חבל אואש
פעולות נוספות
| מראה של כפר בחבל אואש – נגרשט העתיקה – בשטח מוזיאון החבל אואש בנגרשט-אואש | |
| מדינה / טריטוריה | {{#property:P17}} |
|---|---|
| קואורדינטות |
Coordinates: חסר קו רוחב |
| {{#property:P856}} | |
| מזהים לא נמצאו עבור מידע חיצוני. | |
חבל אואש (ברומנית: Țara Oașului – "צארה אואשולוי", בתרגום מילולי:"ארץ אואש", בהונגרית: Avasság) הוא חבל אתנו-תרבותי והיסטורי בצפון-מערב רומניה, בגבול בין רומניה לאוקראינה, והממוקם בחלק הצפון-מזרחי של מחוז סאטו מארה, במרחק שווה של 50 ק"מ מהערים סאטו מארה ובאיה מארה. חבל אואש מורכב מבקעת אואש (Depresiunea Oaşului) וההרים הגובלים אותה – הרי אואש והרי גוטאי (או גוטין) על שלוחותיהם.
החבל מפורסם במסורות תרבות אופייניות שנשמרו לאורך מאות שנים.
שטחו הוא 755.30 קמ"ר. בירת החבל היא העיר נגרשט-אואש.
עמדה גאוגרפית. גבולות עריכה
לחבל אואש "צורה מעגלית, כמו דלי ענק",[1] רמה רחבת ידיים המשטרעת מהיישובים טורץ – גרצה מארה וגרצה מיקה ממערב, עד למעבר הוטה (בגובה 604 מ') במזרח, ומצפון דרומה היישובים קמרזאנה וטארנה מארה אל ההרים שמסביב ליישובים אוראשו נואו, ראקשה וואמה. צפונית וצפונית-מערבית גובל החבל עם אוקראינה, מזרחית ודרומית עם מחוז מרמורש ומערבית עם שאר המחוז סאטו מארה. לפי חלק מהחוקרים מיחסים לחבל אואש גם כמה כפרים שבנפת אוגוצ'ה לשעבר – גרצה מארה, גרצה מיקה, טורץ, בטארץ' וקומלאואשו, טאנרה מארה, ואליה סיאקה שהשתייכו בעבר מבחינה מנהלית לחבל ההיסטורי מרמורש. חוקרים אחרים מגבילים את תחומ החבל אואש ל-16 הכפרים של נפת אואש (plasa Oaș) לשעבר, עד לכפרים קלינשט וקמרזאנה[1]
השם עריכה
מקור הטופונים – שם החבל, ההר והנחל – הוא במילה הונגרית havas (האוואש) שמשמעותה "הר"[2] לפי השערה אחרת הוא נגזר ממילה הונגרית אחרת avas (אוואש) שמשמעותה הישנה הייתה "יער ישן" או ".יער שנכרתו לו עצים".או יער לייצור בלוטים. החוקר הגרמני גוסטב וייגאנד שהתמחה בחקר השפה הרומנית, סבר החבל נקרא כך לפי שמו של שליט ראשון מקומי מימים קדומים.[3]
יישובים עריכה
- עיר:
- נגרשט – אואש,Negrești Oaș
- כפרים:
חבל אואש כולל את הכפרים הבאים: (עם יישובים כלולים)
- בטארץ' – Bătarci
- ביקסאד, סאטו מארה – Bixad, Satu Mare
- Trip Băi – טריפ באי
- Boinești בוינשט
- Bixad ביקסאד
- קלינשט – אואש Călinești-Oaș
- Lechința לקינצה
- Pășunea Mare – פשוניה מארה
- Coca קוקה
- Dumbrava דומבראווה
- קמרזאנה – Cămărzana
- Cămărzana – קמרזאנה
- צ'רטזה – Certeze
- הוטה צ'רטזה Huta Certeze
- מוישן Moișeni
- גרצה מיקה – Gherța Mică
- אוראשו נואו Orașu Nou
- פרילוג Prilog
- רמץ Remeți
- אוראשו נואו-וי Oraşu Nou-Vii
- ראקשה – Racșa
- טארנה מארה – Tarna Mare
- טרשולץ – Târșolț
- Aliceni אליצ'ן
- טורץ – Turț
- ואמה, סאטו מארה Vama, Satu Mare
- ואמה באי Vama Băi
גאוגרפיה עריכה
הרי אואש עריכה
הרי אואש הם רכס הרים ממקור געשי, חלק מהקרפטים המזרחיים הפנימיים. הם מתרוממים בחלק הצפוני של חבל אואש. הפסגה הגבוהה ביותר היא פיאטרה וסקולוי (Piatra Vâscului) המגיעה לגובה של 917 מ'.
בקעת אואש עריכה
הגובה המרבי בבקעת אואש הוא 400–500 מ'. היישובים נבנו לאורך עמקים החוצים את החבל. בצפון נמצא עמק לקיננצ'וארה, הכולל את העמקים הבאים: ואליה מארה ("העמק הגדול"), ואליה סמנטורי ("עמק הזריעה") ועמק לקינצ'וארה. בדרום חבל אואש נחצה על ידי הנחל טור ויובליו אלב ("לבן") וראו ("רע"). בקעת אואש נסגרת מצפון, ממזרח ומדרום על ידי הרי הקרפטים. היא נפתחת מערבה אל אדמות הטור והטאלנה. באזור זה יוצרת בקעת אואש מגע עם מישורי הסומש והטיסה והיא מושפעת ממסות האוויר הלח האוקיאני, בעוד שגובהם של הקרפטים המזרחיים מונע את חדירת הזרמים הקרים מצפון-מזרח.
דמוגרפיה עריכה
חבל אואש מהווה קצה צפוני של מרחב דוברי הרומנית שחי לאורך מאות השנים שהוקף בעבר בדוברי רוסינית – אוקראינית מצפון ודוברי הונגרית מדרום ומערב.[1] ב-2011 כלל האוכלוסייה של חבל אואש הייתה 57,256 בני אדם. םרט חאוכלוסייה הרומנית חיים בו גם הונגרים. הם המיעוט הגדול ביותר הם ומהווים 3% מהאוכלוסייה. ביישוב ואמה הם עולים על 20%. ובאוראשול נואו – הם מהווים רוב של 64%.
היסטוריה עריכה
ממצאים ארכאולוגיים מעידים על התיישבות רציפה של בני אדם בשטח חבל אואש החל מהתקופה הפלאוליתית. נמצאו שרידי יישובים מהתקופה הנאוליתית ששויכו לתרבות סטרצ'בו-קריש, המתוארכים החל מסביבות. כמו גם נתגלו ממצאים רבים הקשורים לתקופת הברונזה ולתקופה הדקו-גטית. נמצאו שרידי מוקדים עתיקים וזרעים של צמחי תרבות, המעידים על התפתחות מוקדמת של החקלאות.
חבל אואש לא היה חלק מהפרובינקיה הרומית דאקיה, ויושב בעיקר על ידי שבטים דאקיים חופשיים, אם כי הפעילות הכלכלית הרומית נכחה גם באזורים הסמוכים. בתקופות מאוחרות יותר, האזור שימש כמקלט טבעי ואזור מגע בין ישויות תרבותיות ופוליטיות שונות.
התעודה הראשונה – בלטינית – המזכירה את חבל אואש נכתבה ב-1270 כאשר מלך הונגריה אישטוואן החמישי העניק לאציל הונגרי בשם ניקולואס (מיקלוש) בן מאוריציוס (מורוצי) מספר כפרים שבגבול הדרום-מערבי של חבל אואש, שנותרו ללא בעלים אחרי מותו ללא יורש של אציל בשם בנדיקטוס המכונה "אוּר". היה מדובר בכפרים ליוואדה, אוראשו נואו, ואמה, פרילוג ואובאש. בתעודה זו חבל אואש נקרא Terra Awas.[4]
ימי הביניים עריכה
האזכור המתועד הראשון של אואש מתוארך לשנת 1270, שם הוא מופיע כ-districtus seu contrata Avas במאות ה-13 וה-14, מקורות מתעדים את קיומם של "נחלות ולאכיות" (possessiones valachales), שנשלטו על ידי ווייבודום וקנזים מקומיים. בתקופה זו, האזור נפל בתחום ההשפעה של הוויבודות מרמורש ושמר על מידה משמעותית של אוטונומיה מקומית.[4]
ב-1452 כאשר מצודת סאטו מארה השתייכה למשפחת הוניאדי היישוב נגרשט הוזכר כאחוזה של משפחה זו. בסביבות 1490 הוא צוין כחלק מאחוזת מדייש המוזהב. במאות הבאות עד למאה ה-18 אחוזת אואש כולל נגרשט, עברו משליטת שושלת הבסבורג לזו של נסיכי טרנסילבניה.[5] חבל אואש מוזכר גם בכרוניקת חבל מולדובה מאת גריגורה אורקה שהועתקה אצל הכרוניקן סימיון דסקלו.. אוכלוסיית האזור הייתה ברובה רומנית, והקהילות הכפריות היו עמידות ובעלות שלטון עצמי. עבר דרך אואש נתיב סחר חשוב, המכונה "דרך המלח", וחיבר את מכרות המלח של מרמורש עם טרנסילבניה והאזורים הצפוניים של חבל מולדובה.
החל מהמאה ה-14, האזור השתלב בהדרגה במבנים המנהליים של ממלכת הונגריה, מה שהוביל לאובדן האוטונומיה הפוליטית שלו, אם כי מאפייניו התרבותיים והאתניים נותרו.
במאה ה-15 תיארו הציידים בחבל אואש בעלי חיים כמו הבונה האירופי, שור הבר והביזון האירופי.[6] קיימות תעודות מן המאה ה-19 המתארות את חיי התושבים. בעקבות תבוסת האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1918 וחוזה טריאנון יחד עם שאר אזורי חבל טרנסילבניה אוחד גם חבל אואש עם ממלכת רומניה. בעקבות תכתיב וינה מ-1940 שוב הועבר חבל אואש יחד עם צפון טרנסילבניה להונגריה, אז בהנהגת מיקלוש הורטי. ב-1944 הוא הוחזר בפועל לרומניה על ידי הצבאות הסובייטי והרומני וב-1946 החזרת צפון טרנסילבניה כולל חבל אואש אושרה על ידי ועידת השלום בפריז. ב-1952 בימי המשטר הקומוניסטי הפך חבל אואש לנפה (ראיון) במסגרת "אזור מרמורש" של הרפובליקה העממית הרומנית וב-1975 הפך לחלק מהמחוז סאטו מארה.
אצילים רומנים בעבר שמקורם בחבל אואש עריכה
- משפחת סילאגי דה אואש
- משפחת פופ דה נגרשט
- משפחת פופ דה טרשולץ
- משפחת טור (או פאניה דה טור Fanea de Tur)
אישים עריכה
- יוניצה ג. אנדרון – צלם
- מריה טריפון – זמרת של מוזיקת עם מחבל אואש
- יונוץ פופ דה סילאגי – חוקר פולקלור, זמר, שחקן ומפיק בתחום הפולקלור
- מיכאי פהר – כומר, פרוטופופ נוצרי אורתודוקסי
- וסילה פופ-נגרשטיאנו – צייר
- יון צינצאש – צייר
אירועים עריכה
- סוף חודש מאי – התחלת יוני – סמברה אוֹאִילוֹר (Sâmbra Oilor) נקרא גם Ruptul Sterpelor (רופטול סטרפלור)
חג עממי של רועי צאן הנחגג בכמה מכפרי החבל והמציין את התחלת נדודי העדרים העונתיים[7]
כלכלה עריכה
הכלכלה המסורתית של חבל אואש התבססה על שילוב של חקלאות, גידול בעלי חיים וייעור. התפתחו האופן משמעותי גם גינון וגידול גפנים וכך גם עיבוד העץ, הודות לשפע משאבי היער. גידול הכבשים, הנקשר לנדודי העדרים העונתיים מילא תפקיד חשוב במיוחד. מנהגים פולחניים נקשרו קשר הדוק לסוג זה של כלכלה, כולל הענקת כבשים באירועים מרכזיים בחיים וחגיגת החג הקהילתי "sâmbra oilor", שסימן את תחילת עונת המרעה בקיץ.
מאפיינים אתנו-תרבותיים עריכה
אואש נחשבת על ידי אתנוגרפים לאחד האזורים התרבותיים הייחודיים ברומניה. ייחודו נובע משילוב של בידוד גאוגרפי והמשכיות היסטורית ארוכה. אוכלוסיית האזור מאופיינת באורח חיים מסורתי יציב, ניב ייחודי עם מאפיינים פונטיים ולקסיקליים ייחודיים, ומערכת מפותחת של טקסים ומנהגים. צורות אמנות עממיות, כולל תלבושות, אדריכלות, אומנויות ומלאכות, ופולקלור מוזיקלי וריקוד, הממלאים תפקיד חשוב. מסורת הפולקלור של אואש מאופיינת בסגנון קולי ייחודי, הכולל קריאות אופייניות ""צפוריטורה" (țâpurituri), כמו גם צורות ריקוד ייחודיות. תופעות אלו משכו את תשומת ליבם של חוקרים, ביניהם קונסטנטין בראילויו ונאתנומוזיקולוגים רומנים אחרים. הזהות המקומית החזקה משתקפת במודעות העצמית של התושבים, התופסים את אואש כקהילה תרבותית ייחודית בעלת אחדות פנימית ונבדלת מאזורים שכנים.
הלבוש המסורתי של תושבי החבל כולל את ה"קוז'וק – המעיל הקצר מעור של כבש וכן מעיל צמר רך הקרוי "גובה". בתושבים מייצרים גבינה מתוקה וטעימה ואת ויין השרף או ברנדי השזיפים הנפוץ באזור מרמורש, והקרוי "הורינקה"
גלריה עריכה
-
הזמרת מריה טריפּון לבושה בתלבושת עממית
-
הכנסייה מעץ בכפר לקינצה. במוזיאון החבל אואש בעיר נגרשט-אאואש, 2008
-
חברים בלהקת פולקלור במוזיאון החבל אואש
-
המהנדס יונוץ סילאגי דה אואש, (יליד 1990),לבוש בתלבושת עממית, חוקר, שחקן, זמר ומפיק בתחום הפולקלור של חבל הולדתו – אואש
-
המעבר הוטה
קישורים חיצוניים עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Czirbusz Géza: Az Avasság és népe (Földrajzi Közlöny, 1900) (בהונגרית) ("חבל אואש ועמו")
- Maksay Ferenc: A középkori Szatmár megye (Budapest, 1940) (בהונגרית) (מחוז סאטו מארה בימי הביניים)
- 2011 Romania – Ghidul Verde (Michelin) Meteor Press, București
- Ionuț Silaghi de Oaș, Poezii oșenești: Poezii, Fotografii, Culegere de folclor din Ţara Oaşului (שירי אואש – שירים, תצלומים, אוסף פולקלור מחבל אואש) (ברומנית) Negrești-Oaș, 2017, ISBN 978-973-0-24505-9, ISBN 978-973-0-24681-0 (מהדורת CD).
- Ion Velcea. Țara Oașului: studiu de geografie fizică și economică יון ולצ'ה – חבל אואש – מחקר גאוגרפי פיזי וכלכלי – (ברומנית) – Bucureşti Editura Academiei Republicii Populare Romîne, 1964.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 Șt.Haiduc
- ^ dexonline
- ^ כתבה על חבל אואש בעיתון הרומני "אדוורול"
- ^ 1 2 Documente privind istoria României, seria C. Transilvania, veacul al XIII-lea, volumul II, Edit. Academiei R.P.R., 1952, pag. 132
- ^ Pagini din istoria Maramureșului, Baia Mare – 1967, pag. 74.
- ^ Alexandru Filipașcu: Sălbăticiuni din vremea strămoșilor noștri – אלכסנדרו פיליפאשקו – חיות בר מימי אבותינו Ed. Științifică, 1969
- ^ Ghidul Verde Michelin 2011 p. 39