Jump to content
החלפת מצב חיפוש
החלפת מצב תפריט
450K‏
15
3
1M‏
Pinkas
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

חיים בלצן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
חיים בלצן
קובץ:חיים בלצן.jpg
רשתות חברתיות
פייסבוק {{#property:P2013}}
X (טוויטר) {{#property:P2002}}
טלגרם {{#property:P3789}}

חיים בַּלצָן (8 במאי 1910 – 14 באוגוסט 2002) היה עיתונאי ב"הבוקר" וב"הארץ", ממייסדי סוכנות הידיעות עתי"ם, עורכה הראשי ומנהלה הכללי, בלשן, מילונאי ופעיל למען רפורמה בכתיב העברי.

קורות חיים עריכה

חיים בלצן נולד בקישינב שבבסרביה באימפריה הרוסית (כיום במולדובה). בנם של אסתר בת גור אריה קרימנשטיין ובן ציון בלצן (1885–1941), שהיה פרשן תנ"ך, סוחר ופעיל ציוני.

חיים בלצן היה ממסיימי המחזור הראשון של הגימנסיה העברית "מגן דוד" בקישינב (המשורר נתן אלתרמן היה בן כיתתו בגימנסיה זו). את עיסוקו בעיתונות החל בלצן עוד בסוף שנות ה-20, בתקופת לימודיו בגימנסיה, כשיסד וערך ירחון בשם "אחדות". בהמשך, בסוף שנת 1927, כשהיה כבן 17, היה לכתב היומון העברי "הצפירה" בקישינב.

בשנת 1935 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בוקרשט. ב-1935 עלה לארץ ישראל. הוא החל לעבוד ככתב בירושלים בעיתון "הבוקר" וסיקר בו בין היתר את אירועי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. בהמשך מונה לתפקיד הסופר הפוליטי של העיתון וראש הסניף שלו בירושלים. בשנת 1941 עבר לתל אביב לשמש עורך החדשות בסניף מערכת "הבוקר" בתל אביב. באותה שנה עמד בבחינות החוק הארצישראלי לעורכי דין זרים והתקבל כחבר באגודת עורכי הדין.[1]

בשנת 1942, במלחמת העולם השנייה, התנדב לצבא הבריטי ונשלח לטורקיה. במהלך שהותו שם שימש סופרו של עיתון הארץ בטורקיה ובארצות אירופה שונות ופרסם בעיתון זה סדרת מאמרים וידיעות תחת הכותרת "מאחורי הפרגוד של ארצות הכיבוש", שבהם חשף בצורה מפורטת את ממדי השואה באירופה. בהמשך עסק בלצן בסיוע לעליית יהודים מאירופה, והיה מנהל ב"היאס" (חברת הסיוע היהודית-אמריקנית למהגרים) ושימש מנהל כללי של סניפי החברה בצ'כוסלובקיה. עם שובו ארצה ב-1948 גויס לצה"ל ומונה למזכיר האגף להסברה במשרד הביטחון.

בשנת 1950 ייסד ביחד עם שורה של עורכי עיתונים את סוכנות הידיעות עתי"ם ("עיתונות ישראלית מאוגדת") והיה מנהלה ועורכה הראשי במשך כ-26 שנה. בתקופת כהונתו קשרה עתי"ם קשרי גומלין עם סוכנויות ידיעות ברחבי העולם, בהן רויטרס, סוכנות הידיעות הצרפתית (סי"ץ),[2] יונייטד פרס אינטרנשיונל,[3] Associated Press‏ (AP)[דרוש מקור] וסוכנות הידיעות היהודית (סט"א), ושימשה המפיצה הבלעדית בישראל של שירותי סוכנויות אלה.[דרוש מקור] בזמן עבודתו בעתי"ם חידש בלצן מילים בעברית שאומצו בידי התקשורת : כך הגה את המילה "מבזק" כתרגום למילה האנגלית Flash, כהתראה ראשונה לעיתונות על ידיעה חדשה ומורכבת.[דרוש מקור] כמו כן הנהיג שימוש במושג "דו קיום" כתרגום למילה האנגלית Coexistence.[דרוש מקור]

בשנת 1976 פרש בלצן מעתי"ם והוחלף על ידי אלתר ולנר. לאחר פרישתו הקדיש את זמנו ומרצו למטרה שפעל למענה עוד שנים קודם לכן: רפורמה בכתיב העברי, שתקל על הקריאה בכתיב חסר הניקוד. הוא ביקש להנהיג שיטת כתיב עברי מחודש – לא מלוטן, אלא כתיב עברי פונטי וחד-משמעי, שסבר שעשויה להקל על מאות אלפים. הוא חיבר ב-1974 הצעה לרפורמה בכתיב ("הצעה לכתיב עברי מחודש פוניטי וחד-משמעי"), ואף נפגש בעניין זה ב-18 ביולי 1976 בפגישה מיוחדת עם נשיא מדינת ישראל דאז אפרים קציר והגיש לו חוברת שהוציא ובה פירוט הצעתו. בעיתונות שדיווחה על פגישה זו נכתב: "הנשיא הבטיח לעיין בנושא תוך יחס חיובי".[דרוש מקור]

מיזם חברתי נוסף שבו עסק הוא הקמת איגוד המשתמשים בתחבורה הציבורית (1978),[4] שמטרתו המוצהרת להביא לשיפורים בתחבורה הציבורית, והוא נמנה עם חברי הנהלתו. בנוסף, כיהן כסגן יו"ר האיגוד העולמי של יהודי בסרביה.

בין השנים 1990–2000 ערך בלצן והוציא לאור סדרת מילונים בארבע שפות: אנגלית, צרפתית, ספרדית ורוסית. המילונים נועדו לשרת קהל המתקשה בקריאת עברית ללא ניקוד, "לכל המבקש לטעום מהעברית החיה של ימינו ללא לימודים שיטתיים בה". כל מילה מופיעה גם באיות הנכון שלה, וגם בכתיב פונטי באופן שניתן למצוא אותה על פי "הצלצול" בלבד (בתעתיק לטיני מקורי).

משפחתו עריכה

סבו, ר' שמואל בלצן, הגיע לקישינב בשנות ה-80 של המאה ה-19, היה לסוחר ולאחד מראשי הציונים בקישינב, ממייסדי "המזרחי" בעיר, סגן נשיא התנועה בבסראביה וצירהּ לקונגרס הציוני ה-12.[5] בנו הבכור של שמואל, בן-ציון בלצן (1885–1941), המשיך בדרכו, היה סוחר וממשכילי העיר, סופר עברי וחוקר תנ"ך, פעיל הציונים הכלליים ובערוב ימיו ממארגני "העובד הציוני" ו"החלוץ" הכלל-ציוני. נספה בשואה. אחיו ד"ר פנחס בלצן היה רופא ועסקן ציבור, עלה לארץ ישראל והיה היחידי מבין האחים ששרד. חיים בלצן היה בנו הבכור של בן-ציון.

בשנת 1949 נשא בלצן לאישה את רות (רוזליה) גַרטי (1925–1999), סטודנטית לרפואה ילידת בולגריה, לימים רופאת ילדים ומתבגרים, בוגרת האוניברסיטה העברית בירושלים, והחל מ-1983 מנהלת השירות הרפואי הציבורי בעיריית תל אביב. הרומן בין השניים החל עוד בשנת 1946 בבולגריה רות עלתה לארץ ב-14 באפריל 1949 והשניים התחתנו שבועיים אחר כך.

נקבר בבית העלמין קריית שאול לצד אשתו.[6]

הותיר אחריו שתי בנות ובן: ד"ר רויטל בלצן שסקין (רופאת שיניים), ד"ר אסתרית בלצן (פסנתרנית ומרצה למוזיקולוגיה) ואביקם בלצן, מהנדס ומנהל חברת היי-טק (אחיה התאום של אסתרית).

קישורים חיצוניים עריכה

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|חיים בלצן]] בוויקישיתוף

מפרי עטו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 28 עורכי דין חדשים, דבר, 29 באוגוסט 1941; עורכי דין חדשים, דבר, 1 במאי 1942
  2. ^ הסכם סי"ץ–עתי"ם, דבר, 9 בינואר 1959.
  3. ^ הפצת "יונייטד פרס" לידי עתי"ם, דבר, 1 בספטמבר 1969.
  4. ^ הוקם איגוד המשתמשים בתחבורה ציבורית, דבר, 30 במרץ 1978.
  5. ^ יצחק קורן, יהודי קישינוב, תל אביב: אבוקה, תש"י, עמ' 138, 146
  6. ^ חיים בלצן באתר חברה קדישא ת"א–יפו
אוחזר מתוך "https://www.yisraelpedia.com/index.php?title=חיים_בלצן&oldid=424403"