Jump to content
החלפת מצב תפריט
שינוי מצב תפריט ההעדפות
החלפת מצב תפריט אישי
לא בחשבון
כתובת ה־IP שלך תהיה גלויה לציבור אם תעשה עריכות כלשהן.

חוח עקוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחוח עקוד
חוח
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: אסטראים
משפחה: מורכבים
סוג: חוח
מין: חוח עקוד
שם מדעי
קובץ:Wikispecies-logo.svg Scolymus maculatus
עונת פריחה
1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12

חוֹחַ עָקֹד (שם מדעי: Scolymus maculatus) הוא צמח עשבוני קוצני חד-שנתי קיצי ממשפחת המורכבים[1][2]. הוא אחד משני מיני הסוג חוח הגדלים בר בישראל, לצד חוח ספרדי, ואחד משלושת מיני הסוג בעולם. המין נפוץ בשדות בור, בשולי שטחים מעובדים ובקרקעות כבדות בחבל הים-תיכוני של ישראל. הצמח מתאפיין בגבעולים מכונפים וקוצניים לכל אורכם, בעלים קוצניים ששפתם לבנה ומעובה, בחפי מעטפת חיצוניים ארוכים וקוצניים ובקרקפות צהובות שכל פרחיהן לשוניים, בשערות כהות בצדן החיצוני של הלשוניות ובמאבקים כחלחלים-שחורים. הפריחה נמשכת מסוף האביב ועד סוף הקיץ[3]. הגבעולים בעלי הכנפיים הרחבות והקוצניות לכל אורכם הם תופעה נדירה יחסית בישראל במשפחת המורכבים, ויחד עם הקרקפות הצהובות עד כתומות הם מעניקים למיני החוח מראה ייחודי לעומת שאר מיני המורכבים בישראל. על ההבחנה בין חוח עקוד לחוח ספרדי ראו בערך חוח.

מאפיינים מורפולוגיים עריכה

קובץ:חוח עקוד תקריב מקבץ קרקפות 1.jpg
קובץ:חוח עקוד תקריב מקבץ קרקפות 3.jpg
קובץ:חוח עקוד מסרק.jpg

חוח עקוד הוא צמח עשבוני קוצני חד-שנתי; גובהו 40 עד 150 ס"מ, ירוק חיוור, כמעט קירח או מכוסה שערות לבנות מסולסלות באופן לא סדיר (kinky).

הגבעול עבה, זקוף, אשון (קשיח), לבנבן ומסועף בחלקו העליון באופן דמוי סוכך (כלומר הענפים הצדדיים העליונים ארוכים יחסית מן התחתונים, ולכן קצותיהם נוטים להגיע פחות או יותר לאותו גובה), והוא בעל כנפיים רחבות וקוצניות לכל אורכו.

העלים מתחלקים לעלי שושנת ולעלי גבעול (בעת הפריחה רובם עלי גבעול). טרפי העלים באורך 40 עד 200 מ"מ וברוחב 20 עד 80 מ"מ[4].

עלי הגבעול מסורגים, גילדניים, מוארכים, בעלי שיניים מפותלות-גליות ואונות קוצניות, בעלי עורקים בולטים, סורחים ונמשכים לאורך הגבעול ויוצרים כנפיים רציפות בעלות אונות קוצניות. אונות העלים והכנפיים נושאות לאורך שפתן עורק לבן מעובה וסחוסי.

הקרקפות הומוגמיות (כל הפרחים בקרקפת מאותו טיפוס), לשוניות ויושבות[5]. הקרקפות אמיריות (מצויות בקצה הגבעול המרכזי ובקצות גבעולי המשנה המסתעפים ממנו), יחידות או ערוכות בקבוצות של 2 עד 3.

המעטפת דמוית פעמון עד דמוית כד, קוטרה 8 עד 12 (לעיתים רחוקות עד 16) מ"מ, והיא גדלה בשלב הפרי. המעטפת כפולה, בעלת דור חיצוני ודור פנימי (או כמה דורים פנימיים).

המעטפת החיצונית מורכבת מ-4 עד 5 חפים דמויי עלים, קירחים, אשונים (קשיחים), בעלי אונות צרות וקוצניות היוצאות משני צדי החפה באופן מסודר זו מול זו. החפים בולטים מעבר לפרחים ומתנשאים מעליהם.

חפי המעטפת הפנימית רעופים, קירחים, ירוקים, בעלי שוליים קרומיים, דמויי אזמל ומסתיימים בקוץ קטן וחלש[6].

המצעית חרוטית עד חצי-כדורית, מכוסה מוצים דמויי ביצה הפוכה ותמימים, וביניהם חבויים הזירעונים[7]. מוצי המצעית מכונפים; כל מוץ עוטף את הזירעון, מאוחה אליו ונושר עמו.

הפרחים כולם לשוניים, דו-מיניים וצהובים כלימון; הכותרת מאוחת עלים ומסתיימת בלשונית בעלת חמש שיניים. צדם החיצוני מכוסה שערות כהות.

האבקנים 5, מאבקיהם כחלחלים-שחורים ומאוחים לצינור המקיף את עמוד השחלה.

השחלה תחתית, בעלת מגורה אחת וביצית אחת, ועמוד השחלה מתפצל לשתי אונות צלקת.

הזירעונים חומים, פחוסים בגבם, דמויי ביצה הפוכה בקירוב וחסרי מקור. כל זירעון עטוף באופן מהודק על ידי מוץ המצעית היוצר כנפיים צדדיות רחבות באורך 2.5 עד 4 מ"מ.

הציצית מורכבת מנזר קצר מאוד, חרוק וחסר זיפים.

מספר הכרומוזומים 2n = 20[8].

פנולוגיה עריכה

קובץ:חוח עקוד תקריב פרח 2.jpg

חוח עקוד הוא צמח חד-שנתי קיצי.

הנביטה והתפתחות שושנת העלים מתחילות בתחילת נובמבר, והעלווה נובלת בסוף אוגוסט.

הפריחה נמשכת מסוף אפריל ועד סוף אוגוסט, ועיקרה בחודשים מאי ויוני.

הפירות הירוקים ניכרים מסוף מאי ועד אמצע יוני, ואילו הפירות הבשלים ניכרים מסוף יוני ועד תחילת יולי. הפצת הזרעים נמשכת מאמצע יולי ועד תחילת דצמבר.

תפוצה עולמית עריכה

חוח עקוד הוא מין חד-שנתי ים-תיכוני. תחום תפוצתו הטבעי משתרע ממקרונזיה (האיים הקנריים ומדיירה), דרך צפון אפריקה (מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב ומצרים, למעט חצי-האי סיני), דרום אירופה ואיי הים התיכון, וממשיך מזרחה דרך יוון וטורקיה. מטורקיה מתפצל תחום תפוצתו מזרחה אל עיראק, ודרומה אל לבנון-סוריה, ירדן וישראל. תחום תפוצתו חורג דרומה גם אל צפון-מזרח אפריקה הטרופית, לרבות אריתריאה, אתיופיה וסודאן. מבין שלושת המינים של הסוג חוח, חוח עקוד הוא המין המרחיב את תחום תפוצת הסוג דרומה אל צפון-מזרח אפריקה הטרופית.

המין הובא והתאקלם באזורים נוספים בעולם, ובהם בלגיה ובריטניה באירופה, קרוליינה הצפונית באמריקה הצפונית, וניו סאות' ויילס וקווינסלנד באוסטרליה.

בית גדול ותפוצה בישראל וסביבתה עריכה

המין גדל בעיקר בשדות בור, בשולי שטחים מעובדים ובקרקעות כבדות. הוא נפוץ ומרובה בעמק עכו, חוף הכרמל, השרון ומישור פלשת; בגליל העליון והגליל התחתון, בעמק יזרעאל, בכרמל, בשומרון, בשפלה, בהרי יהודה, בצפון הנגב ובמערב הנגב; וכן בבקעת החולה, בבקעת כנרות, בגלבוע, במדבר שומרון, במדבר יהודה, בערבות הירדן, בבקעת ים-המלח, בחרמון, בגולן ובעבר הירדן.

אטימולוגיה של השמות המדעיים עריכה

השם המדעי Scolymus נגזר מן היוונית skolymus, שם קדום לסוג של קוץ או ארטישוק. מקור השם אינו ברור לחלוטין, וייתכן שניתן בשל דמיונו לסוג קנרס (Cynara).

שם המין maculatus פירושו בלטינית "מוכתם" או "מנומר", אולם לא ברור לאיזו מתכונות הצמח התייחס התיאור במקור. שם המין maculatus פירושו בלטינית "מוכתם" או "מנומר", אולם לא ברור לאיזו מתכונות הצמח התייחס התיאור במקור. השם העברי עקוד הולך בעקבות משמעות זו. בעברית מקראית "עקוֹד" מן "עקוּד" הוא בעל חיים שצבע שערות קרסולי רגליו שונה מצבע שערות גופו, כאילו עקדו אותו. המונח מופיע בפרשת יעקב ולבן בתיאורי הצאן: "ותלדנה הצאן עקודים, נקודים וטלואים" (בראשית מ"ג, ל').

על מקור השם העברי וזיהוי החוח המקראי ראו בערך חוח.

שמושים עריכה

על פי פרופ' אבינועם דנין הצמח אכיל וטעים, לאחר שמסירים ממנו את קוציו, ושכבה של לבנוניות הנוטפת ממנו[9].

על פי הרפואה העממית, חליטה של גבעולי חוח, אמור להרגיע את הקיבה וכן כאבים בדרכי השתן.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Scolymus maculatus L., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ Scolymus maculatus L., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏15-12-2025
  3. ^ חוח עקוד, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  4. ^ Scolymus maculatus Linnaeus, Flora of North America, ‏5-11-2020
  5. ^ Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Three, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1978, עמ' 406-407
  6. ^ נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 734-735
  7. ^ מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 482
  8. ^ Scolymus Linnaeus, Flora of North America, ‏5-11-2020
  9. ^ שורשים, פקעות, קני-שורש, בצלים וגבעולים: הרדופנין, חרחבינה, סוף, חוח עקוד באתר "צמחיית ישראל ברשת".