חיוי הבלכי

חיוי^[1] הבלכי היה יהודי^[2] מהעיר בלך שבמדינת ח'וראסאן שבממלכת פרס (כיום באפגניסטן). הוא חי במחצית השנייה של המאה התשיעית ופרסומו בא לו עקב ספר ביקורתי כלפי המקרא שחיבר ופרסם.

תפיסותיו של הבלכי הושפעו כנראה מהתרבות הפרסית והדת הזורואסטרית, מתנועת המועתזילה האסלאמית, מתפיסות נוצריות ולדברי סלמון בן ירוחם הקראי, חיוי הושפע גם מדעותיו של אבן א-רוואנדי. הוא האמין בקדמות העולם וכפר בעיקרון הבחירה החופשית. ספרו, שככל הנראה נכתב בחרוזים, העלה שאלות כנגד הנהגות שונות של האלוהים. הוא סבר כי לאלוהים אין בחירה במעשיו, וכי הטבע הוא דטרמיניסטי ללא אפשרות של חריגה. כן תמה על האלוהים הרוחני בהגדרתו, הדורש מבני האדם הקרבת קרבנות גשמיים.

ספרו עריכה

הספר, שלא שרד עד ימינו, נקרא "מסאיל" (בערבית: "שאלות") וכלל מאתיים שאלות ותהיות על הכתוב במקרא. הספר היה כתוב בערבית, והשאלות נוסחו כחרוזים. בספרו טען חיוי לסתירות פנימיות בכתבי הקודש, הסביר את הניסים המתוארים בהם בהסבר טבעי, ושלל מספר תפיסות תיאוסופיות תנ"כיות. החוקר משה גיל חילק את ביקורתו של חיוי לשתי קטגוריות: סתירות במקרא, ומקומות שהם בניגוד לשכל הישר, או לצדק, או למוסר.^[3]

ישראל דוידזון שיחזר כ-47 שאלות מספרו של חיוי הבלכי, והתבסס בעיקר על תגובת רב סעדיה גאון, המכילה מענה לכ-31-32 משאלותיו של חיוי.^[4] רס"ג גם השיב לכ-20 טענות נוספות בספר האמונות והדעות (מאמר ג, אותיות ט-י). בנוסף נמצאו משאלותיו בכמה ציטוטים של רבי משה אבן עזרא, רבי אברהם בן עזרא^[5] ומגיבים נוספים.

כדוגמא לשאלותיו בנוגע לסתירות במקרא ניתן להביא את הסתירה בין ספר שמואל ב', פרק כ"ד, פסוק ט', שם נמנו, בימי דוד, ישראל ב-800 אלף איש, ויהודה ב-500 אלף; לעומת ספר דברי הימים א', פרק כ"א, פסוק ה', שבו נמנו 1,100,000 איש בישראל, ו-470 אלף ביהודה.^[6]

השפעה עריכה

במחקר עלתה טענה כי ספר הפולמוס הזורואסטרי שיכנד-גומאניכ ויצ'אר שנכתב באותו דור, השפיע על טענותיו של חיוי הבלכי, או לחילופין ששניהם, חיוי ומחבר השיכנד-גומניכ ויצ'אר, הושפעו ממקור משותף שקדם להם. לטענת החוקר שמואל אברהם פוזננסקי ”יש בו דברים שוים לטענותיו של חיוי - כמעט מילה במילה”.^[7] טענה זו נדחתה בידי מנחם שטיין, שטען בתורו שהמחבר הזורואסטרי עצמו, מרדאן פרוח', הושפע מהמניכאים, והם קיבלו את טענותיהם נגד המקרא מכתביו הפולמוסיים של מרקיון. לדבריו, חיוי לא נזקק למקור הזורואסטרי, אלא הושפע גם הוא ממרקיון.^[8]

החוקר משה גיל תיאר בספרו על חיוי הבלכי את השפעת הסביבה הגיאוגרפית של ח'וראסאן וכן רוחות הזמן של המאה התשיעית. לדבריו, כפירתו של חיוי היא תוצר של הכתות המוסלמיות ובראשן המועתזילה (בתפיסת האלוהות שלו), וניכרות בו גם השפעה פרסית (כגון בביקורתו נגד ברית המילה) ונוצרית-נסטוריאנית.^[3]

תגובות וביקורת עריכה

חיוי הבלכי עורר את זעמם של יהודים מאמינים רבים, הן רבניים והן קראים, בעיקר עקב העובדה שספריו התפשטו ללא הפרעה והשפיעו על אמונותיהם ודעותיהם של יהודים רבים. עדות על השפעתו מצויה בכתבי חכם יהודי שחי עשרות שנים אחריו: "חיוי חיבר ספר שבו מאתיים שאלות הטוענות נגד ה' ונגד תורתו... והתקיימו שנים רבות מבלי שהשיב עליהן איש, והפסידו אמונת אנשים רבים, עד שנתקנא אדוננו (הכוונה לרב סעדיה גאון) לה' ולתורתו וחיבר ספר תשובות על חיוי...". עדות אחרת מספרת כי: "חיוי בדה מלבו תורה, והעיד רב סעדיה שהוא ראה מלמדי תינוקות מלמדים אותה בספרים ובלוחות עד שבא רב סעדיה ונצחם" (הראב"ד (בעל הקבלה)). ^[9]

כנגד ספרו של הבלכי יצאו רבים מהוגי הדעות ומהפילוסופים היהודיים שחיו אחריו. הראשון שבהם היה רב סעדיה גאון, שכתב ספרים במענה לשאלותיו של הבלכי. בספרו "הנבחר באמונות ובדעות" הוא עונה לרבות מטענותיו של הבלכי, ומלבד זאת כתב ספר נפרד, בעברית ובחרוזים, בו הוא עונה לטענות חיוי ומלגלג עליהן, אשר קטעים ממנו נמצאו בגניזה הקהירית. בין השאר, הוא מכנה אותו ואת חסידיו "אנשים הנקראים יהודים". בדורות מאוחרים יותר רבי אברהם אבן עזרא מצטט אותו לעיתים ודוחה את דבריו בחריפות. אבן עזרא ואחרים נהגו לכנותו "חיוי הכלבי". גם רבי משה אבן עזרא ורבי אברהם אבן דאוד מתעמתים עם דברי הבלכי, ואף חכמים קראים, כגון סלמון בן ירוחם ואל בסיר, תקפו אותו בחריפות וכתבו תשובות כנגד שאלותיו.

שמו עריכה

בכתבי מחברים יהודיים ולא יהודיים לאורך הדורות נמצאו צורות שונות לשמו ולכינויו. שמו הפרטי, חיוי, שונה לאורך הדורות גם לחוי, לחיוא, לחיואי, לחיויה, לחאוי, לחאויי ולחיוה.^[10] פירסט ודירנבורג שיערו ששמו היה "חואי", מילה שמשמעותה הערבית היא "אסף" (מלשון ליקוט ואיסוף). פוזננסקי טען שאין אמת בטענתם זו, מפני שאין זה מקובל בספרות היהודית לתרגם את שמו של מחבר.^[11] הצורות "חיוא" ו"חיואי" הן מאוחרות יותר, ומופיעות לראשונת בכתבי הרשב"ץ. כנראה שהן שונו בכוונה מצורת המקור, כדי שתתדמה למילה "נחש" בערבית (לשון גנאי). הסיומת "-ויה" שבצורה "חיויה" מלמדת שמקור השם הוא פרסי. השערה נוספת לגבי מקור השם היא שזהו שיבוש של שם השבט הכנעני החווי, או כנוי לאדם רע לב, לפי משמעות השורש "חו" בארמית ובערבית.^[12] לפי הרב יוסף קאפח, השמות "חויא" ו"חיויה" הם כינויים מוכרים בארצות המזרח לשם היהודי הפרטי "חיים". מנחם בן ששון משער שההגיה המקורית של השם הייתה כאשר הו' בחולם והי' שלאחריה בחיריק.

גם לכנויו גרסאות שונות. בכתבי רבי אברהם אבן דאוד, רבי יהודה הלוי ורבי משה אבן עזרא, ובתרגומים לעברית של דברי רב סעדיה גאון הוא מופיע, בשיבוש מכוון או שלא מכוון, כ"כלבי". במקורו הערבי של ספר "הנבחר באמונות ובדעות" ב"ספר הגלוי" לרס"ג קורא לו רס"ג "בלכי". בכתבי רבי סעדיה אבן דנאן הוא מופיע פעם כ"בלכי" ופעם כ"כלבי". לפי הרשב"ץ, כנויו היה "כלאבי", ולפי רבי שמואל אבן סנה (אנ') כנויו היה "בבלי". משה גיל, מחבר הספר "חיוי הבלכי - הכופר מחוראסאן", מביא בספרו את השערתו של אברהם אליהו הרכבי, לפיה הכלביים היו שבט חשוב ושליט באסלאם, ומכאן "כלבי" במשמעות של "בן לשבט כלב", נצר לשבט יהודה. לבסוף דוחה גיל את ההשערה, בשל ריבוי המקורות שבהם כנויו של האיש הוא "בלכי", ומשער שחיוי חי וכתב בעיר בלך^[13], ההשערה המקובלת במחקר. בן ציון יהושע משער שמקור שמו הוא אכן בעיר בלך, אך אבות אבותיו או הוא היגרו למקום יישוב אחר, בבל או מרכז יהודי גדול אחר, שם הוא עצמו חי.^[10]

לקריאה נוספת עריכה

משה גיל, חיוי הבלכי - הכופר מחוראסאן, הוצאת ספריית פועלים, 1965

קישורים חיצוניים עריכה

חיוי הבלכי, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
מתשובותיו של רס"ג על טענותיו של חיוי הבלכי, באתר "דעת"
שמואל אברהם פוזננסקי, חיוי הבלכי, בתוך אנציקלופדיה אוצר ישראל, כרך ד', תשי"ב, עמ' 268-269, באתר היברובוקס
מנחם שטיין, חיוי הבלכי – מארקיון היהודי, באתר פרויקט בן-יהודה.
יוליוס גוטמן, ‏לשאלת המקורות של חיוי הבלכי, ספר היובל לאלכסנדר מארכס, תש"י, באתר "דעת"
קובץ:National Library IL logo.svg חיוי הבלכי, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים עריכה

^ גם: חוי, חיוא, חיואי, חיויה, חאוי, חאויי, חיוה. וראה בירחון האוצר גיליון מאה בתחילתו, שהרחיב בנוגע להגיית שם זה.
^ זו הדעה המקובלת. ההיסטוריון יהודה רוזנטל סבור כי היה גנוסטיקן נוצרי.
^ ¹ ² משה גיל, חיוי הבלכי, הכופר מחורסאן
^ מנחם שטיין, חיוי הבלכי - מארקיון היהודי
^ אבן עזרא על שמות י"ד, כ"ז; ט"ז, י"ג; ל"ד, כ"ט
^ השאלה שוחזרה על פי המענה של רב סעדיה גאון בספר האמונות והדעות, סוף מאמר ג'
^ שמואל אברהם פוזננסקי, מבוא לתשובות רב סעדיה גאון, ורשה תרע"ו, עמ' 13. קישור לעמוד באתר היברובוקס
^ מנחם שטיין, חיוי הבלכי – מארקיון היהודי, בתוך בין תרבות ישראל ותרבות יוון ורומא, תל אביב 1970. קישור למאמר באתר פרויקט בן יהודה
^ הצפירה, תשובות סעדיה גאון לשאלות חיוי הבלכי, באתר עיתונות יהודית היסטורית, ‏9 באוגוסט 1916
^ ¹ ² בן ציון יהושע, "האם חי חיוי הבלכי ופעל בעיר בלך שבחוראסאן?”, תרביץ נא, ב (1982), עמ' 313–314
^ ש"א פאזנאנסקי, "חיוי הבלכי", הגורן ז, תרס"ח, עמ' 112–137
^ Rosenthal, J., "Hiwi Al-Balkhi: A Comparative Study," JQR 38 (1947-48), pp. 317–319
^ משה גיל, חיוי הבלכי - הכופר מחוראסאן, הוצאת ספריית פועלים, 1965, עמ' 10

[1] גם: חוי, חיוא, חיואי, חיויה, חאוי, חאויי, חיוה. וראה בירחון האוצר גיליון מאה בתחילתו, שהרחיב בנוגע להגיית שם זה.

[2] זו הדעה המקובלת. ההיסטוריון יהודה רוזנטל סבור כי היה גנוסטיקן נוצרי.

[:0-3] ¹ ² משה גיל, חיוי הבלכי, הכופר מחורסאן

[4] מנחם שטיין, חיוי הבלכי - מארקיון היהודי

[5] אבן עזרא על שמות י"ד, כ"ז; ט"ז, י"ג; ל"ד, כ"ט

[6] השאלה שוחזרה על פי המענה של רב סעדיה גאון בספר האמונות והדעות, סוף מאמר ג'

[7] שמואל אברהם פוזננסקי, מבוא לתשובות רב סעדיה גאון, ורשה תרע"ו, עמ' 13. קישור לעמוד באתר היברובוקס

[8] מנחם שטיין, חיוי הבלכי – מארקיון היהודי, בתוך בין תרבות ישראל ותרבות יוון ורומא, תל אביב 1970. קישור למאמר באתר פרויקט בן יהודה

[9] הצפירה, תשובות סעדיה גאון לשאלות חיוי הבלכי, באתר עיתונות יהודית היסטורית, ‏9 באוגוסט 1916

[יהושע-10] ¹ ² בן ציון יהושע, "האם חי חיוי הבלכי ופעל בעיר בלך שבחוראסאן?”, תרביץ נא, ב (1982), עמ' 313–314

[11] ש"א פאזנאנסקי, "חיוי הבלכי", הגורן ז, תרס"ח, עמ' 112–137

[12] Rosenthal, J., "Hiwi Al-Balkhi: A Comparative Study," JQR 38 (1947-48), pp. 317–319

[13] משה גיל, חיוי הבלכי - הכופר מחוראסאן, הוצאת ספריית פועלים, 1965, עמ' 10

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]