות חב"ד לצד תיאורים נטורליסטיים עזים. המהדורות החדשות של הספר (בהוצאת "ידיעות ספרים" ו"יריד הספרים") כוללות לעיתים הקדמות וניתוחים המנגישים את הטקסט לקורא המודרני שאינו בקיא בנבכי עולם החסידות.

קבלה וביקורת

עם הופעתו המחודשת של הספר בראשית המאה ה-21, הוא זכה לשבחים יוצאי דופן מצד מבקרי ספרות והוגי דעות מכל גוני הקשת הציבורית, שהגדירו את חזרתו למרכז הבמה כ"נס תרבותי".

המבקרת שלומית תמוז מעיתון "הארץ" עמדה על כך שהספר מצליח לשרוד את מבחן הזמן בזכות העיסוק בשאלה הנצחית של "מהם החיים הראויים". בביקורתה השוותה את דמותו של חיים גראביצר לגיבורים טולסטויאניים ולאקזיסטנציאליזם של אלבר קאמי, תוך שהיא מציינת כי ה"נפילה" המתוארת בספר היא למעשה תיאור מוקדם ורב-עוצמה של דיכאון קליני או נפש פצועה המחפשת משמעות בעולם מנוכר.

אריאל הורוביץ מ"מוסף שבת" של השבועון "מקור ראשון" הדגיש כי כוחו של הספר טמון בחשיפת ה"צעקה הפנימית" והמאבק ברמייה העצמית. לפי ניתוחו, הספר רלוונטי לקורא המודרני – דתי וחילוני כאחד – משום שהוא מציב אלטרנטיבה ל"דת הממוסדת" ומחפש אמונה חיה וכואבת שאינה חוששת מהספק. הורוביץ מציין כי הספר מקדים את זמנו בניתוח הפסיכולוגי של האדם המאמין העומד מול הריק.

פולמוס וביקורת פנימית

הספר עורר בשעתו מחלוקת פנימית בתוך חסידות חב"ד, שנבעה מהאופן החשוף והאנושי שבו תיאר שניאורסון את דמויות החסידים ואת עולמם הפנימי.

• התמיכה מבית אדמו"ר הריי"צ: על אף התכנים המורכבים, זכה הספר לעידוד משמעותי מצד אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף יצחק שניאורסון), שהיה בן דודו של המחבר. הריי"צ התבטא בשבח הספר, ציין כי הוא משקף נכונה את "ההווי החסידי הישן", ואף עודד חסידים לרכוש אותו. תמיכה זו נחשבה ליוצאת דופן בהתחשב בכך שהספר עסק בנושאים רגישים כמו משברי אמונה ודיכאון.
• התנגדות שמרנית: מנגד, חסידים רבים הסתייגו מהספר. הביקורת המרכזית נגעה לכך שהספר מציג חסידים דגולים כדמויות הנתונות למצבי רוח קיצוניים, ספקות ותחושות של "מרמה עצמית". מבקריו טענו כי הניתוח הפסיכולוגי המודרני של שניאורסון עושה רדוקציה (השטחה) לעבודת השם החסידית והופך אותה למצב נפשי קליני.
• האשמה ב"משכיליות": בקרב חוגים שמרניים בחב"ד, הספר נתפס לעיתים כנטוע מדי בעולם ההשכלה והספרות המודרנית, דבר שהוביל להדרתו מארון הספרים החסידי הממסדי במשך שנים רבות.
• רבנים ("משפיעים") רבים בחסידות חב"ד רואים בקריאת הספר דבר פסול, ואוסרים על מחונכיהם לקרוא בספר.

קישורים חיצוניים

אתר למנויים בלבד יהודית רותם, תחייתו של חיים גראביצֶר – פרוזה, באתר הארץ, 22 באפריל 2013