חוק הזהות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פעולות נוספות
חוק הזהות הוא חוק בסיסי בלוגיקה ובמטפיזיקה הקובע כי כל עצם זהה לעצמו (בכתיב של תחשיב הפרדיקטים: a=a ובצורה פחות פורמלית: א' היא א').
החוק מיוחס לעיתים קרובות לאריסטו, אף כי אריסטו אינו מנסח אותו כעקרון לוגי נפרד. בספרו מטפיזיקה, ספר 7, פרק 17, אריסטו דן במובנות מאליה של הטענה שכל דבר הוא עצמו, אולם אינו מנסח את העיקרון כזהות פורמלית. בקרב המטפיזיקאים של ראשית העת החדשה, ובעיקר בעקבות לייבניץ כבר היה השימוש בחוק הזהות נפוץ.
החוק קשור לשאלות היסודיות ביותר באשר לזהותו של כל עצם. לבירור זהות יש לענות על שתי שאלות:
- מהן התכונות הבסיסיות וההכרחיות ביותר, אשר הופכות את אותו העצם למה שהוא?
- מהן התכונות אשר נשמרות גם במהלך שינוי שעובר העצם?
